רגרסיה אינסופית

1. תודה! ראיתי את הדוג' הזאת אצל משה רט.
2.
רציתי לשאול עוד על משל הצבים שהצגת במחברת, ואשתמש במשל אחר כדי לשמש דוג' הפוכה בה דווקא רגרגסיה אינסופית כלל לא מובילה לכשל.
להבנתי עיקר הטענה שלך אצל משל הצבים היא שכל צב הוא לא יציב באוויר בפני עצמו, למשל צב1 אם הוא יעמוד באוויר לבדו הוא ייפול. וכך גם אם נוסיף לו את צב2 כעומד מתחתיו זה לא נותן עדיפות לצב1 כי צב2 לבדו גם הוא לא יציב. מה שייתן לצב2 את הייציבות היא עמידה על גבי משהו שנוגע בריצפה, אך זה כאמור לא קרה.
ז"א שגם אם נמשוך את השרשרת לאינסוף. אין בכוחו של האינסוף לעשות את הבלתי אפשרי, כאמור כאשר כל יישות בפני עצמה היא בעלת פגם עצמי ; לא נוגעת בריצפה.

אבל אני חושב שניתן לתת משל אחר שאצלו הבעיה הזאת איננה תקפה (והמשל הזה יכול להוות נמשל לראיה הפיזקו-תאולגית). אכנה זאת "משל הרכבת".
משל הרכבת, מדמה רכבת ארוכה שמחוברת בקרונות, כאשר אנו שואלים כיצד הקרון הסופי נוסע במהירות של 50 קמ"ש?
אז שם תשובה בדמות קרון2 שמזיזה את קרון1 היא תשובה מספקת לחלוטין. כי כל קרון הוא זה שנותן הסבר מלא למהירות הקרון הבא *לבדו*. ובכזה מקרה, אפילו אם נשארו דברים שזוקקים הסבר(קרון2) סוף סוף כל קרון הוא זה שנותן *הסבר מלא* לקרון הבא לבדו.

במשל כזה, כאשר כל רכיב הוא לבדו נותן הסבר מלא למהירות הקרון הבא נראה שדווקא הוא כן יוצר הסבר מלא לתזוזת הקרונות.

לעומת זאת, משל הצבים הוא קצת אחר כי צב2 לא מסביר את צב1 אילמלי צב2 עומד על צב שנוגע ברצפה. וכך אני חושב שהדוג' של הראיה הפיזקו-תאולגית דומה יותר לדוג' הרכבת עם הקרונות ולא לדוג' עם הצבים.

ובמשל הקרונות, לא ברור כלל שתשובה שיוצרת *בעקיפין* רגרסיה אינסופית היא בעייתית. כי כל קרון הוא הוא מספק הסבר מלא לקרון שלפניו.
אז נכון שסוף סוף קיימת בה רגרסיה אינסופית, אבל זה תוצר שנוצר בעקיפין. ההסבר הוא מלא לאורך כל חלקיו. בכזה מקרה ניתן לקבל רגרסיה אינסופית.

לעומת זאת, נראה שהראיה הקוסמלגית לפי חלק מהצגותיה (כמו למה יש משהו ולא כלום) דווקא שקשורה יותר למשל הצבים מאשר הרכבת.

כך שאשמח לדעת מה הרב חושב על ההבדל הברור הזה?

ראשית, אני לא בטוח שאני מסכים לניסוח שהצעת לבעיית הרגרסיה. הבעיה אינה שכל צב כשלעצמו אינו יציב, אלא שאין צב ראשוני. נכון שברקע יש הנחה שכל צב כשלעצמו אינו יציב, שהרי אם אחד מהם היה יציב מחמת עצמו לא היה צורך בצבים שמתחתיו ובפרט לא בצב הראשון, אבל זו הנחה צדדית.
שנית, אני לא רואה שום הבדל בין שתי הדוגמאות. גם בדוגמת הקרון אף קרון לא נותן הסבר בלי האחרים, כי מהירותו שלו לא מוסברת מתוך עצמה. לכן גם הוא זקוק לקודמיו. כך בדיוק כל צב אם עמידתו כשלעצמה לא היתה זוקקת הסבר אז היה בו הסבר מספיק, אלא שזה לא קיים (עמידתו זוקקת את האחרים כדי להסבירה).
לשון אחר: בשני המקרים אם היה צב יציב או קרון שמהירותו מובנת מתוך עצמה ולא זוקקת הסבר, היינו יכולים לעצור בו. אבל בשני המקרים אין צב/קרון כזה, ולכן בשני המקרים יש רגרסיה אינסופית. אין שום הבדל.
ואם תשוב לניסוח שהצעתי בהתחלה לבעיית הרגרסיה, שאין חוליה ראשונה, תראה בבירור שדוגמת הקרונות לא מציעה שום הסבר וגם בה אי אפשר לקבל רגרסיה אינסופית.

האם אותו טיעון לא תקף גם לנצחיות של אלוהים? הרי אם הוא היה קיים אינסוף זמן לפני שהוא החליט לברוא את העולם, אז זה "לא יתרחש לעולם" כמו שאמרת.

לגבי אלוקים אפשר להשתמש בניסוח פוטנציאלי, שלא היה זמן בו הוא לא היה קיים. לא חייבים את הניסוח הקונקרטי שהוא קיים אינסוף זמן. זאת בניגוד לשרשרת הסברית שמורכבת מחוליות. כאן אתה צריך להיזקק לאינסוף קונקרטי.