לא תתורו

אין הבנה בפוסקים שאיסורי ניאוף (במחשבה) הם רק של גבר על אישה? זכור לי דיון הלכתי שבו מוסכם שלישים אין איסור על אוננות, וכן בכלל נראה שכל דיני צניעות מדברים על גוף האישה. ואם הרב רואה בזה איסור, האם הוא טוען שהאיסור הינו הרהורים מיניים בלי תלות בכלל במושא ההרהור? (דוגמא קיצונית יכולה להיות חיות או אפילו עצמים דוממים שיחידי סגולה נמשכים אליהם)

הרהורים על בעילות אסורות ועריות הם הרהורים אסורים. למה שיהיה הבדל כזה? יש שהגדירו את ההרהור האסור כהרהור שעלול להביא לידי בעילה אסורה.

מי הם היש שהגדירו את האיסור רק אם זה יביא לידי בעילה אסורה?
והאם הגדרתם נסובה רק על הדאורייתא או שכך הם תפסו את האיסור גם מדרבנן

אין לי זמן לחפש כעת. ראה למשל כאן:
https://ph.yhb.org.il/14-04-06/