שיקול הדעת

זה סביר כי זה יכול להסביר מדוע נראה פטה מורגנה כטעות. וגם אנשים שהוזים הרבה פעמים מודעים להזייה של אחד מן החושים למשל. ולכן נקח צעד אחד אחורה למושג בשם "אינטואיציה".
אבל גם אם האינטואיציה היא יכולת הכרתית, עולה השאלה כלפיה, אז האם מקור האינטואיציה הוא מתאים ל**מונח** אפריורי? או שזהו משהו אחר (ואז תעלה שאלת המעגליות כמובן)?
והדרך שימוש בה הוא יותר רפלקטיבי ואפילו לא מודע נכון?

קראתי את אמת ולא יציב וגם טיפה משני עגלות, אבל בשני עגלות היו שני ניסוחים: האם נכון לומר שהאינטואיציה היא למעשה כלי הכרתי שצופה פנימה או החוצה?

כמו כן,
האם אתה מחבר את האינטואיציה עם הנשמה ושיקול דעת (שזהו הכרעה חופשית של הנשמה)? פשוט לא ראיתי זאת מפורשות.
ז"א האינטואיציה היא המשקפיים של הנשמה ושיקול הדעת זוהי הבחירה לדעה הנכונה?
(במשל לבחירה חופשית של מעשים: האינטואיציה זהו העיניים, האדם הבוחר זהו הנשמה, ותוזזת היד מקבילה למעשה של שיקול דעת)

פשוט לא תמיד ברורים לי המונחים, ולעיתים אני קורא כמו חשיבה רפלקטיבית לעומת אינטרוספקטיבית וכו'.

איני מבין את השאלות הללו.
אי אפשר לבסס את האינטואיציה אלא על עצמה. אחרת אתה נקלע לרגרסיה אינסופית. בסוף תמיד יהיה משהו שאין לו ביסוס מחוצה לו עצמו. במובן הזה מדובר בעיקרון אפריורי, כפי שהסברתי.

ההסתכלות פנימה והחוצה זה שקול לגמרי. כי בהסתכלות פנימה אתה עדיין צריך להניח התאמה בין מה שאתה מוצא בפנים לבין העולם (אחרת הסתכלות פנימה לא יכולה להניב תובנות על העולם), ולכן דה פקטו זה אותו דבר כמו להתבונן החוצה.

אני מחבר הכל לנשמה. רצון, אינטואיציה, שכל, רגש וכל הכשרים המנטליים. אבל זה לא חשוב לדיון.

מקור הנכונות שלך לסמוך על חושיך הוא שכאשר היית תינוק למדת שאם אתה לא משתמש במידע מהעיניים אתה מתנגש בקיר וזה כואב.
ואם אתה נעזר בעיניים אז הכאב נעלם כי אתה לא מתנגש בקיר.

אוקיי תודה רבה! אכן זה נק' לא חשובה לדיון, אבל רק התלבטתי האם הכל זה מאפייני הנשמה או משהו אחר נוסף.
לגבי החלק האמצעי דווקא אני לא חושב שהוא לגמרי נכון. כן ניתן לחשוב על נפק"מ בין התפיסות כמו קיומם של מושגים אובייקטיבים. ולכן רציתי לשאול מה דעתך. וגם נפק"מ לדרך ההצדקה.
למשל האם אני מניח שיש גורם מתאם ישירות כמעין היסק חושף שהוא ישיר? או רק בעקבות היסק חושף "מלמד"… לא שאני מגלה שיש אלוהים אלא שאני לומד בגללו שיש אלוהים.

ד"א אפרורפו התגובה האחרונה.
מה דעת הרב על שיטות ""מטריאליסטיות"" אלו שאוהבים לתפוס את מקורות התבונה ביחס להבנה ולפסיכולוגיה של ילד קטן והכל, יש כאלה שאף לוקחים צעד קדימה ואומרים שהאמיתות הכי נכונות זה מה שילד קטן מאמין בו וכן הלאה… בד"כ זה מגיע בעקבות ייאוש מהמצב הנוכחי של ריבוי שיטות ודעות.

לא הבנת.
אז אם אתה רוצה להבין תפיל על הרגל שלך אבן כבדה.
זה יכאב לך.

בזמן שאתה נאנק מכאבים תנסה להבין האם מדובר בכאב אפריורי, או שאולי יש פה אינטואיציה שזה הזמן המתאים להרגיש כאב. או שאולי בכלל מדובר בגישה מטריאליסטית ובכלל לא כואב לך.

אחרי שתעשה את כל זה תבין. כרגע, במקום לנסות להבין עוסק בסידורי מילים במשחק פאזל שהמציאו כמה משועממים כדי שתוכל לדבר איתם בשפה המומצאית שלהם.

אבל כנראה שאתה לא רוצה להבין, אז תמשיך עם הדיונים על משחק הפאזל ולחשוב שאתה מבין משהו בזכות זה.

לא הבנתי את השאלה האחרונה. מה הקשר בין מטריאליזם לילדים קטנים?