לימוד מהתנ"ך
שלום הרב. האם האם לדעתך ניתן ללמוד ערכים מהתנך כאשר עושים מחקר משווה? דהיינו כאשר משווים בין מקורו תקדומים, ורואים שהתורה מגיבה אחרת לגמרי מחוקים אחרים שהיו אז בעולם? ברור שבסוף הפרשנות של החריגה יכולה להישפט על פי ערכי זמנינו (וכמו בסתם לימוד תנך), אבל בכל זאת נראה לי ממקד.
זה לא לימוד של ערכים אלא לימוד היסטוריה (כלומר לימוד של עובדות: מה חשבו אז לעומת מה שחשבו אחרים). השאלה שאני עוסק בה היא האם לימוד כזה יכול ללמד אותי ערכים, ועל כך עניתי בשלילה. לדוגמה, נניח שעיון בתנ"ך העלה שהענווה היא מידה מבורכת וגאווה היא פסולה. זאת בניגוד לכתבים אוגריתיים אחרים שרואים בגאווה מידה טובה. זו ההשוואה שדיברת עליה. מה זה מלמד אותי? עובדה היסטורית: התנ"ך שונה בתפיסותיו מתפיסות אחרות ששררו באותם זמנים. מה זה מלמד אותי למעשה? האם זה לימד אותי ערך חדש שלא ידעתי אותו? בהחלט לא. גם קודם ידעתי (אולי התנ"ך היה חלק ממה שהטמיע זאת בנו, אבל בפועל כיום זהו המצב) שענווה היא מבורכת וגאווה היא פסולה. אז לא התחדש לי שום לקח ערכי.
נדמה לי שאתה מערבב כאן בין שני דברים שרבים מערבבים ביניהם. ההבחנה בין עובדות לערכים (בין is ל-ought), אומרת שיש אי תלות בין עובדות לבין ערכים, ואי אפשר לגזור את האחד מהשני. הטענה היא שעובדות נלמדות מצפייה בעולם (אמפירי) וערכים לא. על כך תוהים רבים שערכים גם הם ניתנים ללימוד אמפירית: עיון בספר החוקים מראה לנו שאסור לגנוב. אך זוהי טעות כמובן. עיון בספר החוקים מלמד אותי את העובדה שהחוק הישראלי אוסר לגנוב. העובדה הזאת עוסקת בערכים אבל היא עובדה ככל עובדה אחרת, ולכן היא נלמדת באמצעות תצפית. השאלה האם מותר או אסור לגנוב לא נובעת מכך שהחוק אוסר לגנוב, אלא אם תוסיף הנחה נורמטיבית שהחוק מחייב. אלא שכעת עליך לשאול מניין שהחוק מחייב? ולזה אין תשובה אמפירית. תוכל שוב לצפות באנשים ולראות שהם רואים את החוק כמחייב, אבל זו שוב טעות. הצפייה הזאת מלמדת אותך את העובדה שאנשים רואים את החוק כמחייב. אבל זה לא עונה לשאלה הנורמטיבית האם הוא באמת מחייב (האם אני מחויב למה שכל האחרים עושים או חושבים? זו שאלה נורמטיבית ואי אפשר לענות עליה על ידי תצפית).
אבל האם עצם העובדה שאלוקים בחר כך לכתוב התורה, לא הופכת את זה מרק עובדה לערך? לדוגמא, כמו שהרמבם תפס שבעיקרון ניתן ללמוד מהטבע על מידותיו של הקבה, מעצם העובדה שהוא בחר לברוא אותם כך.
ולגבי מידת הענווה וכו. יכול להיות שגם תמצא ערכים שלא עומדים בקנה אחד עם הערכים שלך היום, ואכן בעקבות כך תצטרך לשנות את עמדתך. כמובן תמיד ניתן לעשות עם האצבע ולהסביר שזה צועד בשיטתך, השאלה כמה זה כנה עם הטקסט.
אדייק ברמבם. שעצם העובדה שהוא ברא את הטבע בצורה מסויימת, באה ללמד אותנו ערכים מסויימים. כמובן שכאשר חוקרים את הטבע זה יותר מסובך להגיע לתובנות מה הם מידותיו של הקבה (אם כי לרמבם נראה שזה היה פשוט משום מה), אבל כאשר מדובר בטקסט כתוב שניתן להשוות אותו לכתבים אחרים באותה התקופה, ההסקה הרבה יותר פשוטה
עניתי כבר על הכל. והנושא גם נדון בהרחבה בעבר. אם הייתי מוצא שהתנ"ך דוגל בענווה הייתי מאמץ את זה. לא על כך הדיון. אתה שאלת על ההשוואה למערכות אחרות, והסברתי מדוע זה חסר רלוונטיות. אחר כך הוספתי שגם אם הייתי מגיע למסקנה לגבי ערך כלשהו לא הייתי מאמץ אותו אם הוא לא מתאים לערכיי. זה פשוט לא קורה. יעקב נשא שתי אחיות, אז גם אנחנו נישא שתי אחיות? לא, זה על פי הדיבור. הוא גם שיקר, אז גם אנחנו נשקר? לא, היו לא הסברים כאלה ואחרים. כל פעם שהמסקנה סותרת את ערכינו אנחנו מתרצים אותה. לכן בפועל לא לומדים כלום מהתנ"ך ואין טעם בהעלאת עקרונות כלליים. זה לא עובד באף אחד מהפרטים.
בקיצור, אם אתה רוצה לדון הבא דוגמה ספציפית.
כיצד הרב לשיטתו מסביר שניתן לשכנע במחלוקת ערכית?
אלא ניתן לעיתים להבין מחדש את הדעות שלך.
אם כן, מה לימוד מהתנ"ך שונה ממחלוקת ערכית ממישהו שמדבר מולך?
כאן אתה מסכים שהתנ"ך יכול ללמוד את ה-IS הOUGHT זה קפיצה בעקבות האמונה שלך בקדושת התנ"ך.
ביקשתי דוגמה. אני כבר מותש מחזרות אינסופיות על נקודות שנדושו כבר עד לזרא.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer