קהילה = עדר

מה הגורם לתופעה המאפיינת אנשים באשר הם ?

יש לבני אדם צורך פסיכולוגי חזק להשתייך לעדר כלשהו. אלו מביניהם שאינם די מבוגרים ובשלים לא משתלטים על כך. אני כותב כעת טור על כך.

בנימין,
תוכל לעיין בניתוח הפסיכואנליטי שעשה אריך פרום (פסיכולוג חברתי) לתופעה הזאת בספריו "אמנות האהבה" ו"מנוס מחופש" ו"אי ציות- מחשבות על שחרור האדם". הוא טוען שלהתרשמותו זה נובע מחוסר ביטחון בסיסי של האדם בקיום שלו, שהאדם לא החלים בצורה טובה מהפרידה מהאם ומהרחם המגונן (אחדות סימביוטית) והוא מחפש לשוב לביטחון הזה על ידי התבטלות לקבוצה או הקהילה. הוא מביא לדוגמא את המשטרים הפשיסטיים של אירופה המודרנית או מפעלים ותאגידים מודרניים בהם אין לפרט מיוחדות אישית אלא בליעה במערכת גדולה, האדם אוהב את המקום שלו בעדר כי כך הוא מרגיש מוגן (הכל ברור, לא צריך לחשוב או להיות סובייקט עצמאי).

שלום שי,
כוונתך ל"מחלה" כרונית, פגם מולד, הצורך בתחושת ה"מגן" הקיצונית אינו ניתן לריפוי ?
נ.ב: סו"ס כל בני האדם נוטים להשתייך לשבט גדול (לדוגמא: לעם ישראל), לכאורה השתייכות זאת אינה פוגמת באישיותם העצמאית

בנימין, אתה מחפש בכל מאודך להכפיש ציבור איתו יש לך בעיה ואני מרגיש שאתה מנסה לגרור אותי לשם ומכניס מילים לפי, תסלח לי אבל לא אשתף עם זה פעולה

שי, כתבת "הוא טוען שלהתרשמותו זה נובע מחוסר ביטחון בסיסי של האדם בקיום שלו, שהאדם לא החלים בצורה טובה מהפרידה מהאם ומהרחם המגונן…" – אני לא מנסה להכפיש חברי כתות נטולי אישיות, אנשים הרוצים להעביר חייהם בהתבטלות למנהיגים מתוך סמביוזה סאדומזוכיסטית אינם מעניינים אותי כלל אלא רק התופעה והשפעתה.

הוא מתאר דינמיקה נפשית, זה לא מחייב שזה חל על אוכלטסיה זו או אחרת אלא שיש כזו נטיה בנפש.

תזכורת בדבר הטור…