תפילה

תודה רבה על התשובה . אני מאוד מאוד מעריך את זה.
אני מרגיש קצת לא בנוח לדבר איתך על נושאים בסיסיים כאלו, אז אם לכתוב תשובה במייל דורש יותר מידי מזמנך, אני גם אוכל להגיע אליך לבר אילן. ( להרוס על ידי שאלה לוקח פחות מילים מלבנות תשובה)

עלו לי כמה שאלות כתגובה לנושא התפילה, ואני אתייחס לאלו שעלו לי על השגחה פרטית בהמשך.

בהתייחס לחלק הראשון של שאלתי לגבי התפילה( חלק העו״ד). אני מאוד מזדהה עם גישתך שהתערבות היא נדירה מאוד אם בכלל. המשכת להגיד שקשר עימו יגרור (אולי) התערבות לטובתי, וכהסבר לכך – שינוי של המתפלל על ידי התפילה. מהו השינוי הזה? הוא עבודת המידות? פסיכוליגיה ? מיסטיקה? הגדרה שכך זה עובד? למה ואיך זה עובד? מה הראיה שזה עובד?
בנוגע להתערבות בפועל( שהוא נדיר מאוד) ,למה שנניח שפעולת הקשר היה הגורם לכך שזה יקרה? מנין לנו שזה לא היה קורה בכל זאת?

(השאלות קצת חוזרות על עצמם, אז אם אתה מרגיש שאת התשובות כבר ביססת בצורה מספקת, אין צורך להסביר)

כשאני מסתכל על ההסבר לתפילה באופן כללי, אני מוצא את עצמי חושב שהסיבות מותירים ריק; אם זה בגלל עמידה מול הקבה שמהווה מסגרת לחיים הדתיים שלנו- כלומר אמצעי ולא מטרה בפני עצמה, או אם עניין התקנה הוא פשוט טעות של חז״ל שאנחנו צריכים לסבול את ההשלכות שלה בגלל שמבחינה טכנית אין לנו בית דין כיום.( סמכות בי״ד היא עוד שאלה שלי).
קשה לי למצוא אינסטיב לתפילה, כי זה פשוט נשמע לי בדיעבד. ככה זה צריך להיות?

ובהקשר להשגחה פרטית-
מתי ולמה נעלמה ההשגחה? אתה יכל להפנות אותי לספר? לא זכור לי שלמדתי את העניין בישיבה.

לשאלות המהותיות יותר בעניין- כשאמרת השגחה, התכוונת שהקבה לא מתערב (נס) או שהקבה אפילו לא מודע לכל מה שהולך בעולם? גם אם זה הראשון- יש לכך השלכה מעשית?הרי הוא לא יעשה כלום בכל זאת. אני מוצא את עצמי חושב יותר ויותר כמו הפילוסופים של ספר הכוזרי- שהקבה ברא את העולם ומאז נהיה אפאתי אליו- האם זה לא תיאור מדוייק של מה שקורה?
מצד שני כסניגורו של השטן- יש הרבה מקרים בעולם שאין לנו את הכלים לדעת את הסיבה ומסובב. אם בגלל שהחישובים הדרושים יותר מידי גדולים ,למשל זריקת קוביה, או בגלל שעדיין לא פתרנו את הסיבות המדויייקות לתוצאה, למשל שוק ההון או מזג האוויר. האם שם יש התערבות?

לסיום- בשבוע האחרון הייתי בX ודיברתי עם שני אנשים על הנושא ורצו לדעת את דעתך. האם אני יכל לשלוח להם את ההתכתבויות שלנו?

תודה רבה ומאוד מאוד מעריך,

באשר לתפילה. ברור שמהתבוננות שלי על העולם לא הייתי מוציא את זה שהתפילה מועילה או שהקב"ה מתערב. לדעתי, שאלת "מניין לנו" אינה רלוונטית כאן. יש לי מסורת שטוענת שזה מה שקורה. אם יש לי אמון בסיסי במסורת הזאת, אז אני מקבל את מה שקביל מתוכה. עדיין, למרות האמון, אם יש משהו שברור שהוא לא נכון אני דוחה אותו. לכן אם בתורה כתוב ונתתי גשמיכם בעתם וכו' יש לי אמון שעקרונית יכולה להיות התערבות, וכנראה שפעם גם היתה. עובדתית כיום קשה לי לראות אותה ואיני חושב שהיא קיימת. אז את זה אני דוחה. המסקנה היא שעליי לסייג את המסר המסורתי ולהסיק שכנראה יש היעלמות הדרגתית של הקב"ה מהעולם. ותנא דמסייע הוא שזה מתיישב היטב עם היעלמות הנבואה והניסים.
אכן, אל תגלה לאף אחד אבל הפילוסוף של הכוזרי בהחלט צודק. עזב ה' את הארץ. כך במילים אלו כתבתי את הדברים בספר שסיפרתי לך עליו. אבל הסברתי שם שזה לא בהכרח אומר שהקב"ה נהיה אפאתי. למיטב הבנתי סביר יותר שהוא פשוט נותן לנו להתבגר, וכמו שכל הורה עוזב לאט לאט את הילדים שלו ונותן להם להסתדר לבד, כך גם יחסו של הקב"ה לעולם. פעם כשהיינו בעלי אמונה ילדותית היינו צריכים להחזיק את ידו: ניסים, תפילות התערבויות השגחה וכדומה. כיום אנחנו ילדים גדולים. אני מצרף קובץ שכתבתי פעם בעניין זה לתלמידה שלי במדרשת באר בירוחם.
הסברתי שם שהתפיסה הזאת אינה רק תוצאה של רמת ידע המדעי שלנו. הידע הוא תוצאה של עזיבת ה'. כל עוד התנהלות העולם אינה לפי חוקים אלא התערבויות תדירות של הקב"ה אין אפשרות לפתח מדע. מדע מתר התנהלות לפי חוקים קבועים. והקב"ה רוצה שהעולם יתנהל לפי חוקים קבועים, ולכן כשהוא רואה שהתגברנו הוא נותן לזה לקרות. התנהלות לפי חוקים טובה יותר עבורנו, שכן יש לנו יכולת להתנהל בעולם ולצפות מה יקרה ולשלוט על גורלנו. וזה אכן מה שקורה בימינו.
לכן חוסר הידע או מורכבות החישובים אינם סיבה להכניס את הקב"ה לחור הזה (זה מה שקרוי על ידי בני דודינו האתיאיסטים god pf the gaps), אלא לכל היותר סיבה לעוד מחקר מדעי. אם משהו קורה באופן שיטתי, גם אם איננו מבינים אותו, כנראה יש כאן חוק טבע שעדיין לא מוכר לנו. אמנם התערבות זמנית ומקומית (=נס) שאני כמובן. בראש המודרני שלי כמעט אי אפשר להכיר בנס (אין בעל הנס מכיר בנסו), כי כמעט תמיד אמצא לו הסבר מדעי, וגם אם לא – אניח שיש הסבר כזה. אבל עדיין איני שולל את האפשרות שיש התערבויות מקומיות כאלה. גם את זה אין לי דרך לדעת, לא לפה ולא לשם.

באותה גישה אני ניגש לעניין התפילה. גם כאן אני לא מחפש ראיות לזה שהתפילה עובדת כי אין כאלה. אני מניח דברים מכוח המסורת ובודק עד כמה אני מוכן לקבל אותם. מה שלא הגיוני בעליל אני דוחה. ראשית, יש חובה הלכתית להתפלל. אני מקבל את המחויבות להלכה, לטקסטים המכוננים שלה ולמוסדות המוסמכים. כמו שבכנסת כשיש חוק ואיני מסכים איתו אני מקיים אותו כל עוד הוא לא השתנה, כך גם ביחס לחוק ההלכתי. אני לא רוצה שהמערכת תתפרק ולכן אני מוכן לשלם את המחיר (אגב, אני מאד שמח שאין היום סנהדרין, כי מי שהיה יושב בה היום – המכונים גדולי התורה – היה עושה לנו עולם זוועתי וחשוך. היעדר הסנהדרין הוא בעיה שאנחנו יצרנו. אני מאמין שאם היו אנשים ראויים היתה סנהדרין, או מוסד מוסמך ומוסכם אחר, וטוב עשה הקב"ה, אם בכלל זה הוא, שלא נותן לזה לקרות בינתיים עד שנשתפר קצת. מבחינתי הקמת סנהדרין עכשיו זו ביאת פרשי האפוקליפסה).
יחד עם זה יש לי שאיפה לשנות ולתקן במסגרת האפשר כדי להגיע לפער קטן יותר בין מה שאני עושה לבין מה שאני חושב (כמו שאמרתי בשיעור בX), ויש לא מעט מה לעשות. למשל, לוותר על החלקים הלא מחייבים בתפילה. אולי להוסיף חלקים רלוונטיים יותר. וכן בהלכה בכלל. גם בלי סנהדרין יש לא מעט מה לעשות. אמנם יש דברים שצריכים קונצנזוס, ולכן צריך לכתוב ולנסות ולשכנע כדי ליצור קונצנזוס כזה. האמון הבסיסי שלי במערכת קיים, ולכן הביקורת שלי לא מביאה אותי לרצון לפרק אותה. לכן אני מתפלל למרות שאכן לחלק מהתפילה (לא לכולה) אין אינסנטיב.
ומכאן אני מסיק שיש להמשיך להתפלל, אם כי בהסתייגויות. אני משמיט חלקים מיותרים. קורא חומרים שונים בזמנים שאפשר. הבקשות שלי מהקב"ה עוסקות באנשים אחרים שנמצאים במצב שצריכים נס (בתקווה שאולי הוא יקרה להם, אם כי איני בונה על כך). השבח וההודאה נותרים בעינם (לא על ההתערבויות העכשוויות אלא על בריאת העולם וחוקיו שמאפשרים לי לתפקד). כללית, יש להפעיל חשיבה ביקורתית.

לגבי ההיענות לתפילה. מה שיכול לגרום להיענות של הקב"ה לתפילה הוא הפעולה שלנו. לא מדובר במכניקה מיסטית של תפילות שנענות לפעולות. אני מבקש ומתפלל, ובגלל זה הקב"ה מתערב. לא מדובר בשכנוע או הבאת המידע לידיעתו (אני משער שהוא יודע אותו על אף שאינו משגיח ומתערב מעשית להערכתי יש השגחה פסיבית של מעקב אחרי מה שקורה – כמו הורה אחרי ילדיו).
זה כמו בין בני אדם, שכל עוד לא ביקשת השני לא בהכרח יעזור לך. וגם שם מטרת הבקשה היא לא רק הבאת המידע לידיעתו של השני. הבקשה עצמה היא סיבה להיענות שלו כי הוא רואה שזה חשוב לך ואתה מוכן לבקש ורואה בו גורם שיכול לעזור. לכן גם כלפי הקב"ה הבקשה יכולה להיות סיבה להתערבות, גם בלי שום מיסטיקה נוספת. זה אכן מריח גישה של רדיפת כבוד (כפי שכתבת), וזה הפריע לי הרבה זמן. אבל נדמה לי שזו לא פרשנות הכרחית. הוא רוצה להביא אותנו להכרה בו עבורנו. אבל כל אלו הן כמובן האנשות (personifications) שלו, ולכן יש לקחת אותן בעירבון מוגבל. כאמור, אנחנו כבר לא נמצאים במקום של האמונה הילדותית שצריכה לראות את הקב"ה כסוג של אבא גדול ולייחס לו תכונות אנושיות (כמו שעשו בתורה לפי תרגום אונקלוס. גם זה היה צורך של אותו דור שעוד נאבק במיתולוגיות של אלים פרסונליים).

מבחינתי אין בעיה. אפשר להעביר את הדברים למי שתרצה.

להתראות,
מיכי

יש התייחסות מעניינת של הרש"ר הירש לסוגיה הזאת: רש"ר הירש בראשית פרק כ פסוק ז (וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙ כִּֽי־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְ֑יֵה וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ:)ויתפלל בעדך – משרש "פלל" (שפט), קרוב ל"בלל". כבר ראינו במעשה דור הפלגה, שה"בולל" איננו מערבב חמרים זה עם זה, אלא: מביא יסוד חדש לחומר, מחדיר אותו לכל חלקיו, ועל ידי כך הופך אותו לחומר חדש. אך זהו תפקידו של השופט על – פי התפיסה היהודית. השקר והעוול מפרידים, יוצרים ניגודים וריב. השופט מחדיר את הדין, הוא האמת האלהית של המציאות, למקום שיש בו ניגוד וריב, ונמצא הוא שופת שלום, יוצר אחדות הרמונית, במקום שהשקר והעוול גרמו לניגוד ופירוד. בדומה לכך גם "המתפלל", כביכול, "מפלל" את עצמו, מחדיר את האמת האלהית לכל פנות ישותו והויתו, וכך קונה לעצמו אחדות ושלמות נפשית באור פני ה'. נמצאת התפלה היהודית עומדת בנגוד מוחלט לתפיסה ההמונית של "תפלה". לא השתפכות מבפנים, לא בטוי למה שהלב רוחש כבר, – לכך אנו קוראים "תחנה", "שיח" וכדו', – אלא: החדרת הלב באותה אמת הניתנת ונקנית לו מהחוץ.אין תפלה אלא "עבודה שבלב", אין "מתפלל" אלא "עובד" על תקנת עצמו, להעלות את לבו למרום פסגת הכרת האמת והחפץ בעבודת ה'. אלמלא כן, אילו תפלה היתה רק ביטוי לרחשי הלב, כיצד אפשר היה לקבע לה זמן ונוסח, כיצד אפשר היה להניח, שהצבור כלו על כל פרטיו יהיו חדורים רגש אחד והוגים מחשבה אחת, בזמנים הקבועים מראש. יתר על כן, תפלה שכזאת היא אך למותר. רגשות והגיונות החיים בלבנו כבר, אינם זקוקים עוד לביטוי, פחות מכל זקוקים הם לביטוי קבוע ומנוסח. חויה עמוקה תמיד מוצאת לה ביטוי, ואם גדולה החויה ונשגבה עד מאד, הרי היא למעלה מכל ביטוי ולה דומיה תהלה. אמור מעתה: לא באו תפלות הקבע אלא לעורר את הלב ולהחיות בקרבו את אותם ערכי הנצח שעודם צריכים חיזוק ושמירה מעולה. אכן, ניתנה האמת להאמר: חסרון "מצב רוח" לתפלה רק יגדיל את הצורך הנפשי להתפלל, רק יגביר את כחה המציל וערכה הנשגב של אותה "עבודה שבלב" הנעשית על – ידי תפלה. "מצב רוח" חסר אינו אלא סימן מובהק לטשטוש אותה רוח שהיא איננה יסוד לתפלה אלא תכליתה ומטרתה הנעלה.

שלום X ושלום כבוד הרב,
אולי כדאי לאמץ את שיטתו של בעל ספר שבילי אמונה ( שהיה נכד הרא"ש) בעניין התפילה. שם הוא מסביר באריכות את אופן פעולתה של התפילה, שהיא איננה נוצרה כדי שהקב"ה יעשה משהו , שכן הוא איננו משתנה. ובקיצור, התפילה נועדה לעורר ולקרב אותנו להשם, וע"י כך יוסרו חסמים רוחניים שמונעים מאיתנו לקבל טובה. עי"ש.

זה לא מועיל לקשיים שאני מדבר עליהם. ניכר שתפילה לא באמת מועילה בד"כ. לכן גם מכניזם כזה לא מתאים לתפיסה המדעית ולהסתכלות הפשוטה.

שלום
שיטתך בנושא השגחה מרתקת מאד. רק רציתי להבין אם לשיטתך אתה גם כופר בגאולה ותחיית המתים וכל הנלווה, משום שעכשיו הכל בידיים שלנו?
ואם כן אנחנו לא מבינים מה התכלית והמטרה של העולם (בניגוד לחז"ל והראשונים).

לא בהכרח. ייתכן שהקב"ה ייטול את המושכות בחזרה לידיו ויביא לנו משיח ויחייה מתים (או לפחות יתמרן את העולם כדי שזה יקרה).
אני בכלל לא בטוח שלפי חז"ל תכלית העולם היא גאולה ותחיית המתים. זו אמורה להיות סוף הדרך אבל לא בהכרח התכלית. התכלית יכולה להיות תיקון העולם, וכשייווצר התיקון יגיעו גם אלה. ראה דברי הרמב"ם בפ"י מהל' תשובה על כך שלא ראוי לעבוד את ה' על דרך התקווה לשכר והיראה מעונש אלא לעשות האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבוא.

לרב,
מבחינתך משיח הוא נס דוגמת תחיית המתים או תהליך טבעי דוגמת קיבוץ גלויות?

שום אירוע שהובטח מראש אינו תהליך טבעי. הבטחה פירושה שהקב"ה יתערב כדי לוודא שזה יתבצע.

לא הבנתי. מה יכול להביא את הקב"ה פתאום להתערב אם עכשיו הוא לא מוצא סיבה לכך? הוא מחכה שנתבגר יותר? וממה נפשך, אם יש משהו שעלול לגרום לו לההתערב זה יכול להיות גם היום בזעיר אנפין, ויש סיבה טובה להתפלל.
גם לא הבנתי את הראיה מהרמב"ם שמדבר על התייחסות האדם הפרטי לשכר על מעשיו לענין התכלית של בריאת העולם (שחכמי הקבלה העמידו את כל התורה על זה).

למשל שהוא מחכה שהעולם יהיה מתוקן יותר. גם היום יכולה להיות לו סיבה להתערב אלא שנראה כי הוא לא עושה זאת. מה שכתבתי הוא שאין זה אומר שבעתיד הוא לא ימצא לנכון לשנות את המדיניות, לפחות בתחום הגאולה ותחיית המתים.
אני לא יודע מי אלו "חכמי הקבלה", ואני לא חושב שאתה צודק גם בזה.