סיבתיות – והראיה הקוסמולוגית

שלום הרב,
הראיה הקוסמולוגית עומדת על עיקרון הסיבתיות. עיקרון המניח שלכל מאורע ותופעה קיימת סיבה מאחוריה המסבירה את התרחשותה (או לפחות בעלת טעם מספיק). מכאן, הטיעון הקוסמולוגי מנסה לגזור את קיומו של סיבה לעולם עקב כך שהעולם זוקק סיבה.
אך קיימת, קפיצה מאוד משמעותי מן הנחת הסיבתיות ליישומה על העולם. כי עיקרון הסיבתיות מדבר על מאורעות שאנו יודעים שהתרחשו. אך כלפי ישויות אין אנו יודעים אם הם בעלות סיבה או לא. אם כן כיצד ניתן ללמוד מהתצפית קצרת המועד שלנו על העולם שכל הגורמים בעולם נבראו!? למשל שנניח שהאנרגיה בכללותה נבראה, הרי קיים חוק שימור אנרגיה-מסה, כך שאיננו יכולים לעולם לצפות בכך שהאנרגיה נוצרה או התאיינה.
הרב מתייחס לכך במחברת וכותב טענה שנשמעת לי כתמוהה עד מאוד.
"בעצם אנחנו מניחים שהעצמים שסביבנו אינם הכרח המציאות, וגם לא סיבת עצמם (ראה על כך במחברת על הראיה האונטולוגית), ולכן בהכרח הם צריכים היו להיווצר. ולכן צריכה להיות סיבה להיווצרות שלהם, כלומר סיבה לכך שהם קיימים. אם כן, מי שמקבל את עקרון הסיבתיות צריך לקבל גם את העיקרון המקביל לגבי קיומם של עצמים או יישים."
כך שרציתי לשאול מהי הנחת המבוקש הזאת?!? הרי היא איננה נשאבת מהתצפית כפי שכבר הראיתי מחוק שימור אנרגיה-מסה. ומאידך היא גם לא נשאבת מן התבונה הטהורה – הרי שם אנו מקבלים שרק התרחשויות זוקקות סיבה, אבל אין לנו סיבה להניח שהנק' הסינגולרית/האנרגיה זוקקת סיבה. ולכן, לא נותר אלא לומר שהיא נשאבת מן האמונה התמימה. אך אני לא בטוח שהרב התכוון לזה.