מחשבות בנוגע לחופש הביטוי (בעקבות השיחה עם ג׳רמי פוגל)
ראשית ארצה להודות לך על פועלך החשוב בכל התחומים בהם אתה עוסק, אתה תורם רבות וזה מוערך מאוד.
צפיתי בתחילת שיחתך עם ג׳רמי פוגל, והדיון נסב סביב כמה לתת חופש ביטוי. יכול להיות נזק רב ממישהו מניפולטיבי שמצליח לשכנע בדעות מזיקות, וגם יכול להיות נזק רב בלמנוע דעות שלא מוצאות חן.
אני לא נכנס כאן לחוקי המדינה שצריכים לחוקק, אלא יותר לשאלה של אילו חוקים כדאי לחברה שלנו/לחברה כללית אחרת להפעיל בנוגע לסוגיה הזו.
אני מציע את ההסתכלות הבאה: ראשית צריכה להיות הפרדה בין התוכן לכוונת אומרו. למשל, יש הבדל אם אתה תכתוב על דעות קומוניסטיות, לבין אם מיסיונר-קומוניסט יכתוב עליהן. אם אתה תציג אותן, בגלל שכוונתיך אינן הרס החברה אלא חיזוקה, הצגת הרעיונות תוכל להוות ״חיסון״, או אולי באמת הפנמת גרעיני עובגות רלוונטיים. לעומת אם יגיע מיסיונר קומוניסט שמטרתו היא פירוק החברה שאליה הוא מגיע לעשות מיסיון, ואם לאנשים אין הגנה מספיק טובה יוכל להיגרם נזק בלתי הפיך.
לכן אפשר להעריך שבגדול, הן חברה סגורה לגמרי והן חברה פתוחה לגמרי פחות טובות מחברה שהיא סגורה מבחינת מי שיכול להביע דעה, אבל פתוחה לגמרי מבחינת הדעות המוצגות.
עכשיו יש גם מקום לשפר את זה. כן חשוב שלבני החברה תהיה גם היכרות יותר בלתי אמצעית עם אנשים ״לא מאושרים״ (מבחינת אישור), גם כי חלק גדול מהם הם בני ברית פוטנציאליים וגם עבור השאר עדיין כדאי ״להכיר את האויב״, ובכל מקרה עשוי להיות מה ללמוד. אבל כדי להימנע מלתת לחברה אחת להשתלט על אחרת בסופו של דבר, אפשר להציג את החוק הבא:
*אדם יוזמן לדבר בפני קהל ״שלנו״ רק אם זה יהיה כחלק מדיבייט עם מישהו ״מאושר״/״משלנו״, ואם השיחה הזו תוצג לקהל של האדם שמגיע או ששיחה דומה תתקיים בפני קהל של האדם שמגיע*. במילים אחרות, קומוניסט יוזמן לשיחה עם קהל של N אנשים רק אם מיד לפני/אחר כך תתקיים שיחה בה מישהו ״משלנו״ ידבר בפני קהל של N~ אנשים מהצד ״השני״.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
כאשר אתה מתנגד לכל הגבלה על חופש הביטוי, רק במקום שיש סכנה קרובה לנזק, עיקרת את העיקרון מכל תוכן. גם בצפון קוריאה הם מצדדים בחופש הביטוי, רק במקום וכו'. הפרשנות שלהם על סכנה קרובה לנזק, רחבה מעט יותר משלך ולמטרות אחרות, ולכן אין שום משמעות, בשום מקום, להצהרה על חופש הביטוי.
אם נהיה כנים, כולנו נגד חופש הביטוי, אלא אם כן הדבר משמש את מטרותינו. גם באותן פעמים שאנחנו בפוזה של "אני מתנגד לכל מילה מדעותיך, אבל אמסור את נפשי כדי שתוכל לומר אותה", הדבר נובע מאיזה מבט אגואיסטי, שהוא החשש שלבסוף גם דברי לא ישמעו. הא, ותו לא.
אני מודה שאני מגזים מעט, כדי לסבר את האוזן, אבל הרעיון מובן לגמרי.
אם אתה נהנה מהפלפול הפורמליסטי הזה מי אני שאעצור אותך?! אני יכול להציע לך עוד פנינים ברוח זו שמרוקנים מתוכן כל דיון עלי אדמות. למשל, בשום מקום אין ערך לחיי אדם שהרי יש תמיד נסיבות שבהן אנחנו מרשים לעצמנו ליטול אותם. הוויכוח הוא רק מתי. או, אין חשיבות למים כי יש מקומות שבהם אנחנו צורכים אותם, והוויכוח הוא רק מתי זה נקרא בזבוז ומתי לא. או, אין ערך לגיוס לצבא כי יש מקומות שבהם אנחנו מוותרים עליו (לאו דווקא לחרדים). וכן על זו הדרך. אז שיהיה לנו בהצלחה.
אני חושב שזה איננו פלפול פורמליסטי. כאשר יש בחוק עונשים כבדים על הסתה, ומאידך גיסא יש לנו חופש ביטוי, הרי הקו המפריד בין זה לבין זה, דק כחוט השערה והוא סובייקטיבי לגמרי. קבל דוגמה: במסגרת חופש הביטוי, אדם יטען שיש לרצוח את ראש הממשלה, ומאידך, ברור מדובר בהסתה. הפרשנות שלך לאיום כזה (נניח) שזוהי סכנה קרובה לנזק, לא יהיה מקובל על היוהמשי"ת ועוד הרבה אנשים ויאפשרו לאדם להמשיך בביטוייו. אני מתפלא על הדרך שבה ניערת מעליך את התמיהה שלי, דרך שהייתי מצפה למצוא באתרים אחרים פחות מעמיקים (בלי רצון להתחנף).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer