זכויות יוצרים

איקלע לידי איזה ספר שתוך כדי דבריו כותב כך:
"וראוי להקדים שמושג הבעלות אינו ענין שבא ע"י פרשות התורה דווקא, ולדוגמא באותן שתי נשים שבאו לפני שלמה המלך לדין של מי הוא הילד החי ושל מי המת. דהיינו שהאם היא בעלים על בנה , אך בעלותה אינה כבעלות דעלמא שיכולה למכור ולהשתמש אלא כל בעלותה מתקיימת רק במה שמחזיקה את בנה אצלה, ולמה לא נשאל מנא הא מילתא שבן בבעלות אמו ומהיכי תיתי שתוכל לתבוע בדין לקיים את בנה אצלה, והיכן נקבעו גבולות אותה בעלות להבין שאינה יכולה למכור ולהשתמש אלא להחזיק בלבד.
וכמובן שאין זו שאלה כלל והמושג 'שלו' הוא דבר שהוא בתחומו של האדם וישנם דברים שבעצמותם הם מכלל תחומו של האדם ואין צריך להם פרשה כלל, וכל צורת הבעלות שמתקיימת בתשמישים ומכירה וכו' כל אלו הינם הבנה קיימת בגבולות המושג בעצמותו איך מתקיים גבולו של אדם, ויש מקום להבין שבחפצים הקיום הוא שכל תשמישם מסור לו ואילו בעלותו על בנו היא רק במה שהבן מסור להיות אצלו. וכן הא דאדם בעלים על עצמו אין לו מקור מפסוק (ואמנם נלמד מכללא דחיוב חבלות ושאר מילי דאדם אבל כמובן שאי"צ לזה), והוא דבר פשוט ובסיסי שכל מושגי הבעלות באים אחר שהאדם עומד לעצמו ובבעלותו, וע"ז באו תחומי הרשויות איך וכיצד מתקיים הממון ביד כל אחד.
ואם יש כזה מושג 'זכויות יוצרים' שאדם בעלים גם על יצירה -ולא רק כהשגת גבול – אע"פ שאין חפץ בעין מוחזק אצלו, גם זה בהבנה שתחומו של האדם אינו מוגבל דווקא לתפיסת ממון קיים אלא יכול להתקיים גם ברעיון, ומאידך הגבולות של תחום כזה גם נקבעות לפי הענין כי ברור שאדם שיצר לחן מסוים אינו בעלים על הלחן לומר לאחרים שלא לנגן את אותו לחן, והפגיעה בתחומו תהיה לפי הענין אם במניעת ההעתקה או גזלת מכירה וכדו'. והגע עצמך מי שבבעלותו מטבעות ביטקוין, וכי יש מי שיתיר לפרוץ ל'רשותו' הוירוטאלית ולגזול ממונו ממנו, ואין ספק שד"ז הוא גזילה גמורה, וכן כל פריצה לרשות וירטואלית של חברו (שיש לו לצרכי פרנסה) הוי גזילה גמורה. והוא מן הטעם האמור דרשות ממון הוא תחומו של האדם, ותחום יכול להתקיים גם בענין זה ולא בעי' דווקא תפיסה ממשית של הדבר.
וכל עניני פרק לא יחפור באו על ענין זה, מכח התפיסה שבעלות בקרקע אינה נתפסת כבעלות במטלטלים, ואדם לא יכול להתייחס לקרקע שלו עפ"י גבולות שיקבע ע"י גדר ובתוך אותה גדר הוא בעלים לבדו ואין לו עסק עם כל העולם, ויוכל גם לחפור עד לתהום ויהרוס את כל סביבותיו בטענת הריני עושה בשלי ואין לכם עסק עמי כלל. והטעם שאינו יכול לעשות כן הוא משום שהבעלות בקרקע אינה נתפסת בתחום מסוים שבא ע"י גבולות של גדר, אלא יש יחס גם לסביבתו וכל מי שקונה קרקע מצד אחד התחום שלו מוגבל שאין לו קיום לבד בלי להתייחס לסביבתו, ומאידך הגבול שלו רחב ויכול לתבוע מסביבתו שלא לפגוע בו ולא ייחשבו כעושים בשלהם, כי כשאדם קונה קרקע התחום שלו מתקיים באינטראקציה עם הסביבה, ופרק לא יחפור בא לקבוע את הגבולות איך מתקיים התחום של האדם ביחס שלו עם סביבתו.
וכן דיני פרק השותפין שאפשר לכפות כ"א מבני העיר להוציא ממון לבית שער וכדו', בפשטות הוי מדינא ואי"ז תקנ"ח על כל פרט, כי האדם אינו חי לעצמו בתחום שלו בלבד, אלא יש לאדם יחס עם סביבתו, וכאשר הוא חי בעיר יש לו יחס עם אחרים, והתחום אינו שלו בלבד אלא של כולם כאחד, וה"ה כקנוי להם לענין זה שצריך להוציא הוצאת לקיום העיר, והכפייה על זה אינה משום חיוב שהוטל עליו כמצוה, אלא להיפך, שאינו יכול לחיות בעיר בלא לדאוג בעצמו ג"כ לצרכי העיר, והוא נידון כמעכב עליהם במה שמתקיים בעיר ואינו מוציא ממון על הוצאות העיר, ויש להאריך בזה וקיצרתי".