כיצד ניתן לנהל דיון פורה סביב ממצאים מדעיים הקשורים לפסוק הראשון, כך שכולם יוכלו לשקול את הנתונים בצורה עניינית?

בס"ד

שלום וברכה,

תודה על תגובתך,

משמח שחזרת על "ואף כתבתי שהממצאים נראים לי מרשימים על פניהם",
יחד עם זאת לטעמך, וכמובן שזו זכותך, מצאת את הדברים לא מספיק חשובים בכדי להתעמק בהם עוד (לפחות בשלב הזה).

אכן לא התכוונת לבצע מאמר ביקורת על המחקר, אך רבים מהקוראים יכלו לחשוב שאולי זה כן נעשה, אולי לא, בכל אופן זה ברור שלא קראת את המחקר ולא העמקת – כפי שציינת בעצמך. יצרת טור הנוגע לעניין כללי יותר ובתוכו מיני-מאמר ביקורת על הסרט הקצר והיכולת להסיק מסקנות ממנו. כתבתי זאת גם בתחילת המסמך שקישרתי אליו – שברור שלא הייתה לך כוונה לעשות מאמר ביקורת על המחקר.

אכן, עמך הצדק וכאשר סרט קצר כזה מפורסם, אני לוקח בחשבון שהוא צריך להבחן גם על בסיס המופיע בו בלבד (גם אם יש תקווה שזה יגרום לרצון לבחון עוד יותר לעומק). אכן לקחתי בחשבון דבר זה ולעניות דעתי בסרטון הקצר הזה, מופיעים דברים באופן מספק למטרה זו וארחיב על זה למטה בע"ה.

הרעיון שבבסיס כתיבתך בטור 640, בהקשר של חלק הקטן מהמחקר אודות הקשר בין פאי והפסוק הראשון, הנסוב סביב הסרט הקצר (באורך פחות מ-6 דקות) הוא להראות כיצד אדם שקול מתייחס לדברים ולא מתרשם בקלות ומקבל מסקנות באופן נחפז. דבר מוערך, חשוב ומהותי ביותר. הלוואי ורבים, אם לא כולם, היו יודעים למתן את הרגש ולהפעיל שכל ושיקול דעת מבורר לפני קפיצה למסקנות (שבד"כ מושרשות ישירות מהרצון הראשוני לקבל או לקבל דבר כזה או אחר ולא מרצון לקבל את האמת ויהי מה).

יחד עם זאת, לע"ד יש לפתח את היכולת של קבלת המסקנות הנכונות. קבלת מסקנה "שאי אפשר לקבל מסקנה" גם היא דורשת שיקול דעת (בד"כ, זה דורש הרבה פחות העמקה והרבה פחות אנרגיה ולפעמים דווקא העמקה רצינית היא זו שמובילה למסקנה הזו) וצריך לדעת מתי כן ניתן לקבל מסקנה ו/או נטייה לכיוון מסויים ועל כן כנ"ל משמח שחזרת על נטייתך השכלית לומר שהממצאים נראים לך, על פניו, מרשימים – למרות שיצאת מנקודת מוצא שלא לקבל סוג כזה של ראיות.

כעת אחדד מספר עניינים בע"ה ישירות לעניין הסרט והמוצג בו ספציפית, גם מבלי להתעמק במחקר כולו וזאת בהקשר של דבריך:

א. אף על פי שהסרט קצר ומציג דברים באופן מאד בסיסי (כדי שמי שאין לו זמן, יוכל לצפות בדבר החשוב הזה), יש בו די, לעניות דעתי, – בכדי לאפשר לאדם שאינו משוחד 'שלא לקבל' בכדי לקבל את המסקנה המתבקשת ואפרט בע"ה. רגע לפני כן אומר, שלעניות דעתי, לאור גודל המשמעות של "פוטנציאל" המסר הזה מבורא העולם, כאשר המסר מפנה לשולח עצמו ולתורה (למי שהבין/נוטה לחשוב ואף שוקל שהמסר אמיתי), לעניות דעתי זה דבר שראוי מאד להתעסק בו וכמובן שזה דבר שאני עושה בעצמי. זה מסר אוניברסלי לכלל האנושות: יש בורא והוא נתן תורה (עם הוראות לכל בני האדם).

כיצד ניתן לקבל מסקנות באופן רציונאלי?
בהקשר זה של זיהוי מסר אמיתי, יש לדעת כיצד להבחין בין תופעה מתוכננת לבין תופעה שאינה מתוכננת. ממש כשם שאדם הקורא שורות אלו יכול לדעת, גם אם לעולם לא אכתוב כאן שוב (דבר שלא יאפשר לו לייצר תרשים תחזיות עתידיות), שמה שאני כותב ברגע זה – זה מסר מתוכנן שנועד לענות על משהו ספציפי.

– הכיצד? מכיוון שיש סט של ידיעות – ידועות מראש (אי-פריוריות) המאפשרות פיענוח של מארג האותיות הזה (הסיטנקס – Syntex) על בסיס כללים ידועים מראש (אי-פריוריים) של שפה ולשון. כלומר, המיפוי העובד על בסיס סמנטיקה (Semantics) מופעלים ומייצרים משמעות המתאימה להקשר שבו האותיות והמילים כתובות בו. מרחב החופש לכתוב את המסר הזה עצום מאד, אבל בהקשר הנכון ולפי כללי הפיענוח הידועים מראש, המסר ברור וידוע שהוא מכוון על בסיס ההקשר הנכון והמשמעותי ביחס למופיע פה באופן פרטני, כלומר הפרגמטיקה (Pragmatics) מדגימה זאת. ניתן לעשות פורמליזציה של הדבר הזה, ואכן עושים זאת בפיענוח מסרים על ידי מערכות בינה מלאכותית, תקשורת מוצפנת ופיענוח מסרים.

הנקודה החשובה פה היא: יש מקרים רבים בהם לא צריך להיות מומחה בכדי להבין שיש מסר מכוון. אדם קורא שורה זו מבין ששורה זו מייצגת מסר מכוון שהוכנס למחשב הזה על ידי תבונה כלשהי (הכותב, במקרה זה). בוודאי שהמוצג בסרט באורך ה-6 דקות אינו מסר כה ברור כמו הטקסט הזה, מסיבות רבות, אך הוא מספיק בכדי לדעת שיש מסר מכוון ונמשיך להסביר זאת בע"ה. רק ששם המסר חשוב ומהותי, לכלל האנושות לע"ד.

א. בעיית מרחב החופש:
מרחב החופש מתמודד עם השאלה: האם רצף האותיות הנ"ל בפסקאות הקודמות הן תוצר אקראי או לא. הרי שמרחב החופש הכללי עצום. אך מרחב החופש שמאפשר העברת מסר הינו קטן מאד מתוך אותו מרחב. מדוע? מכיוון שערבוב האותיות באופן מבולגן שלא עונה לכללי הלשון והמסרים גדול מאד. אך מתוך אותה כמות, רק סידורים מסויימים מאפשרים כתיבת מילים, משפטים ופסקה וקל וחומר שכאשר דורשים שזה גם יהיה בהקשר של השיח הזה, המרחב צונח עוד יותר, לא מספיק לייצר מילים ו/או משפטים, אלא זה צריך להיות בהקשר הנכון ובעל החדות הנדרשת. לכן, יש לשקול את המרחב רק ביחס למה שיש לו משמעות ולתת דירוג למה שהיה בעל המשמעות הברורה, הראשונית (האי-פריורית) ביותר ואת זה למדוד ביחס למרחב חופשי הכללי. דבר אינטואיטיבי לכל מי שקורא שורות אלו, גם אם מעולם לא הבין שזה מה שהוא עושה ברקע של התודעה שלו.

כעת, בטור (640) באתר זה היה נסיון להראות את מרחבי החופש האפשריים, דבר שנועד בכדי לנסות ולבסס דילול ההסתברות וזאת בכדי להעריך את נדירות התופעה כתופעה מכוונת ולא רק נדירה: אך הוספת מרחבי חופש לא קיימים כגון אפשרויות חשבוניות בלתי אפשריות (סכומים לא אפשריים חשבונית כגון סכום של 82 ספרות שלא ניתן לקבל) ולפעמים אפשרויות דחוקות מאד כגון ספרות ריבועיות שיגיעו לאותו סכום כמו ספרות לא ריבועיות (על אף מספר רב של ספרות בהתפלגות אחידה, מה שמייצר שונות של ספרות ביחס של 1 ל 1 בין ספרה לספרה ו-1 ל-10 באופן כללי ולכן דחוק מאד) אינן הוספות נכונות למרחב חופש ואינן יכולות להפחית מההסתברות הכללית מאומה. כמו כן, הן צריכות להשתכלל ביחס לאותה הסתברות וזה לא מספיק רק להדגים מרחב אפשרי ונרחיב בסעיף הבא בע"ה.

ב. הסתברות ומובהקות:
בסרט הקצר עצמו יש (לקראת הסוף) טבלה שמראה את ההסתברות הפרטית של הממצאים שהוצגו, מכאן ניתן היה לגזור את ההסתברות הפרטית של כל ממצא לאור מרחבי חופש נכונים, אפשריים ורציונאליים. דבר זה לא נעשה בטור 640. דבר זה היה מגלה לצופה האינטלגנטי הרוצה לבחון ולקבל מסקנות נכונות, אפילו בלי לשכלל את תלות הממצאים (שחלקם בלתי תלויים ו/או תלויים באופן מינורי וחלקם באופן הופכי) שמדובר בתופעה מתוכננת כי מרחבי החופש לא (דגש על "לא") מאפשרים לצאת ממובהקות עצומה. דבר זה גם היה מאפשר בקלות לראות למשל שממוצע ראשי התיבות זה דבר נדיר מאד בפני עצמו ושהבדיקה כבר לקחה בחשבון גם את 'סופי התיבות' – למרות שמבחינה אי-פריורית ראשי התיבות נמצאות טכנית וסמנטית לפני סופי התיבות (ראשית הבריאה רמוזה ב-ראשי-תיבות וראשי תיבות זה דבר נפוץ מאד ביחס לסופי תיבות, ק"ו דילוגים על אותיות ודברים מסוג זה).

ג. אי-פריוריות טכנית המייצרת הקשר ומשמעות טבעיים:
נקודות א' ו-ב' חזקות במיוחד לאור העובדה שמדובר בפסוק הטכני הראשון, שימוש בשם הספר 'תורה' ובקבוע המתמטי שמופיע במקרים רבים מאד כקבוע החשוב ביותר בתחומי מדע רבים. זאת לפני שלומדים על תחילת הבריאה ומעשה הצמצום ומאמרי חז"ל רבים המלמדים מהו המסר של בריאת העולם, כיצד זה נעשה ועוד.

סיכומו של עניין ההסתברות והמובהקות על בסיס הסרט בלבד: ניתן להבחין בהסתברות חריגה מאד, אחרי לקיחה בחשבון את מרחבי החופש הסבירים ואי-פריוריות מבנה הממצאים, הספר בו הם נמצאים, הפסוק עצמו (הראשון), הקבוע המתמטי פאי והמתודולוגיה.

דבר שמוביל למסקנה שהמובהקות משמעותית מאד ושיש כוונת מכוון מאחורי המסר הזה. זה לא תוצר הנובע ממרחב חופש החוקר, אלא זה מסר עצמי שטמון בפסוק הראשון ובפאי.

מסקנה זו (של עוצמת ההסתברות והמובהקות), לע"ד אמורה לגרום לאדם לקבל את זה שיש פה מסר אמיתי ולבחון מה זה אומר ולראות מה עוד התגלה.

במקרה של הטור באתר זה, סיכמת זאת קצת אחרת אך הוספת כאמור "שהממצאים נראים לי מרשימים על פניהם".

המומחים שנזכרו:
הסיבה שהזכרתי את המומחים (וזו רשימה חלקית) היא פשוטה: על מנת שיהיה שיח פורה בנושא, כדאי לשקול שיש מומחים שכן ראו בזה מעניין וחשוב, בדקו ונתנו הסכמה ותמיכה פומבית – זה לא אומר שזה נכון רק בגלל זה. זה נכון כי זה עומד בכללים של בחינת אמת משקר והיכולת להבחין בין מסר אמיתי למסר-מלאכותי (תוצר של מרחב החופש, תוצר של החוקר). עובדה זו, שמומחים אלו תמכו פומבית, למרות שזה דבר קשה מאד לעשות כפי שציינת, אמורה הן לחזק את מי שלא מעמיק, והן למי שכן.

המשך יום נפלא בע"ה,
תודה רבה,

בברכה,

אורן י.עברון