הדמוקרטיה הצולעת בישראל
שלום הרב,
אני עומד נבוך מול המהלכים שקורים בכנסת בעת האחרונה. במקום מצב שבו חברי הכנסת יצביעו על חוקים לפי צו מצפונם האישי ולפי ציבור ששלח אותם, נעשים איומים מאחורי הקלעים שמאלצים את הח"כים לעשות מה שראש הממשלה מחייב אותם – איומים כמו פיטורים מראשות וועדה, עונשים קואליציוניים, אי יכולת להעלות חוקים, ועוד, הלזה ייקרא דמוקרטיה??
אני לא מבין מה זה שונה מלאיים על שופט שבמידה ויפסוק נגד פלוני יתעכב הקידום שלו, או לחילופין שיקבל קידום מהיר לתפקיד נחשק, הרי זה שוחד במיטבו!! ואם כך לגבי השופטים שרק פוסקים בשיקול דעת לפי החוק, מה נאמר על הרשות המחוקקת עצמה, הכנסת, שצריכה לייצר את החוקים שעל פיהם יפסקו השופטים? יש כאן בעיניי ערבוב מוחלט בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת (הממשלה), כאשר בפועל הממשלה שולטת כמעט לגמרי בדעתם של חברי הכנסת בקואליציה (במיוחד ביבי שהוא אלוף בזה), ואין פוצה פה ואין מצפצף.
למרות היותי בין תומכי הרפורמה המשפטית, אני תוהה לעצמי אולי זו הסיבה שהמתנגדים לה כ"כ התנגדו?
ואולי הפתרון הוא לעשות בחירות כפולות, עבור הממשלה ועבור הכנסת וללא אפשרות לערב ביניהם?
מה דעת הרב בעניין?
העלית כאן שתי בעיות שונות.
נראשונה היא המשמעת הקואליציונית. זהו עניין מורכב. חברי הכנסת לא נבחרים בבחירות. המפלגה היא שנבחרת. לכן אפשר אולי להצדיק משמעת שמוטלת על הח"כים בנושאי ליבה.
הבעיה של שליטת הממשלה בכנסת היא אכן בעיה חמורה. בישראל יש רק שתי רשויות שלטון ולא שלוש: המבצעת והשופטת. המחוקקת נשלטת לחלוטין בידי המבצעת. כתבתי על כך לא פעם, והסברתי שאכן זה אחד האדנים המרכזיים לבעייתיות ברפורמה, שכן היא מחלישה עוד יותר את הרשות החלשה היחידה שנותרה פרט למבצעת.
פתרונות יש כל מיני, וכדי לגבש משהו מוגדר יש להשקיע מחשבה ומחקר ובירורים שלא עשיתי.
אני חושב שהמצב השלטוני שנוצר כיום, והמתח הרותח בין שתי הרשויות שנותרו לנו, מאיים על קיומנו הרבה יותר מהחמאס וחיזבאללה גם יחד. אגב, אשמות בו שתי הרשויות. שתיהן מתנהלות בצורה שערורייתית.
אני לא יכול להתאפק מלומר שגם אם שתי הרשויות אשמות, מאחת ניתן להשתחרר באמצעות בחירות (ואם זה לא קורה זו אשמת הבוחר ולא אשמתה). השנייה מיצבה את עצמה כבית לורדים ישראלי, כלומר תקועה לנו בגרון ועושה כרצונה.
זה לגמרי נכון. אבל שתי הערות: 1. ממהות תפקידה של השופטת שלא תהיה תלויה באינטרסים ובחירות. 2. המבצעת יש לה כוח והשפעה ענקיים, לאין שיעור יותר מהשופטת. לכן האיזון דורש העדפה שלה.
אני לא רואה לזה פתרון פרט לקאנטוניזציה. לא מבין למה בעצם אנחנו לא פועלים כולנו לחלוקה לקאנטונים? למה מרימים ידיים ואומרים שאין לזה היתכנות? כל קנטון ישלח מספר שווה של אנשים לצהל ביחידות השונות, והיה ורוצים בקנטון יהודה לחלק כך שהחרדים יהיו פטורים אז הם מוזמנים בשמחה לעשות זאת. כל קנטון יקבע מה לעשות על המיסים שלו כרצונו(פרט למילים כללים למימון ביטחון שגם הם יחולקו בשוויוניות, וגם פה, והיה ויהודה ירצו לפטור חרדים מתשלום מיסים אז מצויין בחירה שלהם). אם בשוויץ כשהויכול הכי נוקב זה איזו תוספת לשים לפיצה יש קנטונים, בישראל לא יהיה? למה אנחנו מרימים ידיים מזה? אין דמוקרטיה מקוטבת ושונה תרבותית כל כך כמו ישראל(אפילו יותר מארהב, ששם יש ביזור משמעותי כולל למדינות).
כי התפיסה הרווחת היא שגם כדי להחליט על קנטונים צריכים את הרוב הנוכחי. ואם יהיה רוב להחלטת קנטונים אז כבר לא צריך קנטונים והרוב הזה יוכל לפתור את הבעיות בצורות יותר פשוטות. זאת נוסף לבעיות טכניות בעניין הקנטונים של חלוקת הקרקע ושייכות האזרחים ומשאבי הקרקע לקנטונם.
זה צריך להיות אינטרס של כולם. אין קיום לדמוקרטיה עם שונות תרבותית וערכית כל כך גדולה שהיא לא מבוזרת מאוד. למצב בישראל אין אח ורע. קנטונים צריך להיות אינטרס לאומי, להכל יש פתרונות כולל לחלוקת הקרקעות. אם צריך אז שיהודה יקבלו יותר קרקע, רק שיתנו להיפרד כידידים, זה הכל.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer