טוב ורע בעולם עובדתי
שלום כבוד הרב
חשבתי על משהו ורציתי לשמוע את דעתך.
הבנתי שיש כשל בהסקת ought מis. רציתי לדעת האם הגיוני להרחיב את זה בכלל לשיפוט לא רק בתחומים מוסריים של מה "ראוי לעשות" אלא בכללי שיפוט על מצב אם הוא טוב או רע, שלילי או חיובי (לא שלילי או חיובי במובן של נכון או לא נכון מציאותית אלא שלילי במובן של אני לא רוצה את זה וחיובי במובן של אני רוצה את זה). בעולם עובדתי מטריאליסטי אין שום מקום ליחס כלשהו חיובי או שלילי כלפי המציאות. הדבר היחיד שאמור להיות אם בכלל זה השלמה עם מה שקורה לי. עצם העובדה שאני חש תחושה "טובה" או "לא טובה" כלפי דברים במציאות, היא כבר סוג של שיפוט (שלא תמיד תלוי בי) על המציאות, אבל גם הוא לא יכול לנבוע מתוך הis המציאותי ולכן הוא מפתיע בפני עצמו עוד לפני שיפוטיים ערכיים מוסריות של "מה ראוי לעשות או להיות". כלומר כל יחס שלי כלפי המציאות, אפילו רגש פשוט של שמחה או עצב כבר מבטא משהו שהוא מעבר לעובדות המציאותיות ולא יכול להיות מוסבר מתוכן בלבד. כלומר אפשר להגיד שמחשבה x היא נכונה או שגויה אם היא תואמת את המציאות או לא. אבל לא ניתן להגיד שמשהו הוא טוב או לא, וגם לא רק האמירה הזאת תהיה שגויה אלא כל הרגשה כלשהי כלפי המציאות תהיה "שגויה", או יותר נכון לא נצרכת. האם הדבר נראה לך?
לא. זה אכן נכון לגבי כל שיפוט, אבל מה שתיארת אינו שיפוטים אלא תחושות. תחושות הן עובדות כמו כל עובדה אחרת. זה שטוב לי (=נעים לי) או רע לי (=אני סובל) זו עובדה שנובעת מאיך שאני בנוי. שיפוט אינו עובדה.
אוקיי.
1)תחושה היא כמעין שיפוט. כלומר מצבי הסובייקטיבי מול המצב העובדתי. להגיד שאני מרגיש טוב מהמצב זה כמו להגיד שאני מעוניין במצב הזה. ועל זה אפשר להקשות: למה? לא אמור להיות לך יחס כלשהו כלפי המצב. התחושה היא כמעין שיפוט (אמנם לא ערכי) כלפי המצב, אם אני חפץ בו או לא. זה מעין השאלה על למה אני צריך בכלל תחושות סובייקטיביות אם אני בכל מקרה מכונה? כלומר הנחת היסוד בשאלה אומרת שתחושה סובייקטיבית כלפי מצב מסוים היא חסרת תכלית אם המטרה היא פשוט להיענות למצב. ומכאן שאם יש לי "תחושה" כלפי המצב, גם אם לא תקרא לזה "שיפוט", זה דבר שלא צריך להיות קיים במישור רק של עובדות.
2)ספקנותו של יום: אני כרגע קורא את "אמת ולא יציב". לגבי קושייתו של יום–אני מבין את הקושיה. כתבת שיום אומר שהסיבתיות היא מתוך הרגל שלנו. אבל שאין סיבה לסמוך על זה. אמנם בניסוייו של פבלוב ניתן לראות שגם אצל בעלי חיים יש התניה, כלומר סיבתיות, אם עד עכשיו הגיע אוכל סימן שגם פעם הבאה יגיע. האם זה לא מוכיח שיש מקום לסמוך על הסיבתיות כי זה מובנה בנו ביולוגית כמו שאנחנו רואים את זה בבעלי חיים?
1. אנחנו טוחנים מים. זה שאני רוצה משהו כי הוא נעים לי זו עובדה. לא שיפוט ולא נורמה.
2. זה שיש אינסטינקט לבעלי חיים אמור להיות משכנע יותר מאינסטינקט של בני אדם? למה? אינסטינקטים יכולים להיות תולדה של הבנייה פנימית סתמית.
לגבי האינסטינקטים – לא אמרתי שזה יותר משכנע מבני אדם. אמרתי שזה נראה שזה נמצא ברובד ביולוגי ולא נגרם כתוצאה מ"הרגל". הרי אני מניח שבעלי חיים לא חושבים על זה ומנסים ליצור חוקים מתוך "הרגל". אם כך האם זה לא מוכיח שלא מדובר סתם ב"הרגל" אלא בדבר שיש אפשרות לסמוך עליו ברובד הפיזי?
לא. זה יכול להיות מובנה בהם מסיבה כלשהי, ואין שום ערובה לכך שזה נכון.
מה זה הבנייה פנימית סתמית? זה התפתח אבולוציונית, מה פשר המילה סתמית? אם זה התפתח כך סימן שיש בזה אמת
ממש לא נכון. למה אם משהו התפתח זה אומר שהוא נכון? התפתח גם פחד מהלילה, וגם רצון לדבר לשון הרע. אז זה נכון? כפי שכבר כתבתי זה התפתח גם אצל בני אדם, ואיני רואה שום הבדל.
מועיל, לאו דווקא נכון. אז זה אומר שיש לו בסיס במציאות והוא לא שרירותי. הצורך לדבר לשון הרע לא התפתח מכלום. אולי לא נסכים עם זה אבל זה כן התפתח מסיבות מסוימות.
טוב, הסברתי את מה שהיה לי להסביר. זו נראית לי התעקשות בעלמא. כל טוב.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer