רעק"א
לא יודע להעריך את היצירות הללו. ככלל, די ברור שרעק"א היה בעל יכולת אנליטית גבוהה לאין ערוך מהרשב"א (אלא אם הוא החביא היטב את יכולותיו).
אז אם כן ההתבטלות שלו היא בטעות ?
אכן. ואולי היה שם שיקול חינוכי לציבור (כמו שמצוי במקומותינו להאדיר את הקדמונים מעבר לסביר). אבל סביר יותר שרעק"א התחנך כמו כולנו על גדלות הראשונים ואולי חשב באמת שהוא כאצבע בקירא בסברא מולם.
בס"ד י"א בכסלו פ"א
הרי הלמדן מגיע לניתוחיו האנליטיים ולהבחנותיו מתוך ראיית המורכבות שבדברי הראשונים שבתורתם יהגה. הוא מבחין בכך שהרמב"ם אומר כאן דבר אחד ושם הוא אומר דבר שונה, ומכיוון שהוא מניח שהרמב"ם אינו סתם זורק כאן כך ושם את ההיפך – הוא טורח ומבין שצריכה להיות הבחנה דקה המיישבת את שני המקומות יחדיו.
כשהלמדן תופס את גודל העומק והמורכבות שבדברי הקדמון – מבין הוא את העומק והחכמה הטמונים במילותיו הקצרות של החכם הקדמון, ולכן הערכתו כלפי מי שעורר אותו להבחנות הדקות – עולה וגוברת.
בברכה, ענר אשכול פישל- וורקהיימר
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer