כמה הערות מדף יומי

שלום הרב מיכי,
ברשותך, מקבץ כאן כמה הערות שעלו לי לגבי תחילת מסכת סנהדרין (שלמדתי בחלקה עם הדפים המצוינים של הרב על המסכת, תודה רבה). אשמח אם הרב יוכל להתייחס לחלקן בקצרה, ומחילה מראש על האריכות (ניסיתי לקצר עד כמה שיכולתי) –

1.  בדף ח. הגמרא מציעה שורה של הסברים איך להעמיד את מחלוקת ר"מ וחכמים לגבי מוציא שם רע. איך הרב מבין את ההסברים הנ"ל? מה הרעיון להעמיד מחלוקת פשוטה במשנה במקרה צדדי מאוד? האם מדובר באוקימתות? אם כן – מה הן באות ללמד אותנו, לפי השיטה של הרב שאוקימתא מגיעה לסלק מפריע צדדי? האם מה שחכמים ור"מ רצו ללמד אותנו הוא דווקא איזה דין קטן בהתראה של אשה חברה, ובחרו ללמד אותו בלשון עמומה של "מוציא שם רע בעשרים ושלושה" באמצע משנה שכולה לא עוסקת בדינים צדדיים אלא בעיקרי הלכות?
2. בדף יג: במהלך מחלוקת ר"ש ור"י לגבי סמיכת זקנים על פר העלם דבר של ציבור, ר"י מוכיח שחובה לדרוש את המילה "וסמכו" (שמוסיפה עוד 2 למניין הזקנים) בתירוץ "דאם כן דלא אתי וסמכו לדרשה ליכתוב זקני העדה ידיהם על ראש הפר". לכאורה הדרשה מוזרה – האם היה אמור להיות כתוב בפסוק "זקני העדה את ידיהם על ראש הפר לפני ד' ושחט את הפר לפני ד' "? זה ניסוח שלא מתקבל על הדעת בכלל. מצאתי מלבי"ם שמסביר אותו (אם כי דוחק בלשון – מניח שהיה אמור להיות כתוב "וסמך זקני העדה"), אשמח לשמוע אם יש לרב הסבר נוסף.
3. בדף טו. בלימוד לגבי רובע זכר – הגמרא שם מבצעת לימוד בשתי מדרגות, למיטב הבנתי. קודם כל לומדים את הפסוק "כל שוכב עם בהמה" במידת "אם אינו ענין" לנשכב, ולאחר מכן יש היקש בין שוכב לנשכב – כלומר יש כאן היקש בין הפשט והדרש של הפסוק? בין המילה שכתובה בפועל לבין המילה שדרשנו ב"אם אינו עניין? שמעתי הסבר לפיו ההיקש הוא בין הפסוק בויקרא ("איש אשר יתן שכבתו") ובין הפסוק בשמות, אבל זכור לי ששמעתי מהרב שהיקש חייב להיות באותו פסוק או באותו עניין בתורה (ובטח שלא בין חומשים). איך להבין את הלימוד הזה?
4. בדף טז. הגמרא לומדת כמה עניינים מדרשה לגבי "כל הדבר הגדול", ומדייקת מהבדלי נוסח בין דברי יתרו לבין התיאור של משה על הביצוע. האם הגיוני לדקדק בניסוח של אמירה סתמית של יתרו? יש כאן ממש לימוד של גופי הלכות לגבי מספר דיינים מתוך אמירה של יתרו. האם יכול להיות שיתרו אמר משהו בנוסח מסוים, וכשמשה רבינו כתב את התורה הוא כתב נוסח אחר כדי שיהיה אפשר ללמוד ממנו משהו? אם כן, איפה עובר הגבול? אולי אמירות של אהרן, בנות צלפחד שלומדים מהן דברים בכלל לא נאמרו ומשה כתב מדעתו? קשה לי לקבל מסברא לימוד של הלכות שלא מציווי של הקב"ה, בטח כשמדובר באמירה שכזו…
5. בדף יז. בקו"ח של רב על טיהור השרץ – חשבתי שיש כאן דוגמה מעניינת לקו"ח שבו הפירכה היא לא פירכת עמודות/שורות אלא פירכה על עצם ההנחה הבסיסית של הקו"ח (שיש מאפיין משותף שיוצר את החומרה בעמודות ובשורות). יש כאן קו"ח כמו שמופיע בתורה (של נתון אחד) – נחש הוא ברמת המתה וטומאה 2X וטהור, שרץ שהוא ברמת המתה וטומאה X אין דין שיהיה טהור? והפירכה היא לא משהו קל יותר משרץ שהוא טמא, אלא קוץ שהוא נניח ברמה 1.5X וטמא – כלומר עצם הקשר בין רמת "המתה" לבין טהרה נשלל. האם גם הרב מבין ככה את הקו"ח?
6. בדף יח. כשהגמרא מנסה להבין האם כהן גדול גולה, היא מעלה הו"א שמי שאין לו תקנה בעיר מקלט לא יגלה – ומביאה כהוכחה משנה שמניחה שכהן גדול נמצא כבר בעיר מקלט בגלות ("אינו יוצא משם לעולם" – כלומר גלה לשם!). איך אפשר ללמוד משם בכלל?

תודה רבה מראש!