תורה מגנא ומצלא או לא?

נניח שזה שיפור רוחני בלי מעורבות אלוקית.
האם השיפור במובן הרוחני הזאת משפיע על האדם *כיצור טבעי* באופן חיובי?

לא יודע. אני מתרשם שלא באופן ישיר. כלומר אין אינדיקציות להשפעה ישירה של מצווה או תפילה על מצב חומרי כלשהו. אבל כאמור אין לי דרך לשלול זאת קטגורית.

זו ממש עבודה זרה לחשוב שאין "אחדות במציאות", שאין אחדות בין שמיים וארץ.
כאילו, אדם לומר תורה או עושה מצוות אחרות וזה משפיע על מימד רוחני, אבל אין לזה שום השפעה על הארץ.

סליחה, זו עבודה זרה לכל דבר ועניין.
זה לא יהדות.

אהוד, נא ציין מראי מקומות בגמרא וברמב"ם לפסק ההלכה הנ"ל.

וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאילה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול נענה ר"ע ואמר תלמוד גדול נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה
ולא המדרש עיקר אלא המעשה

סאה תרומה שנפלה למאה והגביהה אם היו של טבל עושים אותן תרומה ומעשרות על מקום אחר או קורא שם לתרומת מעשר שבהן אם היו של מעשר טבל עושה אותן תרומה ומעשרות על מקום אחר או קורא שם לתרומת מעשר שבהן אם היו של מעשר שני מחללן על המעות בדמי תרומה חוץ מדמי תרומה שבהן אם היו של חדש ימתין עד שיבא הפסח ויתננו לכהן.

לא נטען גדול תלמוד כיוון שהוא מגן ומציל.

ועוד שאז תורה היתה התורה שבכתב, כיום לא עוסקים כלל תורה שבכתב, והלימוד בישיבות לא מגן ומציל.
ועוד, לא מצינו בשואה שהלמדנים ניצלו. הפוך. היודנראטים המושחתים ניצלו.

תוכל להסביר מה הקשר לסאה תרומה כי לא הבנתי?

מתנצל. חשבתי שבאת להוכיח מהקטע הנ"ל שהתורה אכן מגנא ומצלא. לא ראיתי שום קשר אז שרבבתי תוספתא מדילי (ואחרי שכתבתי הבנתי שבס"ד רואים שם שמעשה גדול, כיון שבעינן הגבהה ולא די בידיעה ודו"ק). לגופו של עניין כמובן שאין שום ראיה. ייתכן שגם תלמוד מגן ומציל וגם מעשה מצווה מגן ומציל, ועדיין צריכים אנו למודעי מי גדול ממי. התנאים לא עסקו (רק) בתורה שבכתב אלא (גם) בתורה שבעל פה ובכלל ההבחנה איננה חדה כלל וכלל, וזה גם בדיוק מה שעושים היום בישיבות. הקושיה מהשואה היא קושיה טובה שנקרעו על דומותיה פפירוסים.

המנגנון היחיד שבו אפשר לטעון שדקלום טקסט מגן ומציל זה מנגנון של כישוף.
ועל דבר דומה הזהירה התורה מאלו שמורים לבנים להמשיך ללמוד תורה משום קסם וכישוף…
"לֹֽא יִמָּצֵא בְךָ מַֽעֲבִיר בְּנֽוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּֽׁף:"

ולא רק זה אלא שבימים הקרובים כולם יראו איך אותם חלקנים ופלגנים מנציחי המחלוקות והבערות והטפשות, כולם הולכים לחטוף על הראש. העיקר שיקפידו בשטריימל ובלבוש בזמן שזה יקרה.
וַיהוָֹה הִכָּה כָל בְּכוֹר … וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה

והעיקר כמו שפוסק הרב מיכאל, שהכלכלה לא תקרוס. זה מה שחשוב. ושימותו כולם.

מה זאת אומרת כישוף? לדעתם בורא העולם מנווט את העולם והוא נותן שכר בתמורה ללימוד תורה וקיום מצוות. וגם בלי שהבורא יקבל החלטות חדשות, בהחלט אפשרי שהוא טבע בבריאה מנגנונים של השפעה רוחנית. הרי השפעות הדדיות מהרוח על הגוף (הבעיה הפסיכופיסית) הן דבר מקובל אצל כל מי שמאמין בדואליזם רוח-חומר. אם זה עובד זה לא כישוף, ואם זה לא עובד זה כן כישוף. רק צריך לבדוק האם זה עובד או לא. אני צריך להזכיר לך שכל התנ"ך כולו מלא על כל גדותיו בהבטחות שעבודת השם מגנא ומצלא? התורה עצמה מלאה בזה, כל ספר שופטים נסוב סביב זה, כנ"ל ספר מלכים, שגם מסביר בכל פעם שהמציאות נראית סותרת (כמו הכישלון בימי יאשיהו הצדיק) מדוע זה לא פעל (לא שב ה' מחרון אפו מימי מנשה). כל הנביאים מנבאים עונשים חמורים על עבירות ושכר גדול בעולם הזה על מצוות. והיה אם שמוע תשמעון ונתתי עשב בשדך זה כישוף לדעתך?

ההבנה שלך של "הפסק" של הרב מיכאל היא באמת ילדותית בצורה מעוררת תימהון. כאילו "הכלכלה" היא איזה מין מוסד מופשט שאם הוא חרב או לא זה נפק"מ לקידושי אישה. זאת ועוד שגם בימים כתיקונם תמיד מקריבים מעט חיי אדם לטובת הרבה הנאות להרבה אנשים. אפשר להשקיע את כל תקציב המדינה בהכשרת רופאים וקניית תרופות, ולאסור על כולם בזבוז של כל פרוטה שאינו מועיל להארכת חיים. אפשר לאסור על בניית בתים לגובה כדי שלא ימותו פועלים, וכל האזרחים יצטופפו באוהלים. יש גם כמה סטודנטים שמתאבדים מהלחץ הלימודי, ולכן נאסור בכלל לימודים אקדמאיים ונסתפק בגידול בטיחותי של תירס. כמובן שאסור גם להחנות את הרכב כי שמא יווצר סכסוך על מקום חניה שיסתפק ברצח. אסור גם בכלל ליצור קשרים אנושיים כי חלקם הזעיר מידרדר לפציעה ורצח. כשתבחן את הדוגמאות האבסורדיות האלה תראה שאין שום הבדל. ובאופן הכי פשוט וישיר שבעולם, אם חסרים במשק נניח 100 מיליארד ש"ח אז זה כסף שאיתו יכלו להרוויח אלפי שנות חיים. במדינות מתקדמות תוחלת החיים גבוהה, ולא בגלל מזג האוויר, אלא בגלל הכלכלה היציבה שמאפשרת להשקיע בשירותי בריאות ומאפשרת לאזרחים זמן פנוי וכסף פנוי לדאוג לבריאות שלהם.

תקרא שוב פעם על ההבדל בין תאונות למגיפה. לא הבנת בכלל. נראה שבכלל לא חשבת על זה, אז אל תנסה להסביר לי תנסה קודם להבין מדוע אתה טועה. אם לא תמצא אז תשאל.

בכל מקרה החרדים עברו על עברו על ונשמרתם ולא תעמוד על דם רעיך ועוד ועוד. ראה במקומות אחרים שכתבתי.
ובכלל כל הקפידות והחומרות הן עבודה זרה.
וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ:
יַדְבֵּק יְהֹוָה בְּךָ אֶת הַדָּבֶר
אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה
וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כָּל מַדְוֵה מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ מִפְּנֵיהֶם וְדָבְקוּ בָּךְ
בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה

כל זה הולךו לקרות. זה יתחיל בעצם זה כבר התחיל בניו יורק.

אתה חזק בציטוטי פסוקים אני רואה, בהמשך לשיטתך שמייחסת סגולות נעלות לתורה שבכתב יותר מאשר לתורה שבעל פה. אני מן הצד ממליץ דווקא להתעסק יותר בתורה שבעל פה כדי להתקרב יותר למה שנכון. ואם כל הקפידות והחומרות הן עבודה זרה (לא מדויק אבל נניח), למה זה לא כישוף לשיטתך? לכיפוף הגב מול צלם יש כוח טבעי שאין לעיקום השפתיים בשעת לימוד תורה או הנפת היד עם הלולב?

ביקורת על החרדים אתה מוזמן לתת כאוות נפשך ולא התייחסתי לנקודה הזאת, רק על המתקפה שלך כלפי העיקרון "מגנא ומצלא" מתוך התורה עצמה או מטענות של כישוף וכו'. לא מבין מה אתה מבחין בין תאונות למגיפה, יש איזשהו מחירון כלשהו לחיי אדם יחסית לכסף (הרבה הנאות להרבה אנשים, וגם כסף ממופה חד משמעית לעוד חיי אדם) ואתה מוזמן להתווכח על המחירון ולכלול בו ביקורת על מקבלי ההחלטות כיום אם הם חושבים על מחירונים אחרים. דמגוגיות מגוחכות כמו לעשות מאמץ כביר להרוג את היהודים כדי "להציל את כלכלת גרמניה" הן נוגעות לעניין כמו אדם המרקד מתחת לירח בקידוש לבנה.

שלום ג'

הינה דברי הרב קוק :

בתוך הלב פנימה, בחדרי טהרתו וקדושתו, מתגברת היא השלהבת הישראלית, הדורשת בחזקה את ההתקשרות האמיצה והתדירה של החיים אל מצות ד' כולן, לצקת את רוח ד', רוח ישראל המלא הכללי הממלא את כל חללה של הנשמה, בתוך כל הכלים הרבים המיוחדים לה, להביע את הבטוי הישראלי המלא בהבלטה גמורה, מעשית ואידיאלית. וזה הוא השורש לכמיהה לארץ ישראל, אדמת הקודש, ארץ ה', שבה המצות כולן מתגלמות ומתבלטות בצורתן השלימה.

שלום אהוד. ציטוט פיסקה מהרב קוק אינו מספיק לקביעת הלכה בעניינים חמורים. וגם לא בטוח שפיסקה הזאת כתוב שיש למצוות השפעה על הארץ ולא רק במימד רוחני. כתוב שבארץ אפשר לקיים את המצוות בצורה יותר מלאה, (כי יש מצוות רבות התלויות בארץ וברוב יושביה עליה ובסנהדרין, ובגלל "הציבי לך ציונים"). גם כתוב שבמצוות מבליטים את הביטוי הישראלי, אבל גם זה לא אומר שנטילת לולב פועלת משהו בעולם אלא שהאדם הנוטל לולב מושפע מזה (בתיווך התודעה שלו כנראה).

ג', מה מברכים על המצווה?
מה זה אומר לדעתך?
זה פשוט כ"כ כך פשיטא . . .
זה בדיוק מאותה סיבה שהרמבם (אם איני טועה) אינו מונה את מצוות האמונה בה' . . .

בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על פדיון פטר חמור. מה רואים מהנוסח הזה? שעם ישראל הופרש מכל העמים ונצטווה על מצוות ייחודיות. וגם אם הפירוש שהעושה מצווה מתקדש ומזדכך בכך, גם זה עניין רוחני ולא פיסי. אתה חושב שאפשר למדוד קדושה במעבדה? על השפעה על התודעה אינני יכול לטעון דבר ואני באמת חושב שלפעמים קיום הפעולה של המצווה משפיע על תודעת העושה.

אם לא מונים את מצוות עיקר האמונה בה' זה מפני שאין טעם לצוות על אמונות (צו זה מה לעשות, לא מה לחשוב. אדם כפי לגבי זה. ואם מאמין אין צורך בציווי ואם לא מאמין לא יועיל הציווי כלום). אפשר לצוות על בירור יותר או על מניעה מבירור נוסף וכו'. בכל אופן, מנוסחים של מצוות אי אפשר להוכיח לא את גוף הטענה העובדתית (שהמצוות או התורה משפיעות במימד הפיסי) ולא את הפסק שחרצת (שמי שלא חושב ככה הוא עובד ע"ז).

ג', מה זה "ברוך" ?
הרי אם הינו רוצים לברך את השם עצמו, הינו אומרים "מבורך אתה ה'"

מה זה "ברוך" ?

רק להוי ידוע שהרמב"ם כן מונה את מצוות האמונה. עשה א.
כעת אפשר להמשיך את הדיון.

תגלה לי בבקשה מה התשובה ואיך היא מתקשרת לנושא.
אשמח אם תיקח בחשבון שחיפוש בתנך מעלה שגם כלפי בשר ודם וחי וצומח או אפילו שם עצם מופשט אומרים ברוך (ברוכה את לה' בתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון. ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך. יום אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך).
וגם כלפי ה' יש שאומרים מבורך (יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם).
וגם כלפי לא-ה' אומרים מבורך (ועתה הואלת לברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך, כי אתה ה' ברכת ומבורך לעולם. ובמיוחס לרשי שם: כלומר ועבדך יהא מבורך לעולם)

לרב מיכי, ייתכן והרמב"ן אינו מונה. למיטב זכרוני אחד מהחכמים שמונים את המצוות לא מונה את האמונה בה' כאחת מתר"ג מצוות (ציינתי שם שאיני בטוח בטוח ב 100% שזה היה הרמב"ם).

ג', לפני שאני עונה על שאלתך, תענה לי אתה -מה ברוך?
מה זה "ברכה?
מהי "הברכה"?

הקושיה העצומה מעשה א' ברמבם הזכירתני מעשייה אגדתית.
בנו של הגר"א הקשה לכמה רבנים, כתוב 'מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלושה עשר בארבעה עשר בחמישה עשר לא פחות ולא יותר'. וכתוב 'תמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר בשנים עשר' ולא כתוב 'לא פחות ולא יותר'. מדוע?
התעצמו הרבנים בפלפוליהם זה אומר בכה וזה אומר בכה. ניגש האחד ושטח את תירוצו, נענע בנו של הגרא בראשו ואמר "אבי תירץ תירוץ יותר טוב". ניגש השני שטח תירוצו ואף הוא נענה בנענוע "אבי תירץ תירוץ יותר טוב" כך מיאן בכל התירוצים עד שרפו ידיהם ואמרו לו, נו – מה תירץ אביך? אמר להם אבי תירץ שאכן כתוב גם שם "לא פחות ולא יותר".

[אכן לא זכרתי מה אומר הרמב"ם ולא פתחתי, כי זכרתי שבלא"ה יש בזה דיונים ושיטות. ולזה אמרתי שאת עיקר מצוות אמונה אי אפשר למנות, ואם מונים אז יש ליישב על חובת העמקה או איסור (שלא בטוח שיועיל, אבל טכנית אפשר לאסור) על בירור נוסף אחרי שכרגע אדם מחזיק עצמו למאמין].

אהוד, אני לא יודע לענות.

ג',
ואנוכי יודע שהעולם מספרין כן על הגר"ח מבריסק, "אין תוס' כזה".

בסיפור "אין תוספות כזה" אני מפרש לעצמי שהוא פירש את התוספות באופן מתאים. קשה לי להאמין שבאמת מישהו יודע להגיד על משהו (שנאמר לו מפי בן אדם למדן סביר) שהוא עד כדי כך אידיוטי שאין תוספות כזה. או שאילו היה כזה תוספות אז היה זוכר כי עבר לפחות פעם אחת על כל הש"ס ומילתא דעד כדי כך תמיהה מידכר דכירי אינשי ויציינוהו האחרונים וכו'.

לא חשוב. זה כמו מעשיות הבעש"ט. צריך להאמין שזה יכול היה להיות. בפועל, מי אמר שבכלל היה מעשה כזה? למה צריך לחפש תירוצים ויישובים?

ר"ל אין מעיישה כזה

ג'

אני אענה ב 3 סעיפים, אם אתה מוצא לנכון לענות, אשמח אם תוכל לענות לפי כל סעיף.

1. "ברוך" – ה' הוא מקור הברכה. בדיוק כמו במילים חנון ו-רחום.
"אתה" – בא (אתא בארמית).
וכן כתוב בתורה : ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר . . . ואתה מרבבות קודש מימינו"

קרי, ה' מביא שפע בעת שאנחנו מברכים (כמובן גם על המצווה). אנחנו כלים לקליטת השפה
שמגיע.

2. אם אפשר למדוד את השפע (איך שהוא לא בא לידי ביטוי) במעבדה?
לא. גם אי אפשר למדוד אהבה במעבדה. אז מה זה אומר? שאין אהבה בעולם?
ברור שיש דברים שהם קיימים בארץ (רוחניים או לא) שאי אפשר למדוד אותם.
בגלל זה ה"אני לא רואה את זה" שלך ושל הרב מיכי, פשוט לא רלוונטי.
אם אלך בשיטתכם, אחליט גם שאין אהבה בעולם.

3. ביקשת בהתחלה ראיה לכך שבגמרא או חז"ל יש כתוב שמצוות משפיעות גם בארץ.
לא כל כך הבנתי את השאלה כי לדעתי לא חסרות דוגמאות.
למיטב זיכרוני יש סיפור בגמרא על אמורא בבלי (לא זוכר את שמו) שקרה לו אסון כלכלי וכל כדי
היין שלו נשברו. לאחר שחלשה דעתו והוא לא הבין מדוע זה קרה, הוא פשפש במעשיו ובסוף הוא
מצא שהוא עבר עבירה, ולכן נענש משמיים. אז זו דוגמה לכך שגם בגמרא מוזכר על מצוות (עשה
או לא תעשה) שמשפיעות על מה שקורה פה.

1. לא נכון בכלל. בָּרוך בקמץ זה פועל בהווה בנין קל, כמו שָבוּר נָעוּל חָתוּם, והוא 'כדמות התואר' בלשון המדקדקים בספרד. חַנּון רַחום זה במשקל השמות כמו תַּנּור אַּלּוף ולכן פ"א הפועל מנוקדת בפתח ואחריה דגש (רַחום אין דגש כי הח' גרונית. אבל הניקוד פתח מעיד שזה שם ולא פועל בהווה).
לכן בָּרוך פירושו מישהו שקלט את פעולת הברכה (כלומר בירכו אותו, כמו שברו אותו נעלו אותו חתמו אותו), ורחום פירושו מישהו שיש לו תכונות מסויימות (כאן: רחמים).
וגם בלי להיזקק לשיקול דקדוקי (בסיסי לגמרי) אפשר להבין מהשימושים בתנך כפי שציינתי לך לפני כן. "ברוך טנאך ומשארתך" פירושו שמקלעת הקשים סחופת הרוחות הזאת היא מקור הברכה?
אתה פירושו בעברית צחה "אתה" ודו"ק.

2. יש כאן קצת בלבול. אני לא אמרתי כאן מילה וחצי מילה כנגד הטענה שיש בספרות הקאנונית התייחסות למצוות כמשפיעות על המציאות בתור שכר. אדרבה הארכתי לטעון כנגד הרה"ג הפוסק האחרון נר"ו שהתורה כולה מלאה מזה ואין בזה משום כישוף וכו'.
בסה"כ ביקשתי מקור לפסק ההלכה שלך שמי שלא חושב ככה הוא עובד עבודה זרה. "חמורה היא ההלכה" כלשון החזו"א והעיסוק בה צריך להיות זהיר ומנומק. כשהבאת פיסקה מהרב קוק אמרתי לך שני דברים א) אין דנים הלכה מפיסקאות (מרגלא בפומי בכה"ג: קא פסקת לחיותאי) ב) הפיסקה הזאת לא מדברת בכלל על השפעה של המצוות במימד הפיסי.
אבל אני מסכים בהחלט שכל כותבי הקאנונים היהודיים אחזו בדעה שה' משגיח בפרטות והמצוות משפיעות (אם כי כנראה לדעתם זה בתיווך של ה' ולא באופן מנגנוני מוטבע בעולם).

לגבי נוסח הברכה, שהוא באמת דבר די יסודי ביהדות ולא נעים לטעון כנגדו, אמרתי שגם אם הפירוש 'קדשנו' הוא מלשון קדושה רוחנית (וזה לא הפירוש), עדיין אין כאן שום בעיה. כי אין הכי נמי האדם מתקדש בעשיית המצווה, ומי טען אחרת? שיתקדש האדם ככל יכולתו ותזדכך נפשו כעין הבדולח. הקדושה אכן קיימת והיא עניין רוחני, אי אפשר למדוד אותה או את השלכותיה (ככל הנראה) במעבדה ולכן אין שום התנגדות שבעולם להשערה שהאדם מתקדש ובזה למצוות יש השפעה רוחנית (שאינה מתווכת דרך התודעה).
בקיצור השאלה היחידה שלי כלפיך בנושא הזה הייתה לגבי הלכות עבודה זרה. לא מה חשבו חז"ל ולא מה נכון לדעתם.

1. מבלי להיכנס לדקדוקי הלשון ומהראיות שהבאת לתנ"ך, כאשר אני מברך (משתמש במילה ברוך), אני מקבל על עצמי (או על מה שאני מברך עליו) את השפע.
בהקשר של המילה "ברוך" אפשר לראות את כוונתי כאן :
https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A-%D7%91%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%94/

2. אני משתמש בביטוי עבודה זרה, לא בהקשר של איזה "הלכה".
עבודה זרה מבחינתי היא קבלה של משהו שהוא חלקי וחסר, ודבקות בדבר הזה.
למשל, אדם שעבורו ערך מסוים הוא קדוש (כאשר זה מנותק מהקב"ה), לדעתי הוא עובד עבודה זרה. לדוגמה, אנשים שבשבילם ערך "הבריאות" הוא דבר קדוש, אז הם עובדי עבודה זרה. מתייחסים לבריאות כאילו זה אלוקים. מה קורה אם מחר מגלים אצל האדם שהוא חייב לעבור ניתוח מעקפים ולאחר מכן השתלת קוצב לב (קרי, הוא אינו נחשב אדם בריא יותר), אז זהו – הערך העליון ביותר התמוטט, האדם כבר לא בריא, אז החיים נגמרו?
כמו כן, מי שבשבילו "משפחה" היא ערך עליון – מה קורה אם מחר המשפחה מתפרקת (קורה לא פעם) – אז זהו – אין טעם לחיים?

כמובן שיש ערכים נמוכים יותר (שאנשים ממש דבקים בהם) כמו "ריבועים בבטן", "מכבי תל אביב" וכו'.

סולם הערכים כולו צריך להיות תמיד נגזרת של אמונה באלוקים. לא שום דבר אחר.
עד פה הקדמה, כדי להראות מה שאני מכנה "עבודה זרה" (חלקיות).

הטענה שמצוות לא משפיעות שפע בארץ היא עבודה זרה, לדעתי, בגלל שהיא הופכת את האינסוף יתברך למאד חסר וחלקי – יש שמיים, יש ארץ, אין בניהם השפעה כאשר מקיימים מצוות. אין אחדות במציאות. שאין אחדות במציאות, זו עבודה זרה.

"בזה למצוות יש השפעה רוחנית (שאינה מתווכת דרך התודעה)."

שוב, עם זה אני לא יכול להסכים. יש השפעה רוחנית שבסוף גם משפיע בפועל גם על הטבע עצמו, גם אם אי אפשר לראות את זה במעבדה.
כאמור, לומר שיש "מימד רוחני" ו "מימד טבעי" ואין בניהם קשר ישיר של הפריה, קרי, אין אחדות, זה דבר בעייתי מאד.
אם שיטתך היתה נכונה, אנשי כנסת הגדולה לא היו מתקנים ברכות עם שפע "טבעי" (כמו בתפילת 18), אלא היו מתקנים כל מיני ברכות מיסטיות וכו'.

1. אני מבין את משמעות הברכה בצורה הרבה יותר פשטנית, אבל אין לי טענות כלפי פירושים אחרים. בָּרוך זה בלי ספק במשקל הפעלים (אם היה תשלום דגש אז לא היה נוטה בחוק החיטוף בְּרוכים אלא בָּרוכים, כמו מחשבות חָרוץ אך למותר שבריבוי נשאר חָרוצים) ואני לא רואה בלינק שציינת את ההשוואה הלא מדויקת לחנון ורחום.

2. חשבתי שאתה עוסק בעבודה זרה הלכתית. האמת סתם תפסתי אותך על המילה ונכנסתי בטרחנות. כיון שלא כתבת כך מעולם אז גם כאן אין לי כ"כ טענות. אולי באמת בקבלת ערכים במנותק לגמרי מה' (להבדיל מניתוק מההלכה) יש בחינת ע"ז. אבל אני לא חושב בכלל שאם המצוות לא משפיעות שפע בארץ אז האינסוף הוא מאד חסר וחלקי. (והטיעון הזה הוא חרב פיפיות להוכחה שהאינסוף הוא מאד חסר וחלקי). בכל אופן מתברר שלפחות בעיני אין לנו כ"כ ויכוח, הר סיני עשן כולו ויחנו בני ישראל איש על דגלו.

לגבי ה"ברוך" הינה קישור המסביר את העניין (של רבי ומורי, הרב אורי עמוס שרקי שליט"א) . אפשר לקרוא רק את הפיסקה הראשונה :

https://ravsherki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=45:4545-45&catid=33&Itemid=100513

לגבי עבודה זרה, כדאי לראות את הקטע הבא ( 17 דק') :

https://www.youtube.com/watch?v=RHOIGCIl5yA

תודה. קראתי את שער ב' פרק ב' של נפש החיים ואני חושב שהניסוחים של הרב שרקי שם לא כ"כ מדויקים. נפש החיים לא מבדיל בין ברוך למבורך או בין רחום למרחם, ולא משווה בין ברוך לרחום.

לא מבדיל בין ברוך למבורך – כי לא מצאתי שם את זה. וגם ציינתי לעיל לפסוק שהשתמשו בו בלשון 'מבורך' על ה'.
לא מבדיל בין רחום למרחם – כי לא מצאתי שם את זה. וגם מה יעשה הרב שרקי עם הפסוק "חנון ה' וצדיק, ואלקינו מרחם" אחרי שהסביר שעל ה' שייך לומר רק "חנון" או "רחום' ובשום אופן לא "מרחם"?
לא משווה בין ברוך לרחום – לא מה שהוא עוסק בו, אף כי זה כן יוצא על פי פירושו ששניהם תארים. הוא מפרש שם את "בָרוך" בתור תואר (פעלים בבינוני מתפקדים גם כתארים), ואת שורש ב.ר.כ כתוספת וריבוי. ומפרש שה' הוא מקור הברכה.
ואז הוא עוסק בשאלה אחרת, איך בכלל ניתן לשמש בשמות תואר על ה' עצמו. ועל זה הוא משיב שאנו מתארים רק את מה שכן ניתן להשגתנו ועל פי פעולותיו (כמו 'ויכנוך לפי מעשיך'). הוא נותן דוגמה של חַנון ורַחום, שזה במקרה עם צליל דומה לבָרוך, אבל אלה רק דוגמאות לתארים וכיצד מבינים את משמעותם, והוא יכל לתת גם דוגמאות של גיבור וחסיד.

את ההלצה החסידית ש"אתה" זה מלשון "ואתה מרבבות קודש" שהזכיר הרב שרקי שם לא ראיתי בדברי נפש החיים (אם הוא אכן אומר את זה אני אשקול מחדש. על פניו זה נראה לי תלוש).
אשמח לקרוא את הסבריך הנוספים אבל חוששני שלא אמשיך לכתוב עוד דעות משלי כי הנושא לא מספיק מעניין אותי.

תכל'ס אתה צודק בעיקר דבריך על ברוך שנפה"ח מפרשו מקור הברכה (תואר. וכנראה ברוך טנאך ומשארתך זה ישאר פועל סביל בבינוני). ההודעה האחרונה שלי נסובה על שאר הדברים ההיקפיים, אף שהם באמת לא משמעותיים ולא היו חלק מעיקר הדברים שלך.