כליה

הבעייה עם ההתנהלות של ארנון סגל שהנזק שהוא מסוגל ליצר בתגובת שרשרת יעלה עשרות מונים על התועלת בתרומה שלו.

חרדים לא חותמים על כרטיס אדי, אבל עדיין נהנים בלי בושה מאברים שאחרים תרמו.
בציבור הדת"ל המצב יותר טוב, אבל עדיין רחוק מאוד מהמצב בציבור החילוני.

כיום המצב הוא שתרומות אברים אחרי המוות מגיעות לחולים ללא הבדל דת, גזע ומין לפי העקרונות הנאצלים ביותר.
ההתנהגות של סגל יכולה להוביל למחאה נגדית ובה חותמי כרטיס אדי יתחילו להוסיף סייגים (רק ליהודים/ערבים, דתיים/חילונים, מתנחלים/לא מתנחלים או סתם סעיף נגד חרדים)

האם ההתנהגות של סגל לא צריכה להיות אסורה מהסיבה הזאת?

ממש לא. זה שיש דמגוגיה ושטיפות מוח שמובילות אנשים לראות בדבר כזה גזענות זו בעיה שלהם. במקום לאסור על אדם טוב לעשות את מה שהוא מאמין בו, צריך להילחם נגד שטיפות המוח האינפנטיליות שמזיקות לנו כל כך. כמובן שאם יש אדם שמוכן לתרום לכל אדם שהוא תבוא עליו ברכה. אבל מי שלא עושה את זה אלא תורם לעם או למשפחה שלו אינו עושה מעשה פסול. להיפך, הוא עולה עשרת מונים על כל מבקריו המצקצקים שלא תרמו בעצמם לאף אחד. לאסור תרומה לעם שלי או למשפחה שלי זה אבסורד וכניעה לטמטום.

אגב: מותר לתרום איברים לאחר המוות?

לדעתי מצווה גדולה.

עמדת ההלכה ביחס לתרומת איברים?

תשובה:המחלוקת ההלכתית היחידה ביחס לתרומת איברים מן המת נוגעת לקביעת רגע המוות – האם על פי
ההלכה המוות המוחי-נשימתי הוא רגע מות האדם, ואז אפשר לתרום איברים שעדיין מתפקדים אך הם נמצאים בגוף
מת, או שעל פי ההלכה המוות הלבבי-נשימתי הוא רגע מות האדם, ולכן כל עוד הלב פועם לא ניתן לתרום איברים.

רבנים רבים הכריעו שמוות מוחי-נשימתי הוא המוות ההלכתי.
זו ההחלטה של מועצת הרבנות הראשית לישראל
לדורותיה; כך פסקו הרבנים הראשיים לישראל, ובהם הרבנים עובדיה יוסף, שלמה גורן, אברהם שפירא, מרדכי
אליהו, שלמה עמאר, דוד לאו; בעמדה זו נקטו גם הרבנים משה פיינשטיין ושאול ישראלי, ויבדלו לחיים ארוכים
הרבנים יעקב אריאל, נחום רבינוביץ, חיים דרוקמן, אריה שטרן, דב ליאור, צפניה דרורי, שמואל אליהו, יהושע
צוקרמן ואחרים.

https://www.adi.gov.il/media/2011/shot_82.pdf

כפי שהסברתי בעבר, אין שום קשר לקביעת רגע המוות. ראה מאמרי כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D1

וזה כמובן רק לגבי איברים שהנשמה תלויה בהם. כליה אינה איבר כזה. ויש תרומות שיכולות להילקח אחרי המוות וגם הן לא בדיון.

שלום,
התפלאתי מאד לראות את תשובתך בנושא, אודה אם תענה לי על כמה תהיות.
דבר ראשון, ברור שתרומת כליה היא דבר אלטרואיסטי שלא הרבה אנשים מסוגלים/מוכנים לעשות – אני חושב שאין מי שחולק על כך.
האם לדעתך אדם שעושה מעשה טוב חסין בפני כל ביקורת, אני לא ממש רואה את ההגיון בזה.
אני גם רוצה לחלק את השאלה לשתיים, ספציפית לגבי ארנון, ממה שראיתי בראיונות איתו הוא לא העדיף יהודי אלא רצה לתרום רק ליהודי, (ברור לי שזו זכותו – גם זכותו להעדיף אנשים לבנים בגובה 1.80) השאלה האם זה מוסרי להציג תנאי כזה, נראה שזה סותר את הצו הקטגורי. אני מניח שרוב האנשים לא היו רוצים שכל אחד יתרום רק לעם שלו (בטח שלא יהודים שמהווים עשירית האחוז או פחות), ואני בכלל לא מדבר על ההשלכות של האמירה הזו.
החלק השני הוא אם נעזוב את ארנון ונניח שהוא לא תורם רק ליהודים אלא מעדיף אותם, האם זו העדפה ראויה? אני רואה הבדל גדול בין משפחה לבין העם, אני מניח שבתרומה לבני משפחה התרומה נובעת מצורך ומהיכרות כלומר לולא הצורך של בן המשפחה, התורם ככל הנראה לא היה תורם לאדם אנונימי, מה שאין כן בתרומה שלא לקרוב משפחה שבה אדם בכלל לא מכיר את הנתרם אלא התרומה אלטרואיסטית לחלוטין. לכן, אני לא ממש רואה למה העדפה של נתונים כמו עם היא מוסרית (שוב, מותר לאדם לעשות את זה השאלה אם זה ראוי), ראיתי הרבה אנשים שנתלים באמירה עניי עירך קודמים, ואני שואל גופא על הציטוט מדוע הוא מוסרי? במקרים דומים היינו קוראים להעדפה כזו נפוטיזם. לדוגמא אם יש שני מועמדים שווים לתפקיד מסויים וההבדל היחיד הוא שאחד מהם הוא מעירי (או קרוב משפחה), האם מוצדק מוסרית להעדיף את הקרוב ולמנוע מהשני סיכוי שווה להיבחר (נגיד בהגרלה)?
תודה מראש.

לא כתבתי שאי אפשר לבקר אדם אלטרואיסטי, אלא שלא הגיוני לבקר אלטרואיזם. נבאתי את הדוגמה של אדם שנתן צדקה 100 שח ואתה טוען כלפיו למה שלא ייתן אלף. ארנון רואה את בני עמו כמשפחה מורחבת. ייתכן שאתה לא (אם כי אני מפקפק בזה מאד. האם תאמר שהמדינה צריכה לפרנס את כל עניי העולם ולא רק את עניי ארצנו?! כזכור, אתה כופר במוסריות של עניי עירך קודמים). ומה על טיפול רפואי בכל היקום? וחינוך? אגב, כעת אני נזכר שהיה טור על אוניברסליזם ושם הסברתי את הבעיה התוצאתנית שיש בו.
בקיצור, בעיניי התמיהות הללו מופרכות לגמרי.
הקושיא מסיכוי להיבחר גם היא מופרכת. הסיכוי להיבחר מגיע לכולם. הכליה שלי ממש לא. מדינה צריכה לטפל בכל אזרחיה בשווה (אבל לא באזרחי מדינות אחרות), אבל אני לא.

שלום,
1. אני עדיין לא מבין למה לא הגיוני לבקר אלטרואיזם והדוגמא של 100 1000 שקל לדעתי לא דוגמא טובה, דוגמא יותר טובה יכולה להיות אולי מישהו שמביא לעני 100 שקל אבל זורק לו אותם בצורה מזלזלת. אני לא אומר לאף אחד לתרום את שתי הכליות אלא רק מבקר את ההצהרה שלא לתרום ללא יהודי.
2. אני לא רואה את העם כמשפחה מורחבת, ואני אפילו ציינתי מקודם את ההבדל בין קרוב משפחה שהתרומה מגיעה מן הסתם מצורך והיכרות לעומת אדם מה'עם' שהתרומה אנונימית (גם ארנון לא מכיר את הנתרם).
3. נראה שלא התייחסת לחלק הראשון של השאלה שלי – במקרה של ארנון הוא לא העדיף יהודי אלא היה מוכן לתרום רק ליהודי, בהתחשב בכך שגם אתה הבדלת בין המקרים מפתיע בעיני שלא התייחסת לשאלה למה זה מוסרי.
4. אני באמת חושב שיש איזו שהיא אחריות על המדינה כלפי עניי העולם (המילה צריכה לא מתאימה כאן), ואכן גם במציאות יש פרוייקטים ממשלתיים ובין לאומיים למיגור העוני, וברעידת האדמה בטורקיה הרבה מדינות שלחו סיוע. לכן אני לא מבין מה התמיהה שלמדינה יש אחריות כלפי עניי העולם. גם התייחסות למדינה כאל משהו אמורפי לא ברורה, מדינה בסופו של דבר היא סך האזרחים שלה ויש מעין חוזה בלתי כתוב בין האזרחים לכן יש 'עדיפות' מסויימת כלפי האזרחים, אבל לא מצד שהם 'משפחה' אלא מצד שיש להם קופה משותפת. ועדיין לדעתי תמיד צריך לשאול מתי איכות החיים של האזרחים עדיפים על פני חיי עניי העולם – אין לי תשובה ברורה ויש אילוצים כך שלא ניתן לתרום את כל התוצר שלנו לעניים, אבל כן צריך לשאול מהם סדרי העדיפויות.
אם זו לא טרחה אשמח אם תשלח את הקישור לטור על אוניברסליזם.
5. לגבי מה שאמרת שהכליה לא שייכת לכולם אני חושב שזה נוגע בסעיף השני, שבסופו של דבר אם לא מכירים את הנתרם למה יש עדיפות לאחד מבני העם. ושוב אני לא חולק על כך שהכליה היא שלו וזכותו לעשות איתה מה שהוא רוצה השאלה אם זה ראוי, אולי אני אחדד את השאלה – אדם עשיר שיש לו המון כסף אין לו שום חובה לתרום כסף לנזקקים אבל האם אתה חושב שגם אין עליו איזה שהיא 'אחריות' כלפי עניים?
תודה.

הכל הוסבר.
1. הסברתי שאין שחר לביקורת על האלטרואיזם שלו. זה לא לתת ב צורה מזלזלת אלא לתת ק לזה ולא לזה. אין בכך בדל פסול, בטח לא מול מישהו שלא נותן בכלל.
2. אני יודע שאתה לא, אבל הוא כן. ההבדל של ההיכרות אינו רלוונטי. הקרבה היא הקובעת. אם לא הייתי מכיר את בני מסיבה כלשהי אז לא מוסרי להסכים לתת רק לו?
3. בהתחשב בכך שגם אני התייחסתי לזה, מה אני אמור עוד לומר. אמרתי מה שהיה לי לומר.
4. בקיצור, אתה מסכים לדבריי. לתלות את זה בקופה כזאת או אחרת זה לא רלוונטי. במדינה תומכים גם בכאלה שלא תורמים לקופה. בעצם בעיקר בכאלה.
5. הוא לא אדם עשיר. יש לו שתי כליות בדיוק כמו לך ולי.
אני חושב שמיצינו.
הטור על אוניברסליזם הוא 188. אני עוסק בזה גם בטור 51 ו-266.