מבט עגום על גדלות בתורה: הדגמות מהחיים (טור 722)

בס"ד

כתבתי לא פעם על מושגים של גדלות בתורה, ועל תפיסות שגויות שהשתרשו לגביו. הפעם אני רוצה להדגים חלק ממה שהתכוונתי אליו, דרך שתי דוגמאות מדברי הרב דב לנדו, מנהיג הציבור הליטאי (המרכזי. לא הפלג). דומני שהדברים מדברים בעד עצמם, ואלו רק שתיים מתוך דוגמאות רבות שנקלעו אליי באקראי בימים אלו, וכמובן לא רק לגביו.

אין ספק שהרב לנדו הוא ענק תורני במונחים החרדיים. הן הידע והן היכולות האנליטיות שלו יוצאי דופן ומרשימים ביותר (שמעתי אותו בעבר, ואפילו דיברנו פעם קצת על שאלה כלשהי אחרי אחד משיעוריו). לכן לא מפתיע שהוא נבחר (על ידי מי? כנראה מערכת יתד נאמן) להוביל את הציבור הליטאי גם במישור הציבורי. בעבר כתבתי על כך שגדלות בתורה אינה רק שליטה בחומרים התורניים ו/או מיומנות בניתוח והסקת מסקנות מהם, אלא יכולת חשיבה והבנה, שכל ישר, הבנה וידע בתחומים אחרים והבנת העולם הסובב בכלל. גם אם אפשר לקבל את המודל החרדי לגדלות בתורה עבור למדן או ראש ישיבה (וגם שם לדעתי זה לא מספיק), כשמדובר במנהיג ציבורי שפוסק ומכריע בשאלות ציבור הדבר אינו בא בחשבון. בטור 720 תיארתי את המצב כהליכה של ציבור שלם כסומים בארובה אחרי ילד מבריק (כאן הילד אפילו לא נראה כל כך מבריק).

הדוגמה הראשונה מהשתיים שאביא כאן ממחישה את רמת החשיבה הירודה והפלקטית בתחומים שאינם תורניים פרופר, וזה ידוע ומוכר. הדוגמה השנייה מפתיעה יותר, שכן היא ממחישה את העניין גם על שאלה תורנית-הלכתית, תחום שבו לכאורה היינו מצפים לגדלות תורנית גם במובן החרדי המקובל. תשפטו אתם האם אכן רואים שם גדלות כזאת.

דוגמה ראשונה: מבט על המציאות

דוגמה זו עוסקת בהתבוננות של הרב לנדו במאורעות הימים הללו (לקחתי את הדברים מהמאמר הזה(. זוהי סתם דוגמה לא חריגה שנקלעה לידיי בימים אלו. היא מתחילה בהצהרה המוחלטת שלפיה צה"ל מנצח רק בזכות לימוד התורה של הישיבות (החרדיות? ראו להלן). אני מניח שהקוראים יפטרו את הדברים בזלזול. ברור שאפילו הוא עצמו לא לוקח את עצמו ברצינות (אני רוצה לקוות). לכל היותר יאמרו שהוא מצהיר הצהרות חינוכיות כלליות שאין להן תוכן ממשי. האם הוא מתכוון למשהו קונקרטי? למשל, האם יש לו תשובה עד כמה הלימוד סייע? מה היה קורה בלעדיו? דומני שאם מתעקשים לקחת ברצינות את ההצהרה הזאת, אזי התוכן המינימלי שהייתי מייחס לה הוא הבא: כוונתו לומר שבלי הלימוד הזה לא היינו מגיעים להישגים שהגענו אליהם. כלומר בלעדיהם הטילים של האיראנים היו מכסים את הארץ והייתה פורצת מלחמת עולם שלישית (עם סין ורוסיה. ראו להלן). זו כבר טענת עובדה (אם כי היפותטית, שכן לא באמת אפשרי לבדוק אותה אמפירית).

ובכל זאת אשאל מניין לו הסוד הזה? האם התחדשה לנו הנבואה ואף אחד לא סיפר לנו? טוב, אבל זה לא העניין. הפרחת הצהרות שלא ניתנות להפרכה ללא שום בסיס היא עניין יומיומי. קצת מאכזב כשזה לא בא מהמון העם אלא ממי שנחשב גדול בתורה ומנהיג תורני של ציבור, אבל מ"גדולי התורה" הללו איני מצפה למשהו אחר. כדאי שכל קורא ישאל את עצמו האם כשהוא רואה הצהרות כאלה הוא בכלל עוצר לרגע לתהות או שזה נראה לו חלק מהנוף הרגיל. זה אומר משהו לא רק עלינו ועל קהות החושים שלנו, אלא על הציפיות שלנו מ"גדולי התורה" החרדים.

יש לי כמובן עוד תהיות, שהן כבר מפלרטטות עם ניסיונות הפרכה אמפיריים. לדוגמה, כיצד הוא מסביר את אסון 7 באוקטובר? האם גם שם הוא תולה זאת ברפיון בלימוד בישיבות? למה לא התריעו על כך בזמן אמיתי? איפה האחריות שלהם? או שמא הטייסים מעל איראן היו צדיקים גדולים יותר מהקיבוצניקים שנספו ונחטפו בעוטף? אני מודע לכך שזה שיח מקובל, אבל אשמח אם הקורא ישאל את עצמו ברצינות האם הוא מאמין להצהרות כאלה. עזבו את השאלה האם זו כפירה או לא, סתם יושר אישי. אז למה הצהרות הרהב הריקות הללו לא מעוררות נדנוד עפעף אצל אף אחד מקהל שומעיו? למה הם כולם ממשיכים להתייחס לאיוולת הזאת כדברי אלוהים חיים מפיו של גדול הדור? האם כולם מסוממים? זה נראה כמו כת של זומבים שאבדו כל חוש ביקורת אלמנטרי. הם רגילים לשמוע עוד ועוד אמירות שלא אומרות כלום ושאף אחד לא מאמין בהן ולשתוק או לענות אמן.

זוהי הדגמה לחשיבה אינפנטילית, שלוקה בכשל של קטיף דובדבנים (cherry picking). אנשים נוטים לקחת את העובדות שמתאימות לתזה שלהם ולהסתמך עליהן בבניית התזה ולהוכיח אותה, תוך שהם מתעלמים מכל העובדות שסותרות אותה (ראו על כך למשל בטורים 663, 640 ועוד). יש לא מעט אנשים שלוקים בחשיבתם ונכשלים בכשל הזה (ראו בערך 'קטיף דובדבנים' בוויקיפדיה), אבל לא הייתי נותן להם את התואר גדולי הדור, ובטח לא מייחס להם חשיבה מבריקה ו/או היעדר טעויות בהבנת המציאות.

הנה התזה בלשונו:

המצב כיום איננו טבעי כלל. האיראנים היו יכולים לכסות את כל הארץ בטילים והתוצאה חלילה היתה יכולה להיות אסון מי ישורנו. העובדה שזממם לא עולה בידם זועקת שיש מנהיג לבירה, יש מנהל לעולם ויש תופס הגה שמנהל את הכל, לא הגה מדומה כפי שנראה בטעות למראית עין כביכול כוחי ועוצם ידי עושה את החיל הזה… ידעו לומדי התורה, כי על ידי הלימוד שלהם ניצולים מאוייבים ומנצחים במערכה הצבאית. יש יצר הרע של 'אנחנו', כביכול אנחנו נצחנו, אנחנו פגענו. יש שכך מדברים ומרגישים כך. יש תחושה של כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה גם אצלנו, ולא היא. הם מנצחים בגלל התורה שלנו שהיא מגנא ומצלא.

עד כאן סיסמאות ריקות שניתן לשמוע תחת כל עץ רענן כידוע. העובדה שזממם לא עולה בידם היא תוצאה של הרבה מאמץ וכישרון וכסף שהושקעו בטכנולוגיה שלנו, וכמובן של חיילים מסורים שמפעילים את כל זה. אבל זה שהטכנולוגיה שתוכננה בדיוק לזה אכן פועלת היא אות ומופת להשגחת ה' בעולם. ואם היא לא הייתה פועלת? זה היה אות ומופת לכך שלמרות שהיינו מצפים שהיא תפעל כנראה לא למדנו ברצינות, או שחיללנו שבת. התזה הטאוטולוגית הזאת מוכחת בכל מקרה.

התפעלות מאחוז היירוטים ומהישגי המלחמה לשיטתו אינם אלא "כוחי ועוצם ידי" (ולא חס ושלום תוצאה של מאמצים טכנולוגיים ומדעיים, של מסירות וכישרון של אנשים). מהכורסה בבני ברק רואים הכל בעיני בדולח, ולא נותנים למציאות להפריע. משם קל מאד להצהיר על כך שהכל זה הקב"ה ולומדי הישיבות וכל השאר זה כוחי ועוצם ידי. כמקובל אצל חברי כיתות בכלל, אם חוזרים על מנטרה מספיק פעמים הציבור בסוף גם קונה אותה.

לעצם הטענה המשונה שהתפעלות מהישג טכנולוגי, צבאי, או מדעי, גורעת בהכרח מחלקו של הקב"ה, לא נעים להעיר אבל בכל זאת אעשה זאת. אני מבין שזה לא מופיע ב'קצות', אבל בעל דרשות הר"ן בתחילת דרוש י כותב דברים פשוטים בעניין, ואף נועץ אותם בפסוקים (ראו על כך בטור 279):

רצה בזה, כי עם היות שאמת שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים, כמו שיש אנשים מוכנים לקבל החכמה, ואחרים מוכנים לשית עצות בנפשם לאסוף ולכנוס, ולפי זה יהיה אמת בצד מה, שיוכל העשיר לומר כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, עם כל זה, עם היות שהכח ההוא נטוע בך, זכור תזכור הכח ההוא מי נתנו אליך ומאין בא. והוא אומרו (שם יח) וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, לא אמר וזכרת כי ה' אלהיך נותן לך חיל, שאם כן היה מרחיק שהכח הנטוע באדם (לא) יהיה סיבה אמצעית באסיפת ההון, ואין הדבר כן, ולפיכך אמר כי עם היות שכחך עושה את החיל הזה, תזכור נותן הכח ההוא, יתברך.

האלטרנטיבה לכוחי ועוצם ידי היא שהקב"ה נותן לנו כוח לעשות חיל, אבל החיל הוא אכן שלנו. ולא, הכוונה אינה לחילם של לומדי הישיבות אלא של חיילים ואנשי טכנולוגיה, ומממנים ויזמים ברוכי כישרון. כל אלו פועלים בזכות הכוחות שנתן להם הקב"ה, ואין כאן ולו בדל של "כוחי ועוצם ידי" במובן השלילי. אגב, זה לא הקצות וגם לא רק דרשות הר"ן, אלא כפי שמסביר הר"ן עצמו – התורה בכבודה ובעצמה. לא אכנס כאן שוב לתזת "תורה מגנא ומצלא", ולפירושים התימהוניים שהוא מניח בלי בסיס למימרא הזאת (גם בהנחה המפוקפקת שחז"ל יכלו לדעת אמיתות מטפיזיות שכאלה).

עולה בי תהייה היפותטית: אם כן היה קורה אסון, וכן היו מתממשות התחזיות האפוקליפטיות של רבים, האם זה גם היה הקב"ה ולא אנחנו? האם לא היה צורך לבדוק את תפקוד הצבא ואת המערכות הטכנולוגיות? אז אולי יש לנו כאן מוצא לוועדת החקירה של 7 באוקטובר.

אם חשבתם שלומדי התורה מגינים רק עלינו, אז אל חשש. התורה שלהם מגינה על כל העולם ולא רק עלינו:

אנו שומעים שהאירנים מרחיבים את מלחמתם גם האמריקנים. יש חלילה חשש למלחמת עולם, ותורה במצב כזה יכולה עם להגן גם על אומות העולם, כי פגיעה באמריקה עלולה להזיק גם לישראל. וכמובן שתורה מגינה על יושבי ארץ הקודש.

אולי צריך לעדכן את האמריקאים והאירופים שיחזיקו את הישיבות. סך הכל הם המרוויחים העיקריים. אני חייב לומר שעם ההגנות שלו, במקום העולם הייתי בונה ממ"דים ונכנס מהר למקלטים.

אבל אל תיפלו לטעות נוספת. אתם חושבים שהוא אומר שזכות התורה מגינה עלינו? שטויות. רק התורה של החרדים יכולה להגן ולהציל את היקום. לא מאמינים? הנה, היישר מפיו של גדול הדור:

אמנם בארץ יש בעלי עבירה שבגלל עוונותיהם הארץ רוצה להקיא אותם 'כאשר קאה את הגוי' ורק בזכות התורה שלנו הארץ אינה מקיאה אותם. התורה היא הגלולה נגד ההקאה ולדאבון לב יש כאלה שרוצים לקחת את הגלולה הזו ולזרוק אותה לים. לימוד התורה מגן על התינוקות שנשבו, לימוד התורה מגן על תושבי הארץ.

רוצים לזרוק את הגלולה המגינה הזאת לים. את מי רוצים לזרוק? הרי לומדי ישיבות ההסדר נותרים על מכונם. בעצם גם הלומדים החרדים, למעט כמה שנות שירות צבאי, יכולים ללמוד כל חייהם ולהגן עלינו. אבל לא, אם רוצים לגייס את החרדים (לפחות אלו שלא לומדים) זוהי זריקת התורה המגינה עלינו לים. גדולה בטלנותם של צדיקי בני ברק שעל הברזלים יותר מלימודם של כל בני ישיבות ההסדר ויותר מהשתדלותם המיותרת של כל אנשי הטכנולוגיה והצבא. לשיטתו, רק תורה של בטלנים שלא לומדים אותה, ותורה מעוותת של כאלה שכן לומדים ומגיעים למסקנות כל כך עקומות, יכולה להגן עלינו. אבל אל חשש, לא תשמעו ולו ציוץ מפי צאן מרעיתו המסומם שמקשיב בהתלהבות דקדושה להבלים הללו.

טוב, עד כאן אלו באמת השטויות הרגילות. שום דבר מיוחד. בואו ניכנס רגע להוכחות שהוא מביא. הרב לנדו כנראה מניח שקהל שומעיו לא מספיק משוכנע בתזה הכל כך הגיונית ובסיסית הזאת, ולכן הוא מביא להם ראיות. למעלה הוא הביא ראיה ממיעוט הטילים האיראניים ומיעוט הנפגעים (לא קשור לממ"דים ליירוטים ולצה"ל, כופרים שכמוכם). אבל הנה הוכחה אחת נוספת (לפחות במאמר אין עוד, כך שזו כנראה הדוגמה הכי חזקה שמצאו בדבריו):

בדבריו טען הרב כי גם מבחינה מעשית לא ניתן להסביר את ניצחונות צה"ל מבלי לתת עליהם קרדיט לבחורי הישיבות החרדיות: "אי אפשר להסביר את התוצאות מבחינה צבאית או פוליטית".

כלומר יש לנו כאן הוכחה. מבחינה צבאית לא ניתן להסביר את התוצאות, ולכן זה מוכיח שרק התורה (החרדית) היא שהביאה לנו כל זאת. ואת זה כן אפשר להסביר? לזה יש הוכחה כלשהי? זה מבוסס יותר מאשר ההסבר שנתלה בממ"דים ויירוטים וטייסים? כנראה שכן. את הגנתה של התורה הרי רואים בכל מיקרוסקופ מצוי. אין פלא שבבני ברק לא ממש מקפידים על עניין הממ"דים. זה הוכיח את עצמו גם בקורונה וגם ב'הבטחות' של החזו"א ור"ח קנייבסקי שטילים לא יפגעו בבני ברק. גם כאן העובדות לא ממש מפריעות לאף אחד. גם אלו הן תזות שלא ניתנות להפרכה (כן, אני יודע פרדס כץ אינה בני ברק ומי שנפגע שם אינו חרדי באמת. מה ההוכחה? פשוט: הרי הוא נפגע, לא?).

ומדאתינן להכי אימא בה מילתא. מה שמחתי לשמוע שפתאום התברר שההבטחות הללו לגבי הטילים אינן מדויקות (ראו למשל כאן). אני בטוח שרבים מכם שמחו כמוני למקרא הדברים, שכן הם משקפים יושר אינטלקטואלי נדיר, שלא היינו מצפים לו אצל "גדולים בתורה". אלא שצר לי לאכזב אתכם. אדם ישר היה אומר שאכן היו הבטחות וכעת התברר שהן התבדו. זה היה יכול להיות יושר אמיתי. אבל לא, היושר שלהם הוא לומר שלא היו הבטחות, שהרי הבטחות מרנן לא יכולות להתבדות כידוע (ואם ריק הוא, מכם). אלא שאני תוהה, אם אכן לא היו הבטחות כאלה, היכן היו כל אותם גדולי תורה ויודעי משנת החזו"א עד השלב שבו נפלו הטילים ונפגעו אנשים בבני ברק? למה רק כעת הם פתאום מצאו לנכון לגלות את העובדה שלא היו הבטחות, או שהשמועות עליהן אינן מדויקות? למה הם לא העירו את עינינו קודם לכן לגבי עובדה כה חשובה שהתחבאה עמוק בציקלונם? הרי מדובר בדיני נפשות, ולא סתם בהבל תיאולוגי. ומעל הכל, איך הציבור החרדי ממשיך לשתוק באלף שפות ולענות אמן לכל ההבלים הללו, וממשיך לראות בדוברים גדולי תורה? מבטיחים לו, ואז מבטלים את הבטחות, אבל שום דבר לא יגרום להנך מסוממי להיגמל. אני הייתי מעריך שחשיבה עקומה, חוסר יושר אינטלקטואלי, חוסר אחריות והבטחות שווא, אינם המרשם הכי מומלץ לגדלות בתורה.

בחזרה לרב לנדו. הנה ההוכחה שדיברתי עליה:

כלל לא מובן המצב שאפילו מדינות ברית ידידותית של איראן אינן משתפות אתה פעולה. והסיבה לכך היא מניע שאינו ידוע אלא למי שמבין את שפת שמים: כשטילים שוברים בנינים שלמים ובחסדי שמים אין כמעט נפגעים בנפש, זה בגלל איך שמתנהגים כאן בארץ, בגלל שכר ועונש, בגלל שיש את התורה שהיא המגנא ומצלא על תושבי הארץ.

תודו שזהו טיעון מוחץ. כשלעצמי, איני יודע אל נכון על אלו מדיניות ידידותיות לאיראן הוא מדבר בקטע הנ"ל. אני מניח שאינו מתכוון למצרים או סעודיה, אלא אולי לסין ולרוסיה. ממש לא מובן לו מדוע הן לא התערבו ושיתפו פעולה עם איראן. הרי זה הצפי הפשוט, ואם הוא לא קרה זוהי הוכחה למעורבות אלוהית ישירה (ולגביה אין צורך לומר שהיא רק בזכות הבטלנים החרדים).

זה שמדובר בכניסה למלחמת עולם, וזה שרוסיה עסוקה מעל הראש באוקראינה וגם סין לא מתה להיכנס לעימות ישיר עם ארה"ב, אלו סתם שיקולי שכל ישר. מי "שמבין את שפת השמים" יודע שאין בהם ממש. הקברניטים שלנו, המדיניים, הצבאיים והמודיעיניים, לא חשבו שתפרוץ מלחמת עולם, אחרת אין ספק שלא היו מתחילים במהלך הזה. כלומר הצפי שלהם משום מה היה שונה משלו, אבל הם כנראה לא מבינים את "שפת שמים". הוא הדין לגופי הביטחון האמריקאיים, גם הם קרקעיים מדיי. אבל הרב לנדו ברוח קודשו מתוך ד' אמות של הלכה רואה בעיני הבדולח שכל השוטים הללו חיו בטעות. בעצם זה היה הצפי הסביר ביותר. כמעט ודאי. ומכאן המסקנה המתבקשת שזה שרוסיה וסין לא התערבו זה רק בגלל בחורי הישיבות (החרדים כמובן). יתר על כן, גבר עלינו חסדו של הקב"ה, עד שאפילו פעולותיהם הנפשעות של הלא חרדים שרוצים לגייס את אלו שלא לומדים ולכן בעצם מגיע להם להיכחד מעל פני האדמה בגלל זה, לא מצליחות לקזז את הזכויות המופלאות של צדיקי יושבי הברזלים בבני ברק שמגינות עלינו למרות כל זאת.

כל אדם נורמלי רואה שמדובר בהסתכלות של ילד מפגר ומגלומני. איני יודע מה הבנתו בשפת השמים כי לא זכיתי לה, אבל בשפת הארץ נראה שהוא לא מבין מימינו ומשמאלו. אני חושב שעדיף היה לכולנו שיישאר להתבונן בשמים. הבעיה היא שהקהל שלו, שכנראה אינו מבין את שתי השפות, ממשיך ללכת אחריו ואחרי ראייתו ה"מפוכחת" כסומא בארובה ולעופף אחריו בשמים. כל שטות שהוא מפריח לחלל האוויר, ויש הרבה כאלה, לא תשנה זאת. הרי על כך נאמר "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". אזכיר שוב שבטור 720 דימיתי זאת לציבור שלם שמונהג על ידי ילדים (כתבתי אז מבריקים, די בטעות) שמוליכים אותו לאבדון, כצאן לטבח. על כך נאמר "וילד קטון נוהג בם".

אני חייב לחדד שוב ולומר שעיקר הבעיה אינה בעצם העמדה שהכל קורה בזכות התורה ולומדיה (החרדים). איני מסכים לה, כידוע, אבל כבר התרגלתי לדוגמטיות ולטמטום של החשיבה הדתית ושל המנהיגות הרבנית. כולנו התרגלנו לסיסמאות ריקות שלא אומרות מאומה ואף אחד לא שם עליהן פרוטה ולכך שביחד עם זאת רבים רואים בהן אמיתות מקודשות שנעלות מכל ספק. לכל זה התרגלנו. הבעיה העיקרית היא בנימוקים. אם אלו הראיות שהוא מביא לתפיסותיו, הדבר ממש מדאיג. כאן זה כבר עניין של לוגיקה ותפיסת מציאות. כשיש מנהיג ציבור שכל כך מנותק מהמציאות ומהשכל הישר הציבור שלו וגם כל השאר מסביב בבעיה.

עד כאן דוגמה של הסתכלות על העולם של מי שנחשב על לא עוול בכפו 'גדול בתורה', בעל דעת תורה ומנהיג ציבור חרדי, ושל היחס שהוא מקבל מהציבור שאותו הוא מנהיג. אתם ודאי תוהים איך קורה הטמטום הקולקטיבי הזה? איך אדם כזה נעשה סלבריטי? בשביל זה הכנתי לכם דוגמה נוספת, והפעם היא נוגעת גם בעניין הלכתי, אבל לא פחות מכך בצרמוניה הכללית סביבו. הצרמוניה חשובה, כי היא המכניזם שיוצר תדמית של 'גדולי תורה', שהם הסלבריטיז החרדים. הסכיתו וראו.

דוגמה שנייה: שיח תורני בין שני "גדולים"

לפני כמה ימים קיבלתי בוואטסאפ סרטון שבו הרב יצחק זילברשטיין עורך ביקור אצל הרב דב לנדו, ומתנהל ביניהם שיח תוך שכל הצופים מתמוגגים ממפגש הסלבריטיז. אני חייב לומר שהייתה חוויה די מזעזעת, ולפני שאסביר מדוע אני ממליץ לכם לצפות בו.

אקדים שהצפייה בסרטון חידדה לי מאוד עד כמה מושגי הגדלות בתורה הללו לא מדברים אליי. זה היה ממש דוחה. ראשית, הפרכוס ההדדי לשמחת כל הצופים. הסרטון הזה אינו אלא צילומי פפראצי של סלבריטאים. אצל חרדים מפרנסים את אותה נטייה שטחית וירודה עצמה, אלא שבמקום בית המלוכה בריטי או דוגמניות ושחקני כדורגל בעולם החילוני, אצלם יש סלבריטי'ז אחרים. אבל הם משחקים בדיוק את אותו תפקיד. נראה שכולם מתמוגגים שם מדברי החכמה והשנינות (שלא היו שם), ומעצם הפגישה בין שני האלילים. אני חייב לומר שהיה ממש דוחה בעיניי.

ומילא אם היה שם ממה להתפעל. אם היו עושים זאת כלפי דברי חכמה מופלאים. אבל לא היו שם כאלה. שני סיפורי מעשיות מוסריים שסופרו שם, שמתאימים יותר לגן ילדים, זכו כמובן לתגובה "מוירעדיק". אבל אם נעזוב את ההתפעלות והרמה, לזה לפחות יש ערך חינוכי לקהל. בטח יותר טוב מהערכים החינוכיים של דוגמניות ושחקנים.

מה שעוד יותר הטריד אותי היה הדיון ההלכתי. הרב זילברשטיין שאל את הרב לנדו לגבי מקרה שבו בו שני מועמדים להיות חזנים בבית הכנסת, אחד ת"ח מופלג ונכה (שאינו יכול לעמוד), והשני לא נכה אבל ת"ח רגיל. הוא שאל את מי ראוי לבחור כש"צ? אפשר לחשוב מה זה משנה? האם יש כאן בכלל שיקול משמעותי? וכי לא ברור שהלכתית שתי האפשרויות הן בסדר גמור? הדיון הזה מרפרנס לשאלה הידועה של הגר"ח (וגם אביו בשו"ת בית הלוי) לגבי אתרוג מהודר וספק כשר לעומת אתרוג כשר לא מהודר. אבל שם יש בשר למדני והשאלה מעניינת. מה יש כאן? עניין תפל שאין לו ולהלכה מאומה, וגם אין שום דבר עיוני מעניין לעסוק בו. סתם בגלל שמתייחסים לשו"ע זה נראה להם כמו לימוד תורה. מבחינתי זה בערך כמו לדון באיכות הדפים של מהדורת השו"ע שמצויה שם.

אם זה לא היה סרטון להפצה המונית הייתי אומר שהם בחרו סוגיה טכנית ולא חשובה סתם כדי להשתעשע בדברי תורה (?). אבל בפרט מול הצילום ההתפעלות שלהם ושל השומעים והשקיעה בדיון תפל שכזה נראו לי הזויים. לא כל דיון על משהו שקורה בבית הכנסת (כמו צבע הקירות למשל) הוא לימוד תורה, ובטח לא לימוד משמעותי.

היהודי ששלח לי את הסרטון היה מופתע מאד מזה ששני "מרנים" כאלה לא מכירים שו"ע מפורש, שכתב: "מי שהוכרח להתפלל  מיושב, כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל  מעומד". הם דנים ומפלפלים בשאלה פשוטה שכזאת כשהיא מפורשת בהלכה. אבל לדידי זה לא חיסרון כה גדול. בפרט הרב לנדו שהוא ראש ישיבה ולא פוסק, לא בהכרח מכיר את כל סעיפי השו"ע (אם כי התרשמתי שבקיאותו בספרות הלמדנית בכלל היא כנראה עצומה, ולכן זה בכל זאת היה קצת מפתיע). אותי הטרידו שם דברים אחרים לגמרי.

מעבר לעצם הנושא התפל ומעבר לכך שהשאלה אינה שאלה, הטריד אותי מאד שהכל שם נעשה בסדר שני. לא היה שם שיקול אחד לגופו של עניין. לא ניתוח מושגי, שום דיון במקורות ראשוניים (ובצדק. אין כאלה). כל הדיון היה מי מהפוסקים סובר את זה ומי את זה. זה כתוב בשו"ע, וזה מה שכתב המ"ב. האם פוסק א זעק נגד פוסק ב בקול גדול או סתם חלק עליו. האם יש רוב ומיעוט של הפוסקים לכאן או לכאן, האם אפשר להתפלל נדבה וכו'. אף מילה לגופו של עניין: במה תלויה השאלה? מה היסודות שעומדים כאן זה מול זה? להגדיר את העקרונות והמושגים, לדון האם כל אחד מהם הוא מהותי לדיני תפילה או לא, ואז להגיע להכרעה. כבר החסר הזה עצמו היה מזעזע מבחינתי. פרט להערה אחת שכמעט  לא נשמעה של הרב לנדו (עד כמה שהבנתי אותה, גם היא ממש לא רלוונטית לדיון), לא היה שם כלום במישור המהותי. האם זהו דיון הגיוני בין שניים מגדולי הדור בהלכה?! שני אברכים שעוסקים בשאלה התפלה הזאת יכלו לומר פוסק א אומר כך וב' אומר כך, ולחפש בצהובונים מי זעק על מי. מגדולי הדור הייתי מצפה לאיזה דיון שייתן לנו משהו חדש, ערך מוסף של היותם גדולים, ולו רק בשביל הסרטון. מה הייתה תרומתם הסגולית לשאלה ה"הלכתית" הזאת? מה הערך המוסף של היותם "גדולי הדור"? בעיני הבדולח שלהם הם יודעים לאבחן טוב יותר מי זועק ומי לא?

עוד הערה על הדיון עצמו. הייתי מצפה שבמעמד שבו שומעים שני סיפורי מוירעדיק על עבודת המידות והמוסר, מישהו מהם יכניס שיקול של מניעת פגיעה בת"ח הנכה. האם זה לא שיקול להעדיף אותו? לפחות לדון בזה כשיקול. הרי הלכה ולקח למדני ודאי לא יצאו משם, אז אם כבר בפרכוסי חינוך עסקינן, הייתי מצפה מהם לפחות לדון בהווי אמינא הזאת כדי להשיג את חינוך הקהל. אבל מוסר ומידות זה עניין לסיפורי סבתות לילדי הגן, ולא באמת לדיון הלכתי.

ועוד הערה הלכתית (?!). האם לא היה מקום להעלות שיקול למי משני המועמדים יש קול יפה (ידועים דברי הגר"ח בזה), ועד כמה כל אחד מקובל על הציבור וכו'. ההבדל שזה קצת יותר ת"ח מזה נשמע לי שולי לגמרי מול אלו. טוב, את זה ניתן היה להבין, שכן אולי הם בחרו להתמקד בדיון בנקודה הזאת כדי ללבנה, שהרי הם לא דנו בשאלה מעשית. בכל זאת הייתי מצפה להערה כלשהי על העניין.

ולבסוף, יש לי גם הערות על ההכרעה עצמה (כלומר תוצאת ההגרלה שנערכה שם האם לקחת את דברי השו"ע או פוסק אחר). בן השיח שלי טען שהתשובה מפורשת בשו"ע ולכן תמה מה מקום לדיון הזה. כתבתי לו שלדעתי הוא, כמו גם שני ה"מרנים", טועים בזה. טענתם הייתה שבשו"ע כתוב שמי שהתפלל בישיבה צריך לחזור ולהתפלל, ומכאן שהעמידה היא חלק ממהות התפילה ולכן עדיף הת"ח הבריא שיכול לעמוד. בעיניי זהו שיקול מופרך לחלוטין. הרי ברור שהשו"ע עוסק באדם בריא שישב, אבל אצל נכה לכל הדעות תפילתו בישיבה היא לכתחילה (רק מי שיכול לעמוד דן השו"ע האם יחזור אח"כ ויתפלל) ולכן אין סיבה לא לשלוח אותו כש"צ. אוסיף שכידוע, האחרונים חקרו האם דין שומע כעונה חל גם על דינים צדדיים, כמו עמידה בספירת העומר או בקידוש. ונפ"מ האם אפשר שהקהל יישב ויעלה לו כאילו קידש בעמידה. אז הש"צ הזה שיתפלל בישיבה לא צריך להוציא את הקהל בעמידה, אלא רק בתפילה. תפילה ודאי שהוא עושה, ואני עצמי עומד. אז איני רואה מה הבעיה.

אפשר אולי לפלפל ולדחות את טענתי (אם כי לדעתי היא נכונה), אבל הייתי מצפה שזה לפחות יעלה בדיון. זו הנקודה היחידה שקשורה באיזושהי צורה לדיון הלכתי עם טעם שאפשר לערוך כאן, אבל גם זה לא נעשה.

עוד יש לדון סתם בדיני שליח ציבור נכה, ולא בגלל הדין שש"צ צריך לעמוד. האם ראוי למנות ש"צ נכה, גם אם הוא יכול לעמוד? אבל גם בזה נראה לי פשוט שלפחות בימינו לית לן בה, שכן מעמדם של נכים כיום הוא שונה מבעבר ואין מניעה למנותו כש"צ (ראו שיקול דומה במאמרי על מעמדם של גרים בזמן הזה). מה עוד שהנכה הוא יותר ת"ח וזה שיקול מקזז. לדעתי לא רק שהתשובה אינה פשוטה ולא מפורשת בשו"ע, אלא היא הפוכה ממה שהם הסיקו. אבל כל זה כלל לא עלה. זה לא שהם החליטו שהשיקולים הללו אינם נכונים. הם בכלל לא חשבו עליהם ולא עסקו בהם.

אם לא הייתי מכיר את שתי הדמויות הללו, הסרטון הזה היה אומר לי שמדובר בעמארצים גמורים שלא מבינים על מה הם מדברים. אפילו לא חמור נושא ספרים, שכן בנושא הזה הם אפילו לא הכירו את הספרים עצמם. אבל כל זה לא מנע את הבמאי שליט"א לצלם את הסרטון ולהפיצו להאדיר את שמם של אותם "גדולים", שכן היה ברור לו מאליו שהקהל כולו יתענג על פניני החכמה הללו. מוירעדיק ממש. האם זו גדלות בתורה? וכאן אני כבר לא מדבר רק על הבנת העולם ושכל ישר. כאן אני כבר מדבר על הלכה במובנה הכי מצומצם. אם בזה הם לא גדולים, אז מה נשאר?!

סיכום

כפי שכתבתי בהתחלה, ככל הידוע לי הרב לנדו הוא איש מבריק בעל ידע תורני עצום, וגם הרב זילברשטיין לאו קטלא קניא באגמא הוא. אבל זה בדיוק מה שמדאיג כאן, שאפילו אדם כזה כשאופקיו צרים כדרכם של תלמידי חכמים חרדים והוא נעדר לחלוטין שכל ישר, פשוט אינו גדול בתורה. לא רק בהנהגת ציבור. גם בתורה ממש, במובנה הכי מצומצם.

הדבר מזכיר לי את מה שכתב דוקינס (מעצבן כדרכו), שבכל קבוצת אנשים יש אנשים טובים שנוהגים טוב ואנשים רעים שנוהגים רע. אבל רק בתוך קבוצות דתיות יש אנשים טובים שנוהגים רע. לא אתפלפל כאן באמירה הזאת (יש בה ממש, אבל כמובן היא אינה מדויקת. ראו עליה בספרי, אלוהים משחק בקוביות, בפרק השישי). כאן אומר בפרפרזה, שבכל קבוצת אנשים יש אנשים חכמים שמדברים דברי חכמה ויש אנשים טיפשים שמדברים דברים טיפשיים. אבל רק (נכון יותר: בעיקר) בעולם החרדי יש תלמידי חכמים גדולים שמדברים שטויות בדיון תורני (וקו"ח בתחומים שמעבר). מוירעדיק.

לקינוח, אחזור שוב על כך שמעבר לאותם "גדולים", הציבור שקונה את הלוקשים הללו וממשיך להתייחס אליהם כבעלי דעת תורה וענקי תורה, רק בעוון זה שיתד נאמן החליט שהם מנהיגי הדור ובזכות סרטי פפראצי כמו זה שהובא כאן, מדאיג אותי הרבה יותר. בדרך כלל ביקורת ציבורית משפרת את ההנהגה. אם ההנהגה עושה שטויות, הציבור יתקן אותה או יבחר הנהגה אחרת. כאן הציבור שבוי של ההנהגה, וזה גורם לאסקלציה מדאיגה מאד בתפיסות שלהם את התורה ובמנהיגות התורנית. ושוב חזרנו לסינדרום "וילד קטון נוהג בם".

כמעט אין לי ספק שרוב קוראיו של הטור הזה בכלל לא יבינו מה נטפלתי לשתי התופעות הכל כך רגילות הללו. לגמרי התרגלנו לזה שדבריהם של "גדולי תורה" מלאים בהבלים. זה נראה לנו המצב הרגיל, ואנחנו מקבלים זאת באדישות גמורה, שלא לומר בהתלהבות. Tell me something new. איכשהו נעשה ברור לכל שגדלות בתורה הולכת עם טמטום, פלקטיות, ראיות של הבל לתזות מנותקות, שיקולים הלכתיים של תלמיד שיעור א בישיבה קטנה וכדומה, ועל כל זאת זוכה כמובן למחיאות כפיים והתפעלות של כל השומעים. זה הכי טבעי בעולם, לא?!

אני נזכר בסיפור ששמעתי לפני הרבה שנים מחבר חילוני למהדרין, שחברתו נפטרה והייתה צריכה קבורה. אימה רצתה לקבור אותה בבית עלמין שבו היה קבור אביה, וניגשה לחברא קדישא לסדר את העניין. אמרו לה שבית העלמין מלא, וצריך לקבור אותה בבית עלמין אחר. זה היה מאד לא נוח למשפחה, והם מאד התאכזבו. אבל חברי לא איבד עשתונות ומיד שאל אותם: כמה זה יעלה? אין צורך לומר שתמורת סכום 'סמלי' של כמה וכמה אלפי שקלים העניין סודר. מה שנוגע לענייננו הוא שלאחר מעשה כשהוא סיפר לי את זה הוא הוסיף: מה שהכי מזעזע כאן הוא שבלי להכיר בכלל את חברא קדישא, היה ברור לי שזה רק עניין של כסף. זה אפילו לא היה תוצאה של ידע כלשהו שהיה לו על ההתנהלות שלהם. ברור היה לו מאליו שדוסים מתנהלים כך, ושהכסף יענה את הכל. ואכן, הוא לא התבדה. חשבו על שירות ממלכתי פרוטקציונרי שניתן לאזרח תמורת כסף שמשולשל לקופת המשרד שמנהל את השירות הזה. הייתם חושבים על דבר כזה במס הכנסה? בעירייה? במשרד הרווחה או החינוך? אבל אצל הדוסים זה מובן מאליו. אף אחד כבר לא תוהה על כך. לא אזכיר שוב את הנפוטיזם והאבסורדים בבחירות לרבנות הראשית ולדיינים, על ההתבטאויות של רבנים שמשמשים כעובדי מדינה ועוד ועוד. הסטנדרטים פשוט לא קיימים שם, ולכולנו זה נראה מובן מאליו (רק כעת הערתי בשו"ת הערה דומה על חלוקת כסף לאברכים, גם תופעה שהתרגלנו אליה ואין לה אח ורע בסקטורים אחרים).

נזכרתי בכל זה מפני שבעיניי גם בעניין שלנו מה שהכי מדאיג הוא שאף אחד לא יראה בדברים הללו משהו חריג שדורש התייחסות. התרגלנו לכך שדוסים פועלים בצורה מושחתת וש'גדולי הדור' הם מטומטמים, ולכך שצאן מרעיתם עוד יותר מטומטם. זה חורבן התורה הגדול ביותר.

אה, רק אסיים בכך שהטור הזה הוא לשון הרע לתועלת (רבה מאד), וגם עוסק בדברים שידועים לרבים. ובמקום שיש חילול השם לא חולקים כבוד לרב.