מחשבות בנוגע לחופש הביטוי (בעקבות השיחה עם ג׳רמי פוגל)
ראשית ארצה להודות לך על פועלך החשוב בכל התחומים בהם אתה עוסק, אתה תורם רבות וזה מוערך מאוד.
צפיתי בתחילת שיחתך עם ג׳רמי פוגל, והדיון נסב סביב כמה לתת חופש ביטוי. יכול להיות נזק רב ממישהו מניפולטיבי שמצליח לשכנע בדעות מזיקות, וגם יכול להיות נזק רב בלמנוע דעות שלא מוצאות חן.
אני לא נכנס כאן לחוקי המדינה שצריכים לחוקק, אלא יותר לשאלה של אילו חוקים כדאי לחברה שלנו/לחברה כללית אחרת להפעיל בנוגע לסוגיה הזו.
אני מציע את ההסתכלות הבאה: ראשית צריכה להיות הפרדה בין התוכן לכוונת אומרו. למשל, יש הבדל אם אתה תכתוב על דעות קומוניסטיות, לבין אם מיסיונר-קומוניסט יכתוב עליהן. אם אתה תציג אותן, בגלל שכוונתיך אינן הרס החברה אלא חיזוקה, הצגת הרעיונות תוכל להוות ״חיסון״, או אולי באמת הפנמת גרעיני עובגות רלוונטיים. לעומת אם יגיע מיסיונר קומוניסט שמטרתו היא פירוק החברה שאליה הוא מגיע לעשות מיסיון, ואם לאנשים אין הגנה מספיק טובה יוכל להיגרם נזק בלתי הפיך.
לכן אפשר להעריך שבגדול, הן חברה סגורה לגמרי והן חברה פתוחה לגמרי פחות טובות מחברה שהיא סגורה מבחינת מי שיכול להביע דעה, אבל פתוחה לגמרי מבחינת הדעות המוצגות.
עכשיו יש גם מקום לשפר את זה. כן חשוב שלבני החברה תהיה גם היכרות יותר בלתי אמצעית עם אנשים ״לא מאושרים״ (מבחינת אישור), גם כי חלק גדול מהם הם בני ברית פוטנציאליים וגם עבור השאר עדיין כדאי ״להכיר את האויב״, ובכל מקרה עשוי להיות מה ללמוד. אבל כדי להימנע מלתת לחברה אחת להשתלט על אחרת בסופו של דבר, אפשר להציג את החוק הבא:
*אדם יוזמן לדבר בפני קהל ״שלנו״ רק אם זה יהיה כחלק מדיבייט עם מישהו ״מאושר״/״משלנו״, ואם השיחה הזו תוצג לקהל של האדם שמגיע או ששיחה דומה תתקיים בפני קהל של האדם שמגיע*. במילים אחרות, קומוניסט יוזמן לשיחה עם קהל של N אנשים רק אם מיד לפני/אחר כך תתקיים שיחה בה מישהו ״משלנו״ ידבר בפני קהל של N~ אנשים מהצד ״השני״.
