מה מפספסים כל האנשים החכמים

אם נהפוך במדויק את השאלה, אני אומר שבאופן אישי כחילונית, אני תוהה בדיוק אותו הדבר לגביכם. איך כל כך הרבה אנשים רציניים, מוכשרים ורציונליים הם גם דתיים.
השתקפות מעניינת.

הסימטריה ברורה לגמרי וטבעית. שתי הערות:
1. למרות הסימטריה אדם שגיבש עמדה יכול לשאול למה יש חכמים בצד השני שחושבים אחרת. זה שגם הם שואלים כך לגביו לא נותן לו מענה.
2. יש הבדל בין הצדדים. הצד הדתי מכיר את הצד החילוני יותר מאשר הפוך. לא רק סוציולוגית ותוכנית (אין דבר כזה תוכן חילוני. חילוניות היא היעדר), אלא גם פילוסופית. מעט מאד חילוניים נכנסים לבירור מעמיק לגבי התשתית של האמונה והחשיבה הדתית. הם בד"כ מזלזלים בזה וחושבים שאין כאן באמת מה לבדוק. דתיים חושבים בד"כ מכירים את הטיעונים החילוניים ורבים מהם שוקלים אותם בעת שמגבשים עמדה.
זו הבחנה חשובה, שכן אם היא נכונה אז נהסבר לשאלתו של הדתי (למה יש חכמים שהם חילוניים) הוא מפני שהם לא בדקו ברצינות את הטיעונים הדתיים. אבל התשובה לשאלתו המקבילה של החילוני (למה יש חכמים שהם דתיים) אינה כזאת.

אני בטוח שפתחתי כאן תיבת פנדורה ומכיוון שהדברים כבר נדונו כמה פעמים (למשל באור על peer disagreement ועוד) אין לי ממש כוח להיכנס לזה שוב.

לא כתבתי סתם בשביל להתווכח. זה באמת היה מעניין לראות.
גרם לי לחשוב שיצריות עומדת בבסיס של הרבה מהאמונה- הדתית או האתאיסטית.
ולאחר מכן מנסים למצוא לה נימוקים רציונליים נבונים.
דרך אגב אני חושבת שהזלזול הוא הדדי, לא רק של חילונים כלפי דתיים כמו שכתבת.

שמעתי לא מזמן טיעון – במסגרת דיון אחר לגמרי – של אתאיסט על הסיבה לאתאיסטיותו, ונחרדתי מהפרימיטיביות שבטיעון. אותו אדם, הוא אחד ממובילי מחאת קפלן, מהצד הפילוסופי והרעיוני שבה, והתביישתי בשבילו. דבריו נאמרו בהרבה להט, מתוך שכנוע פנימי עמוק, כפי, שלהבדיל, הייתם שומעים חסיד ברסלב מדבר בשבח הנסיעה לאומן לראש השנה, דבר שהוסיף עומק גדול לבושה.

קשה לי לחשוב שאפשר לומר על הפילוסופים והמדענים האתאיסטים והאגנוסטים שהם לא מכירים את הטיעונים של המאמינים בזכות האל הפילוסופי (עליו כוונה השאלה)

אני חושב שאפשר לומר בבטחה שכמעט כולם נתחו את הקוסמולוגי ואת טיעון התכנון.
דוגמאות שכולנו מכירים – איינשטיין, דוקינס, סייגן, פיינמן, דה גראס, דניאל דנט, וגם ג'רמי פוגל היקר שלנו.
לא מזמן גם שמעתי את פרופסור מזא"ה מאוניברסיטת ת"א שאומר שרוב הפרופסורים וחברי הסגל הפיזקאים באת"א אינם מאמינים באל. ואפשר להביא באמת עוד המון דוגמאות.

מה אני מפספס שהם לא מפספסים?

השאלה היא שאלה פתוחה לכולם, למיכי ולאחרים

קראתי פעם פה באתר, שהרבה פעמים היוצאים בשאלה, הם דווקא מיטב הנוער, אלו שהייתה להם יושרה פנימית לשאול שאלות, ולאחר שלא קיבלו תשובות ראויות, יצאו מהדת.
כלומר, חלק מהחילונים היום בהחלט הכירו את הדת ואת האלטרנטיבות, ובחרו אחרת.

אני לא אוהב להשוות עם נוער דתי שיוצא בשאלה, כי הרבה פעמים זה נובע מאנטי נגד הדת, ויכול להיות שהם כן נשארים מאמינים באיזה אל כלשהו.

אני מנסה להתמקד בעניין הודאות של האל הפילוסופי, דבר שרלוונטי לאגנוסטקנים שלא מקבלים ודאות זו כמובן מאליו וכמובן גם לאתאיסטים, ובטח לכאלו שהגו בנושא (כאמור, דוקניס, אינשטיין וכו')

אין לי על כך הרבה ידע, אבל כן ידוע לי שיש כמה אינטלקטואלים שהאמינו באלוהים פילוסופי.
שתי דוגמאות הן:
א. איינשטיין- האמין בכוח עליון כלשהו, הוא פשוט לא האמין באלוהים דתי. הוא ראה בדת אוסף של אגדות ואמונות תפלות.
ב. ויקטור פרנקל- היה בעל יחס חיובי לאמונה באלוהים, אך הייתה לו ביקורת על הפרשנות שהדתות הממוסדות נותנות לאלוהים.

השערה שלי היא שייתכן כי אנשים נרתעים מלהודות באמונה באלוהים כלשהו, כי הם חוששים שהצעד הבא יהיה ניסיון להחזיר אותם בתשובה. הדתות השונות מנכסות את הרעיון של אלוהים לעצמן, וקשה לעמוד מולן. יותר קל לשלול הכול.
הרעיון של "ריקות" או "שחרור" בבודהיזם, דווקא מדבר לחלק מהאנשים מכיוון שלא מדובר בדת או באמונה, אלא בתרגול שיטתי והתבוננות פנימית.

דרך אגב בספר "זן ואומנות אחזקת האופנוע" המחבר מכנה את מוסד האוניברסיטה כ"כנסיית השכל", שבה האמונה ברציונליות מחליפה אמונה דתית. לכן אולי חלק מהאנשים המשכילים חוששים לצאת נגד הדוגמה של המוסד שאליו הם משתייכים.