הרהורים למצעד הדגלים ביום ירושלים – מבט מצד ימין (טור 714)
בס"ד
אני עושה פסק זמן בשאלת טעמא דקרא, ומקדיש טור קצר אחד למצעד הדגלים בירושלים שייערך (למרות שלא ירצה השם) מחר.
בימים האחרונים נשמעים קולות, גם מתוך הציבור הדתי, שמצביעים על בעייתיות בהתנהלות הציבורית, ובפרט של הנוער, בריקוד הדגלים. כנגדם, עולות האשמות שזוהי השפעה של השמאל, ושעלינו להיות גאים ביהדותנו ושמחים על כיבוש ירושלים, ובפרט המקומות הקדושים שבה. הדבר מזכיר לי חוויה אישית שלי בריקוד הדגלים, ואולי אתחיל ממנה.
בנעוריי כמו כולם הגעתי כמעט כל שנה לירושלים בערב יום ירושלים, והצטרפתי לריקודים ממרכז הרב בואכה הכותל המערבי. הייתה חוויה טובה (והיו גם בנות, מה שלא הזיק) ולא זכורות לי שום תחושות קשות. מאז ועד היום יצא לי להיות שם רק פעם אחת, לפני כעשרים וחמש שנה ביחד עם תלמידיי מישיבת ההסדר בירוחם. אני זוכר את החוויה הזאת כטראומה של ממש. יצאתי מזועזע ממה שראיתי וחוויתי שם.
המצעד התחיל בקרית משה, ולאורך הדרך היו שירים וריקודים, והכל היה בסדר. החל משלב כלשהו, כשהגענו לעיר העתיקה, החלה השתוללות עם הדגלים ותוך כדי הריקודים. המוני צעירים אדומי לחיים ומשולהבים בעטו ברכוש, שברו מכוניות וחנויות, וכמובן גם התנכלו לאנשים, תושבים ערבים שעמדו שם בצדדים. העניין היה מבחיל ממש, ולא פסק. כל רגע ורגע קיבלתי בוקס בבטן, וכשניסיתי להעיר לפורעים הדברים נפלו על אוזניים ערלות. לא היה עם מי לדבר. לך תעיר למאות ואלפי אנשים משתוללים. אני רחוק מלהיות יפה נפש ורגיש במיוחד, אבל חשתי בבירור שאיני יכול להמשיך להיות נוכח בזוועה שהתרחשה שם. התחושה שלי הייתה כמו מי שנוכח בהתפרעות פשיסטית, וכדי לא לעורר תחושות קשות לא אפרט דוגמאות מההיסטוריה.
ניכר שרוב הציבור הזה היה מורכב מנערים ונערות נורמטיביים לגמרי שנסחפים אוטומטית אחרי הפרץ הפשיסטי-לאומני שסביבם, כמו במחולות עגל הזהב. אני חייב לומר שהתופעות הללו לא אפיינו מיעוט קטן. לא בדקתי לאורך כל המצעד, אבל מתוך מה שאני ראיתי זה קרה כל הזמן ועל ידי הרבה מה"רוקדים", וכמובן בהסכמה שבשתיקה מכל השאר. זה היה יותר ריקוד על הדם ועל הראש מאשר ריקוד עם דגלים. זה מזכיר לי את אירועי 'חתונת השנאה' (שהתרחשה שנים רבות אחר כך) שרק חידדו את התופעה ההמונית יותר שקורית כל שנה במצעד הדגלים, ואני מתרשם שהיא אף מחמירה. הייתי מאד מתוסכל וסירבתי לקבל את העובדה שאני חלק מהתופעה הזאת ומהציבור שמחולל (תרתי משמע) אותה.
מאז ועד היום אני תוהה האם בנעוריי גם ראיתי את אותם דברים רק שאז הם לא הפריעו לי כי גם אני נסחפתי, או שבאמת יש התדרדרות עם השנים. דומני שיצירות מופת כמו "שיישרף לכם הכפר" עוד לא היו אז, ותחושתי היא שאכן העניין מתדרדר. אבל אולי לא…
מאז, בכל שנה אני נזכר בטראומה הקשה הזאת, ומדי פעם כותב עליה. בכל פעם שכתבתי, קיבלתי תגובות שלפיהן אני מתאר התנהלות של מיעוט קטן, מכליל ללא הצדקה ומוציא שם רע על כלל האירוע. אבל משנה לא זזה ממקומה. מה שראיתי בעיניי לא היה מיעוט קטן. ממש לא. ואני לא ניזון מדיווח של עיתונאים אנטישמים ושמאלנים. עיניי ראו ולא זר.
אוסיף כמה מילות רקע נחוצות. אני בטוח שהקורא הישר כעת מאשים אותי בשמאלנות, בכניעה לשטיפת המוח התקשורתית האנטי דתית ואנטי ציונית, בפרוגרסיביות ובשאר מרעין בישין. הרי זו החלוקה המקובלת במחוזותינו, וזו גם הדרך האולטימטיבית להימנע מביקורת. בכל זאת, אני חש שיש בנותן טעם להוסיף כאן כמה מילות רקע שיפרכו את האמור לעיל. בהשקפותיי אני נוטה ימינה, ובמקרים מסוימים אפילו ימינה חזק. אני דוגל ביד קשה כלפי מחבלים ועוזריהם, ולדעתי בעת הצורך אין לחוס גם על בלתי מעורבים (כמובן לא סתם כך). אני נגד עסקת חטופים, למי שמתעניין, וגם דוגל בהמשך המלחמה עד הניצחון (ואני גם מאמין שהוא אפשרי, אם כי אין לי מידע מלא כמובן. למי יש?!). אני גם מתנגד לרבים מהרעיונות שמכונים פרוגרסיביים. בנוסף, אני ממש לא שותף לאותה קינה מתמדת על כך שהכיבוש משחית. אי אפשר להכחיש שיש בה משהו, אבל אני מתנגד להסקת מסקנות מהטענה הפשטנית הזאת. אכן הכיבוש עלול להשחית, ולפעמים הוא גם מביא אותנו לעשות מעשים בעייתיים (למרות שהרבה מההאשמות הן האשמות שווא). אבל גם אם הכיבוש משחית, השאלה היא מהי האלטרנטיבה. איני רואה אלטרנטיבה סבירה ללא כיבוש. עד כאן הימני שבי.
מצד שני, אדם ימני, מפוכח ומוסרי, חייב להבין שגם אם ההכרח לא יגונה, אין להרבות בהשחתה הזאת מעבר להכרחי. יש בהחלט ערך להראות ריבונות בירושלים, ואין שום רע בשמחה על שחרורה. האם זה מחייב התנשאות פרועה והתעללות בכל הסובב? גם אם יש צורך לכבוש, האם יש עניין לשמוח בכיבוש ולנהוג כמו כובשים חסרי התחשבות? האם חלק מהצורך בכיבוש הוא שבירת רכוש של ערבים? אני לא מדבר על הפעלת כוח כשיש צורך להפעיל כוח. כאן זהו ויכוח בין ימין לשמאל (למה?). אני מדבר כאן על התנהלות רגילה ויומיומית, כמו למשל בשמחה על שחרור ירושלים. בקיצור, הכיבוש משחית, ולכן על אף שצריך להשתמש בו בלי היסוס, ראוי לעשות זאת במינון קטן ככל האפשר.
מעבר לעניין המוסרי ביחס ראוי ואנושי לזר ולאחר, אפילו אם הוא אויב, ומעבר לריקבון המוסרי שיחס לא ראוי יוצר בנפשותינו שלנו ושל חניכינו, נשאלת כאן גם שאלה ברמה הטקטית: האם באמת מישהו חושב שההשתוללות הזאת תביא תועלת כלשהי? נניח שכולנו ימניים, למה בכלל לעולל את כל זה? האם התסכול והעלבון שסופגת האוכלוסייה הערבית תביא אותנו למצב טוב יותר? האם יחסה של שאר האוכלוסייה בישראל לירושלים השלימה ולשחרורה, וכמובן גם לתפיסות הימין בכלל, נעשה טוב יותר עקב ההתפרעויות הללו? צאו וראו מי בכלל חוגג היום את יום ירושלים. מי נוכח באותו ריקוד עיוועים, פרט לציבור הדתי? אף אחד. מנהלי בתי ספר יצאו לפני כמה ימים במכתב שלא לשלוח תלמידים למצעד הזה. כבר שנים רבות נוער חילוני כמעט לא מגיע לחגוג את יום ירושלים בשום צורה ובטח לא במצעד. ובל נשלה את עצמנו, זה לא רק בגלל חוסר הקשר הרוחני לעיר. יש משהו מאד מרתיע באירועים הללו, גם למי שחי בתוך הציבור הדתי ובוודאי למי שמתבונן עליו מבחוץ. כשלעצמי איני מבין את ההורים והמחנכים הדתיים שכן מעוניינים בקשר הרוחני הזה לירושלים, שמפקירים את ילדיהם ושולחים אותם להשתתף באירוע כל כך נורא. איבדנו את רוב הציבור בישראל שרואה כיום בירושלים בעיה ביטחונית, מקום שמעורר לאומנות, שורש פורה ראש ולענה להשתוללות פשיסטית-משיחית. חיבור מופלא של נצלנות חרדית עם פשיזם דתי-לאומי. גם אם התיאורים הללו מופרזים לעתים, מצעד הדגלים לא עוזר להראות זאת ולחבר את הציבור הכללי שוב לירושלים.
אשאל זאת ברמה יסודית יותר: גם אם נניח שהתשובות לכל השאלות שהעליתי הן חיוביות. זה אכן ישפר את מצבנו, וזה גם ראוי מוסרית, וזה יביא על כפיו את הזדהות כלל הציבור בישראל לירושלים ולשחרורה. שאלתי היא האם אלו שמשתוללים שם בכלל עשו את השיקול הזה? האם ההתנהלות הזאת היא תוצאה של שיקול דעת, או שמדובר בהשתוללות ופורקן יצרים לאומני-פשיסטי? לי התשובה ברורה. ברור לי שההתפרצות הזאת, לפחות בחלקה, נוצרת מכעס על פעולות זוועה שביצעו בנו אחיהם של אותם פלסטינאים (בנוסח שמחת תורה שלפני שנה וחצי), וגם מאוזלת ידם של השלטונות וגורמי הביטחון בטיפול בהם. יש כאן אולי גם פורקן של תסכול בן אלפי שנים של היעדר ריבונות. ועדיין, גם אם ניתן להבין קצת את התופעה הזאת, אני חושב שהנזק החינוכי והמוסרי של מה שקורה באותו מצעד דגלים הוא נורא ואיום. אני חייב לומר שדווקא במבט של אדם שדוגל בהמשך הכיבוש וביחס תקיף למבקשי נפשנו ועוזריהם, אני חש שמחובתנו לעצור את העניין המשחית הזה.
יהיו שיאמרו שנכון יותר לתקן מבפנים. להשתתף במצעד ולנסות לרסן את המתפרעים. יצאו כעת קריאות שונות של רבנים ומחנכים להתנהלות ראויה במצעד (גם הם כנראה שותפים להכללות השווא שלי), אבל אני בספק רב אם הדבר יועיל. מניסיוני דאז, קשה מאד לקבל קשב בעת התפרעות כזאת. מדובר בהמון גדול ושלוח רסן, שלא באמת יכול ומוכן להקשיב לשיחות מוסר בעת ההשתוללות. מה עוד שההטפות הללו זוכות מיד לכותרת 'שמאלנות' רחמנא ליצלן. טוב, אם שיקול דעת, מוסר מינימלי והתנגדות לפשיזם הם שמאלנות, ואם ימין פירושו פשיזם שלוח רסן, אז גם אני שמאלן.
רבותינו למדונו שיש דברים ששבירתם זוהי טהרתם, ויש שוורים שאין להם שמירה אלא סכין. מצעד הדגלים צריך להתבטל כעפרא דארעא, ושומר נפשו ירחק ממנו. רק אחר כך ניתן אולי לחשוב על גרסה מאוזנת ושפויה יותר שלו. מדריכים, מורים ורבנים שמובילים את חניכיהם לאותו מצעד, כמו גם אנשי הציבור שמשתתפים בו, אחראים במידה רבה לתופעות הזוועה הללו. תחושתי היא שאפילו סף הרגישות לתופעות הללו, גם אצל מי שלא מזדהה עמן, מתכהה מאד. המצעד הזה הוא אות קלון לחינוך הדתי-לאומי, הגם שכמובן לא מדובר בכולו.
מנין לך שמה היה אז הוא התופעה הרווחת במצעדי דגלים מדי שנה? שואל כי פשוט פספסתי חויה זו מאז התיכון וגם כשהייתי לא נתקלתי בדברים שאתה מתאר
זה ממש כך
אני משתתפת במצעד, כבר שנים רבות לא באופן רציף וראיתי נערים משתוללים אבל
הם היו מעטים
הם באו לבד
הם לא הרסו שום דבר באמת רק השתוללו. לא שאהבתי אבל היו גם הרבה תלמידים מישיבות ומאולפנות שהלכו באופו מכבד וגם מלא זוגות עם ילדים. אזבגלל הקומץ לבטל?
אגב היו גם לא מעט חילונים נרגשים…
הרושם שלי היה דומה למדי בשנים בהן השתתפתי. הייתי מנסה להשתיק צעירים באמירה שזו בדיוק ההתנהגות שהתקשורת הזרה שהגיעה למקום רוצה לראות. לא בהצלחה גדולה. אבל אני באמת לא בטוח שזה הרוב, אז אולי שבירה איננה הכרחית. אולי השתתפות גדולה יותר של משפחות, השפעה על הצעירים דרך ראשי הישיבות, יותר נוכחות משטרתית או שינויים במסלול יפתרו את הבעיה הזו.
הייתי שם השנה אומנם לא ראיתי ילדים הורסים מכוניות (אולי בגלל שאחרי הכניסה לשער שכם הזדעזעתי וחזרתי אחורה) אבל לעיניו כמעט כול מי שעבר בשער שכם ניסה לשבור חנויות של ערבים בעט בהם ואני לא חושב שזה היה שונה אם היה שם מכונית והיה שם גם סטיקרים של הרב כהנא צדק
שכוייח!
שמעתי פעם את הרב אומר שהציבור החרדי מפחד ולא משתמש בזכותו לתת "משוב" חיובי או שלילי לקביעות רבניו, וזהו שורש כל צרותיו, אז אפשר לומר שאצלנו הרבנים אלה שלא נותנים משוב לזאטוטי הציבור, וכך הרבה דברים נכנסים למיינסטרים ולקונצנזוס כי לא עצרו זאת בזמן (כך גם יחס החסידות ולג בעומר במירון)
הטור הזה הוא צדקני באופן בלתי נסבל. עדיף שהרב יילך לחנך את אחיו השמאלנים מקפלן בענייני שמירת רכוש והכאת בני אדם (זוכר איך המפגינה שהיכתה במוט ברזל את השר דיכטר). ממתי צריך להיות לנו אכפת מאיך שאר העולם או שאר הציבור החילוני חסר הזהות והאופי (שבכל מקרה לא חוגג את יום ירושלים ומנותק ממנו נפשית) מסתכל עלינו ? שלא יבואו. ממש רגשע נחיתות שציוניים דתיים קלאסיים. השמאל בכל מקרה יחפש סיבות אחרות לשנוא מתנחלים ודתיים (וימצא. ואם לא אז עוד יותר ישנא אותנו על כך) והימנים ה"מפוכחים" והליברלים תמיד יחפשו סיבות חדשות למה להתרפס בפניהם ולומר להם "טהור אני".
אגב, לא יודע מה הבעה בשיר "שיישרף לכם הכפר" או בחתונת השינאה. אמנם באופן כללי השתוללות היא לא לטעמי אבל ממתי אסור לשנוא מישהוא או לאחל למישהוא מוות או לשמוח במותו ובטח של אויבים ? סתם צדקנות (בלתי נסבלת כאמור).
הבעיה בזה היא לא התוכן עצמו (אני גם שותף לאיחולי השריפה, ולא רק של הכפר) אלא ההשפעה על הנפש שזה גורם. אדם שכל הזמן מלבה רגשות שנאה ומלחמה מחזק את הצדדים האפלים בנפשו, גם אם מושא השנאה ראוי לזה.
צא וראה מה קורה לקיצוניים החרדים שכל הזמן עסוקים בליבוי אש ״שנאת הרשעים״. הם נהפכים לאנשים מלאי תוקפנות ושנאת הזר ומזיקים לחברה.
מאיפה אתה יודע שהם כל הזמן מלבים את השינאה בליבם ? זה יום אחד בשנה. ועדיף לחיות בשינאה מאשר להיות צדקן וחנף (מי שמחפש אישור להתנהגותו מאנשים אחרים ורוצה למצוא חן בעיניהם). חוץ מזה נדמה לי שאנשי השמאל ועוזריו מהימין ה"מפוכח" וה"מוסרי" דווקא יודעים טוב מאוד ללבות בליבם ריגשות שינאה ומלחמה כנגד החרדים והחרד"לים יומם וליל. הם לא שונים במאומה מאנשי הפלג הירושלמי ונטורי קרתא והתנהגו בדיוק כמותם בתקופת המחאות נגד הרפורמה. והם אפילו מסכנים את ביטחון העם היהודי פה (יאיר גולן, אגירת נשק למלחמת אזרחים וכו')
צחי, אתה רציני?! אני לא נוטה להגיב, אולם הוצאת אותי מהכלים.
זה שאתה מאחל לאויבים שימותו אין לאף אחד בעיה. הבעיה היא ההשתוללות חסרת הרסן כלפי הערבים שנמצאים בדרך של המצעד. על סמך מה אתה קובע שהם אויבים?! האם בזה נקבע "האופי והזהות" שלך? בהנחה וכן, מתברר שאתה חסר אופי, שבוי ביצרים, וגם טיפש.
עניתי לך תשובה הגונה אבל מיכי צינזר אותה פעמיים
איך כל זה קשור לקפלניסטים? זה שהם עושים משהו בעייתי מונע ביקורת על קבוצה שבמקרה נמצאת בצד השני של איזשהו ציר פוליטי?
יש כאן קריאה לחשבון נפש בסה"כ, לא צריך לערב אחים.
כן. זה מונע ביקורת.
קריאה לחשבון נפש מגיעה מתוך מישהוא שהוא חלק מציבור ורואה עצמו חלק ממנו ורצה בטובתו באמת . מיכי מבחינה נפשית כבר הרבה זמן לא חלק מהציבור שהצועד במצעד משתייך אליו, ובטח לא מנוער הגבעות(שלי נראה שבכלל מבחינתו אין הבדל בינם לבין ערבים). אז הוא לא בעמדה לקרוא לחשבון נפש. הוא מכה על החזה של אחרים. הציבור אליו הוא שייך מבחינה נפשית הוא הציבור הציוני הדתי הליברלי בואכה מימד, שלי התברר, בתקופת הרפורמה, שהוא בעצמו שייך למחנה השמאל מבחינה נפשית, ולכן גם מאמץ את השטויות הפרוגרסיביות שלו (שבהיות ציבור ליברלי אמור לתעב אותן לא פחות מאשר הציבור השמרני ואפילו יותר, שהרי הפרוגרס הוא בפועל אנטי חרויות הפרט). ובתמיכתו בבג"ץ הראה לדעתי שלפחות דה פקטו אינו נאמן לקולקטיב הלאומי היהודי ההסטורי. המדינה (כלומר השררה שמגיעה עם מוסדותיה ) יותר חשובה לו מעם ישראל כמו שזה אצל הציבור החילוני השמאלני (ואולי בכלל האשכנזי).
ימני אמיתי (ובכלל אדם שאינו איש שקר) לא מבלבל את המוח על "פיכחון" או מוסריות". לא בגלל שהם לא קיימים אלא בגלל שהוא לא משתמש בהם בתור נוצות לקשט בהן את עצמו. היות ואצל ימני השפיות והמוסריות הן רק תנאי בסיס למשהוא גבוה יותר – למטרת חיים כלשהיא (בדומה לדרך ארץ שקדמה לתורה). אצל שמאלנים שאין להם מטרה בעולמם אוהבים לעסוק בהתקשטות בנוצות הללו שהרי החיצוניות והריקנות היא עולמם (באופן מהותי. זה נובע מ(אנטי)אמונתם הפוסטמודרנית – פרוגרסיבית). וכיוון שכך עסוקים הם יומם וליל בנוצותיהם של הימנים (או בחסרונן).
הייתי במצעד רק פעם אחת ולא ראיתי את התופעה, אך היה זה לפני 12 שנים, אולי פיספסתי?
בכל מקרה, ראיתי תופעה דומה כשהייתי בביקור בכפר ערבי(כאפל חירס) אשר שם לפי המסורת(איזו בדיוק?..) מצוי קברו של יהושוע בן נון וכלב בן יפונה.
ראיתי נערים, שבחסות הצבא, מתפרעים. אחד עקר עץ מול עיניי ורץ.
הרגשתי עם זה מאוד רע(ואינני חשוד בשמאלנות, יש המכנים אותי ימין קיצון, שיהיה) והבנתי שאינני מעוניין לקחת חלק בדברים האלה.
יישר כוח שאתה מעלה את הנושא.
לצערי, אני חושב, שהאנשים שמראש קוראים את דבריך וספריך לא ששים על התנהגויות כאלה.
הייתי במצעד פעמים רבות ואני מאוד סקפטי לגביו מטעמים רבים, אבל חייב לומר שרק פעם אחת נתקלתי בתופעה של ונדליזם שכזה. כך שהחד משמעיות העובדתית של הטור לעניות דעתי חוטאת לאמת.
שכוייח על הדברים העשרים והחשובים
מיכאל אברהם
מצדיע לך. כל הכבוד
הטריגר להתנהגות הזו הוא (ואני מרשה לעצמי לא להתייחס למוסריות של האירוע עצמו), האימפוטנטיות והתגובות הצמחוניות של שלטון החוק בטיפול בטרור הערבי. ואידך, זיל גמור.
מכיוון שכתבתי זאת בטור, אין לי אלא להסכים.
זה כי קמה רק ממשלת ימין על מלא. אם תקום ממשלת ימין אמיתי אבל על באמת אז כבר כולם יראו איך מטפלים בטרור (ספוילר: גם בשנת 2040 עם ממשלת ימין על באמת התגובות יהיו אימפוטנטיות אבל זה יהיה באשמת הנשיא הפרוגרסיבי דוד מינץ)
מיכי סחתיין על הלוגיקה, אתה בעצם פוסל את המצעד כי אתה מכליל את כל הרוקדים בכך שהם מכלילים את כל האוכלוסיה הערבית ופוגעים גם בחפים מפשע (מתוך הנחה שאין לך בעיה שיעשו גרפיטי על בתים של מחבלים)
שלום רב.
כתושב העיר העתיקה ארשה לעצמי לציין כמה עובדות, הלי להתייחס לשאלה האם זה מצדיק התנהגות כזאת.
א. כל בעלי העסקים על ציר השוק הם תומכי טרור מובהקים. כל פעם שיש איזה פעילות מבצעית או שחמאס קוראים לימי זעם הם עושים שביתות וכן הם חוגגים באורח קבע כשישנם פיגועים.
ב. המשטרה תמיד מעדכנת אותם מראש על צעדות וכדו’ ומי שנשאר פתוח זה נטו כדי להתגרות כך שאני לא מרחם עליו.
אם העובדות נכונות – פשיטא.
אני פשוט לא מאמין לכך שהיו מאות או אלפי מתפרעים שעשו ונדליזם.
בד"כ שמתפרסמים דברים אחרי יום ירושלים רואים שמדובר על מספר אירועים שאפשר לספור אותם על כף יד או שתיים.
אם לפני 15-20 שנים, נניח היו מאות או אלפי ונדליסטים/חוניגלים כמו שכתבת, איפה הראיות לפוגרום המוני בתושבי י-ם הערבים וברכושם?
אני לא מכיר בכלל את המצעד מקרוב, והאמת שהופתעתי לשמוע את העדות שלך, ועוד יותר הופתעתי שאם כך הדברים כיצד מעולם לא שמעתי על כך, ולא , אני לא ניזון מערוץ 14 בלבד.
על כל פנים הפיסקה "צאו וראו מי בכלל חוגג היום את יום ירושלים. מי נוכח באותו ריקוד עיוועים, פרט לציבור הדתי? אף אחד. מנהלי בתי ספר יצאו לפני כמה ימים במכתב שלא לשלוח תלמידים למצעד הזה. כבר שנים רבות נוער חילוני כמעט לא מגיע לחגוג את יום ירושלים בשום צורה ובטח לא במצעד. ובל נשלה את עצמנו, זה לא רק בגלל חוסר הקשר הרוחני לעיר. יש משהו מאד מרתיע באירועים הללו, גם למי שחי בתוך הציבור הדתי ובוודאי למי שמתבונן עליו מבחוץ. כשלעצמי איני מבין את ההורים והמחנכים הדתיים שכן מעוניינים בקשר הרוחני הזה לירושלים, שמפקירים את ילדיהם ושולחים אותם להשתתף באירוע כל כך נורא" לדעתי כלל לא רלוונטי לתופעה גם אם נכונה, הסיבה שהחילוני המצוי לא חוגג את יום ירושלים היא לא בגלל מצעד כזה או אחר, אלא לדעתי בגלל שהצליחו ליצור למפעל ההתנחלויות בפרט ולכיבוש בכלל תדמית של מוצר של "האלה המשיחיים עם הגוזמבות" גם אם רק האלה המשיחיים סתם יקיזו דם למען המדינה במלחמות ולא יהיו ונדליסטים.
איזה מזל שיצא לך לראות את מצעד הדגלים שגילית שהשמאלנים צודקים. אולי פעם תראה במקרה עוד תופעות שמספרים עליהם כבר שנים ונוכל לקרוא עוד טורים מלאי חשיבות עצמית על חשיבה מקורית ועצמאית
איך הטענה שלך בתחילת התטור מתיישבת עם טור 38 שלך על חוק המספרים הקטנים?
כמי שלא פספס מצעד אחד ב 40 השנים האחרונות ומחנך שנים בישיבה תיכונית. המצעד הוא אחלה ונכון לתלמידים ששמחים בשמחתה של ירושלים. חוזרים מחוברים לתכנים לאומיים, לקודש, להסטוריה שלנו. הצעירים תלמידינו מלמדים אותנו שאנחנו כציבור באמת במקום אחר של ממש לא מעניין מי איתנו או לא ואם הציבור המתקרא חילוני לא בעניין אז שלא יהיה אנחנו מתקדמים.
התופעות המתוארות קורות בשוליים ממש והרוב המוחלט שר ושמח את שחרור העיר.
התלמידים האלו שלכאורה הלכו למצעד הדגלים האלים וכו' אלו אותם תלמידים שממלאים וימלאו את השורות בשדה הקרב , המילואים וכו'. ניחוח של מה יפית עולה מהטור.
ככה זה כשעוברים על "בל תוסיף" וממציאים חגים (פעמיים בשנה מה גם שמעניין ששתיהם יוצאים בתוך ימי הספירה הפך ממה שציוונו רבותינו להמעיט בשמחה בימים הללו) "מי זאת ביקש מידכם רמוס חצרי אשר לא ציויתי ולא דיברתי ולא עלתה על ליבי, חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי – הָיוּ עָלַי לָטֹרַח, נִלְאֵיתִי נְשֹׂא, גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה – אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ, יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" -בוונדליזם והתפרקות יצרים אפלים, נקלעתי במקרה השנה למנחה מעריב של ציבור איכותי של דתיים לאומיים, ערב יום ירושליים (פעם ראשונה שיצא לי להשתתף בתפילת חג כביכול שלא שייכת בלוח השנה היהודי ההלכתי שלי, רק קיוויתי שלא ימשכו את התפילה לאמצע הלילה בהקפות ובהתקפות אין סופיות אין לי מושג מה כוללת תפילה חגיגית מהסוג הלזה) היינו כרגיל שם באחד החדרים הצדדיים של הבית הכנסת, כולם היו לבושים בגדי יום חול רגיל, כולל אני כמובן כחרדי, אחד הציע לעבור לכבוד החג למעריב לאולם בית הכנסת הגדול אך הציבור בעצלנותו דחה אותו, פתאום לקראת מעריב הופיע הצדיק של בית הכנסת (באמת צדיק לא בציניות מורה לילדים שאני אוהב אותו כשאני אומר אוהב אני מתכוון לכך בכל ישותי אדם עניו ושמח תמיד, כל עסקו סביב תורה וחינוך וחסד והארת פנים נראה יותר יהודי ממני עם זקנו הארוך) וניגש לעמוד החזן אמר פרק תהילים ואז בפאטוס התחיל ברכו בניגון של החגים וכן המשך התפילה בניגון שלושת הרגלים, עכשיו אני חזן במקצועי וזה הרגיש לי כל כך מוזר מבפנים התאפקתי לא לצחוק כל התפילה, זה הרגיש כל כך הזוי , אך יצא מזה דבר אחד טוב שלראשונה הצלחתי להתפלל עם הציבור מה שתמיד אם אני נקלע לשם למנחה מעריב בד"כ כשהם מתחילים שמו"ע אני באמצע ק"ש הפעם סיימנו בשווה, גמרנו עלינו לשבח אני שם לב שמתחילים עכשיו באזה טקס אולי של אמירת תהילים וכדומה, ברחתי כל עוד נפשי בי, אך שמתי לב שאני לא לבד, איתי יצאו עוד ועוד מהמתפללים ( יש גבול כמה אפשר לשחק אותה, )אולי החזן נשאר עם עוד מישהו מהמתפללים, לפחות שיענה לפסוקיו, כדי לא להישאר כקול קורה במדבר, מקווה שהגבאי לא נעל אותם ושכעת כבר תם האירוע, לסיכומו של דבר מה שמיכי מרגיש כל השנה בתפילה רגילה ללא התפקעות מצחוק הרגשתי אני בתפילה החגיגית הנ"ל באמצע סתם ימי חול בספירה
על כך נאמר אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעוד יותר שוטים.
אבל דבר אחד ודאי נכון: להוסיף חגים בספירת העומר זה באמת מקומם. סה"כ זה כבר תפוס ליומא קדישא דל"ג בעומר. יש עוד להאריך בדבריי ההבל שנאמרו כאן, אבל זה מעליב בכלל להתייחס אליהם. תינוקות שנשבו נעבעך.
בניכוי דברי ההבל (ויש הרבה) והנאיביות של הכותב, יש איזה שהוא גרעין של אמת לדעתי.
יציקת תוכן דתי חדש לאירוע עובדתי (כיבוש ירושלים או איחוד ירושלים יו ניים איט) לא מתקבל בציבור (גם הדתל) כציווי דתי ערכי, ואת זה הנוער האלים מזהה טוב מאד (כנראה כי אין היום סנהדרין כגוף מוסכם שמייצר נורמות דתיות), ואז הריגוש הרליגיוזי שנוצר ב67 לאט לאט מומר לריגוש לאומני אלים.
לג בעומר הוא אירוע עובדתי נוסף חסר כל ערך דתי אלמלא הוחלט במהלך הדורות לראות בו ערך דתי (מאיזו סיבה שלא תהיה) ולכן נתפס בציבור ככזה ולא דורש להיות מתורגם למשהו זר (התופעה של מרון עדיין לא מייצגת, כי רוב מי שבאים לשם באים בשביל החגיגה, לא מתוך להט "דתי")
כליטאי נקלעתי פעם אחת למירון בע"ש ושבת, כשל"ג בעומר יצא במוצ"ש, מה אתה חושב שעשיתי? יצאתי מייד ביציאת השבת וחזרתי לביתי במרכז
אבל זו באמת שאלה של מינונים. כי זה משתולל כשהערבים משתוללים, בתקופות רגועות המצעד מאוד סבבה
מכל הטור הפילוסופי העמוק, אגיב על 'זוטות':
"הייתה חוויה טובה (והיו גם בנות, מה שלא הזיק)".
הרבה לשון הרע שמעתי עליך ועל דבריך, והרבה השתדלתי לסנגר עליך.
על זה איני יכול לסנגר.
שבת שלום
אכן גם אנוכי תמהתי האם אין בזה חילול ה' לרב לכתוב כך על עצמו
כוונת הדברים להוסיף קיסם למדורת הביקורת על משתתפי הריקוד, כלומר שחלק ממשתתפי ריקוד הדגלים אינם רק צדיקים שמגמתם היחידה לשמוח בשמחת עיר קדשנו ותפארתנו ירושלים של זהב אלא גם באים להנאת עצמם מהמסיבה והמעורבות. כל נער שגדל בחברה מעורבת ברמה כלשהי (כלומר להוציא את החברה החרדית שמרחיקה בין המינים כנעורת מאש) חווה את זה בצורה טבעית. ואין שום כבוד או טעם להתכחש לדברים שבלב כל אדם.
מיכי היקר,
מציע לך לבוא שנה הבאה לחוויה מתקנת.
העובדות פשוט לא נכונות.
מדובר בקומץ, במיעוט, בבני נוער שגם הם ברובם לכשיתבגרו יבינו שטעו בע"ה.
כמה אנשים ראית? יש שם כל שנה עשרות אלפי אנשים. ראית 100 אנשים מתפרעים? 200? זה עדיין מיעוט קטן.
ואם כבר, הערה כללית בדבר תופעת השוליים: לכל ציבור יש. בכל דרך יימצאו האנשים שמעוותים את השיטה, ובני נוער שנהנים מה"סיגים" שיש בה. לך למקומות המלוכלכים של תל-אביב, תראה איזה תופעות של וונדליזם תמצא שם. לך למקומות מסוימים גם אצל החרדים – כן כן, גם שם. הכי קל לבקר את הנוער הציוני-דתי, שברובו מורכב מנערים מצויינים, וגם שוליו "מתונים" יחסית.