קל וחומר – סימן (ההבנה הרגילה) או סיבה
(דוגמה מויקיפדיה) התורה מצווה להשיב שור תועה של אויב, ולמדו קל וחומר לשור של אוהב.
האם הקל וחומר מגלה שגם באוהב יש את הסיבה להשיב, או שהקל וחומר לא מגלה שום דבר אלא שיש לנו בעיה להיות במצב כעין-סתירתי של ניגוד לקל וחומר. נפקא מינה אם ה' מתגלה ומבטל את המצווה להשיב שור אויב. האם המצווה להשיב שור אוהב נשארת או מתפוגגת?
למה להניח את האופציה השנייה? ברור שהקל וחומר מבוסס על היגיון. אמם הבריסקרים אוהבים לראות בו גזיה"כ, ראה למשל בהגדה מבית לוי על 'שלושה עשר מידיא' מה שהביא מהגר""ח על הקו"ח של הדשאים. והוא כמובן טועה גם שם. הקו"ח הזה היה נושא המאמר הראשון במידה טובה.
קראתי עכשיו את המאמר על הדשאים שטוען שההיגיון של ק"ו טבוע בבריאה. ובמקום אחר הסברת (אם הבנתי נכון) שיסודו הוא התער של אוקאם למעט בפרמטרים. בוודאי אני מסכים שיש בו היגיון. אלא שהשאלה (הקלושה, אכן) הייתה האם ההיגיון הזה יש בו די כדי לפענח את המנגנון של התורה או שרק לעניין ההתנהגות קיבלנו כעניין של מידה לפעול לפי ההיגיון הזה. האופציה השנייה אכן סבירה פחות ולמען האמת נועדה בעיקר לסבך את המכניזם כדי לאפשר יותר חופש פלפולי כההוא מעשה דחדר מרוהט.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer