רוח הקודש בחז"ל

אני מניח שזה לקוח מספרי המהפך וכדומה.
ההצגה של המקרים הספציפיים שבהם חז"ל צדקו מבחינה מדעית היא פשוט דמגוגיה. כל אחד שקצת למד גמרא יודע שיש שם דברים לא מדויקים מדעית. לדוג' זה שלקצח יש ריח רעיל. כמובן לגבי קצח אפשר לטעון ספציפית שאין לנו את הצמח שחז"ל התכוונו אליו וכו'. אבל יש עוד הרבה דוגמאות לאי – דיוקים של חז"ל מבחינה מדעית.
אפשר להתייחס לדבר זה ב2 צורות. א. לומר שחז"ל מעולם לא התכוונו לומר משהו מדעי אלא בתוך הטענה שנראית מדעית מסתתרת טענה נורמטיבית. ב. לומר שחז"ל התבססו על המדע של היוונים ולא על פי הקב"ה. כלומר אלה לא דברים שקיבלו ממשה רבינו. ואין בעיה שהם יטעו אם כך.

לישי
בבקשה לענות על השאלה ולא לומר את השקפתך הכללית…
שאלתי דווקא על הדוגמאות הנ"ל ועליהם אשמח לקבל תשובה (מעולם לא טענתי שהם צריכים לדייק בהכל, אבל מספיק אלו בשביל הטענה)

בחרת סלקטיבית מה שצדקו (אני גם לא בטוח שצדקו, ייתכן שמדובר בפרשנות בדיעבד) ולהתעלם מטעויות, במיוחד שיש הרבה יותר טעויות. גם להינדים יש פעמים שצדקו. מיתוס הבריאה שלהם מתאים גם לגיל היקום וגם מסתדר עם תיאוריות מודרניות. למוסלמים יש גם אתרים שמראים איך הקוראן צודק כשבוחרים סלקטיבית מה לקחת. לפעמים גם תוך פרשנות מוזרה.

עם כל כך הרבה טענות שנזרקות לאוויר בטוח שיפלו על משהו נכון. גם אדם שמהמר בפסיכומטרי יהיו לו כמה תשובות נכונות.
בדיקה אמיתית צריכה לבדוק האם הידע הכללי שהם נתנו מסתדר עם המדע. זה לא שטעו מספר מצומצם של דברים. יש עד היום הלכות שמקורן בטעות.

זה מזכיר לי טיעונים דמגוגיים של מחזירים בתשובה שטוענים שבתורה מוצפן כל התגליות המדעיות ומביאים דוגמאות.
כמו "ערך הפאי מוצפן בפסוק הראשון בתורה" (כשלמעשה פסוק מפורש טוען שהוא 3). או ששם ה צפון בתוך הDNA האנושי. באותה מידה ההתאמה יכלה להיות כל דבר אחר.
למעשה ניתן לדמות זאת לבחירת מספר הפונקציות מתחום מסויים לטווח מסויים כשהתחום הוא כל מה שרשום בספרי הקודש (תנך, תלמוד, משנה, ירושלמי, זוהר, מפסוקים ועד אמרות) למספר האפשרויות שניתן לתת להם משמעות שמסתדרת עם המדע. מי שלמד קומבינטוריקה או מתמטיקה דיסקרטית יודע שמספר ההתאמות עצום. אפילו עם תחום וטווח קטנים יחסית. עם כמות כזאת בטוח שיהיו התאמות שתואמות את המדע. בגלל זה קשה לי ליפול מטענות כאלה.

קצת ניכוש בורות:
א. אין "פסוק" שטוען שזה 3, אלא גמרא (שעיגלה את הנתונים שכל ילד יכול לבדוק).
ב. ברור שבכל טקסט ימצא קידוד, השאלה היא באיזה כמות ובאלו תנאים. היה מחקר גדול שהיו חתומים עליו קבוצה גדולה של אישי מדע מכובדים שטענו למספר גבוה של צפנים, כזה שלא סביר שהוא מקרי. בהמשך היה מחקר מקרי שטען ל"כשל טוטאלי" של המחקר הקודם, והויכוח עדיין ניטש.

מלאכים א פרק ז
"וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם מוּצָק עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ עָגֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וְקָוה {וְקָו} שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב"

קוטר – 10
היקף 30
פאי מוגדר כיחס בין היקף לקוטר. 30/10=3. בתרגום השבעים נותנים ערך יותר מדוייק. ייתכן שנוסח המסורה משובש בפסוק זה, או שאולי מתרגם הפסוק בנוסח השבעים היה בעל השכלה הלניסטית ודייק יותר. גם שם הערך אינו מדוייק (שהרי מדובר במספר א"ר שלא ניתן לכתיבה כמנה של שני מספרים, אבל בגלל הקשר הפסוק ניתן להזניח זאת כי מדובר בשימוש פרקטי ולא במתמטיקה כתחום תיאורתי).

ב. מכל פסוק יכול להגיע אינסוף דברים שמסתדרים. מספיק למצוא אחד. אחרי שמוצאים מסמנים את המטרה. אם כבר מדברים על צפנים יש צופן שמוכיח את הנצרות. בפסוק שמדבר על עבודת הקורבנות יש בדילוג של 3 (שמייצג את השילוש) "דם ישוע אישה". ראיתי את זה לא מזמן באתר נוצרי והשתמשו בנוסח המסורה. כמובן שאת זה לא יספרו לך.
כמו כן נוסח המסורה אינו הנוסח שהיה בידי חזל שגם הוא לא היה כנראה הנוסח המקורי.

ותמיד מספיק דבר אחד שיסתדר מתוך אינסוף עובדות שקיימות בעולם. אם הפסוק הראשון היה נותן את בסיס הלוגריתם הטבעי, קבוע הסקלה, שורש 2, או את משפט וויירשטראס בדילוג של "משפט דארבו" בגימטריה גם היו טוענים שהחשבון האינפיניטסימלי מוצפן בכתובים. כלומר הטענה שלי לא שמדובר בכמות גדולה אלא באפשרויות רבות שניתן לקשר לכל פסוק.

ההפרכה הכי גדולה לזה באה בכלל מחזל. חזל לא הזכירו מעולם את שיטת הצפנים כאחת משיטות הדרש ולא הזכירו באף מקום שניתן לדרוש את התורה בשיטה זו.

כדאי לראות את הספר צופן ימי עולם של הרב טרופ, ששם הוא פיתח צופן יחודי שהסבירות המתמטית שלו בספרים אחרים היא אפסית

לגבי הצופן התנכ"י:
https://www.osimhistoria.com/osim-tanach/ep130-otiyot

א. מעניין. בכל אופן קל מאד למצוא שזה מעט יותר מ-3. סביר יותר שהתוצאה פשוט מעוגלת, כמו מניין בני ישראל במפקדים.
ב. שוב, ברור שגם בהארי פוטר ימצאו צפנים. השאלה היא רק באיזה כמות. היה מחקר על כך שטען שבדק את התנ"ך מול "שר הטבעות" (כמדומני) ומצא בסבירות נמוכה עד אפסית שמדובר בעניין מקרי (ישראל אומן נקב במספר 1 ל-100,000, לאחר מכן חזר בו), מנגד היו שפקפקו במחקר זה והויכוח עדיין ניטש. תוכל לקרוא כאן https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99_%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94
לגבי הצופן הנוצרי, אתה בעצמך ענית: צופן אחד אינו ראיה לכלום.
חז"ל לא בהכרח ידעו כל דבר, ובודאי לא כתבו כל דבר.

א. רשום במפורש שהפאי הוא 3. חישוב ישיר ללא עיגול מביא את זה. או בשפה אחרת 30mod10=0. כלומר זה מתחלק בדיוק ב10 והתוצאה היא 3. לא עיגלו כלפי מטה כי לא הביאו את הערך המפורש רק ציינו את הקוטר וההיקף. יכלו להביא ערך מדוייק יותר כמו היקף 32 וקוטר 10, היקף 33 וקוטר 10.5 (כמו בתרגום השבעים)
גם לא ניתן לעגל בצורה זו כי לא יצא עיגול. יצא צורה אליפטית ואז לא ניתן לדבר על קוטר.

ב. שוב קל מאוד ליצור צפנים מ0. במילים אחרות מספר הפונקציות בין קבוצת הפסוקים, דילוגים, גימטריות לקבוצת העובדות בעולם בקשר קלוש כלשהו היא אינסופית כמעט. כל אחד שעבר קורס כמו מתמטיקה בדידה אמור להבין זאת. "צופן אינו ראיה לכלום" נכון. פה אנחנו מסכימים. הבעיה שאתה מחזיק את המקל בשני הקצוות.

אם זה מסתדר עם האמונה שלך אתה מקבל את זה, ואם זה לא מסתדר (כמו אם מוכיח את הנצרות) אז זה לא ראייה לכלום.
אין קשר אם חזל ידעו הכל או לא. אם מישהו יביא ראייה מהצפנים לכך שהלכה בטלה, או אפילו ראיה בדין כגון אדם פרע חוב מאדם אחר למרות שלפי הדין אינו פרע או אם בעלה של אישה עגונה אינו בחיים למרות שאין דרך לפי ההלכה לקבוע זאת תקבל את זה כראיה?
ראיתי כבר הזויים שטענו ש"אלוהים" בגימטריה זה "הטבע" ועם כמה דילוגים הוכיחו שאדם צריך להתנהג לפי טבעו גם עם עובר על ההלכה. אפשר להוכיח כל דבר בדרך הזאת.

ב. תדייק: "צופן *אחד* אינו ראיה. המבחן צריך להיות הבנה רשימה אובייקטיבית וגדולה מספיק של עובדות, והרצת חיפוש באותה שיטה בתנ"ך ובספר אחר בגודל דומה. אם תראה שבתנ"ך ימצא מספר גבוה במיוחד של צפנים, כזה ששולל אקראיות, זו תהיה הוכחה טובה לקיומם של צפנים. מבחן כזה אכן נעשה, ראה בקישור שהבאתי.

כמובן שצפנים אינה ראיה לכלום מלבד לעצם קיומם, ובהתאם לאמור גם לא ניתן להוכיח משהו נקודתי, כי נקודתית אכן יכול להיות שזה אקראי. יש לראות את התמונה במלואה.

אציין שבעיני יש סיבה אחרת לגמרי לשלול את הצפנים: חז"ל בעצמם אומרים שהיום (כלומר, עוד לפני 1500 שנה) אנו לא בקיאים בחסרות ויתרות, כלומר אין בידינו גרסה מדוייקת ברמת האותיות, ולכן הכל חסר יסוד.

אבל כתוב בג"מ על אמוראים ותנאים שהיה להם רוח הקודש, הרב לא מאמין להם ?

מה הקריטריונים של הרב?

השאלה למה הכוונה ברוח הקודש. לפעמים זה תאור מליצי. אולי בא לספר על גדולתם וכדומה. גם הראב"ד כותב שרוח הקודש הופיעה בבית מדרשו, וכבר הסבירו שאין כוונתו למשהו טרנסצנדנטי אלא לסוג של וודאות שהוא חש.

יש קרבן שנקרא פר העלם דבר של ציבור שזה במקרה שהסנהדרין שיושבים בלשכת הגזית(!!!) טעו בפסק הלכה וכל עם ישראל חטאו בגללם!!! איך יכול להיות שהם טעו הרי יש להם רוח הקודש???
רואים מכאן שאפילו הסנהדרין הם בני אנוש ובשל כך הם יכולים לטעות.

בגמרא כתוב שרבא הלך ללמוד הלכות שחיטה זמן ארוך מאוד כדי לדעת את כל הפרטים הקטנים. הוא לא למד זאת ברוח הקודש, אלא עמל ובדק וחקר.

איך הרמב"ם והגאונים חלקו על הגמרא בנושאים כמו לעלות באוב, כשפים, שדים, מזל,??? הרי לגמרא יש רוח הקודש???

ואיך האמוראים חלקו על אמוראים וכן תנאים על תנאים???
הם התווכחו עם רוח הקודש???!!!!

ברור שהם כולם הבינו שבטלה הנבואה ולכן אין לאף אחד רוח הקודש, ולאף אחד אין סמכות על האמת!!! ומי שיטען לעניין יקבלו את דבריו, ומי שלא אז לא!!!!