אמת ושקר מול טוב ורע

לפי הרב בטור 177, לא הבנתי את האמירות של הרמב"ם שמשמע מהן שהמפורסמות שנולדו באדם אחרי החטא פגמו בשכלו, צלמו ומהותו של האדם כפי שהיה לפני ולא מדובר בעניין אחר שנולד באדם ולא קשור לשכלו (מדברי הרב משמע שעד החטא האדם הבחין בין אמת ושקר ואחרי החטא התווספה לו היכולת להבחין בין נאה ומגונה – גילוי ערוה למשל – וזה גנאי לאדם). האם יש קשר בין הדברים?
למשל: אחרי החטא "נענש בששולל ההשגה ההיא השכלית" – נפגמה יכולתו השכלית. "והגיע לו השגות המפורסמות ונשקע בהתגנות ובהתנאות, ואז ידע שיעור מה שאבד לו" – מה האדם איבד?

מי שמאמין שכוח המשיכה הוא סובייקטיבי מוזמן לעלות על גג ולצעוד מעבר למעקה ותוך כדי ביטול כוח המשיכה הסובייקטיבי להמשיך לצעוד באויר בלי ליפול.

זה לא קשור לפירוש שלי ברמב"ם. זה מה שכתוב שם, ולכן השאלה מופנית אליו ולא אליי. הרמב"ם טוען שהליכה אחרי המפורסמות מורידה את כוח השכל, כי אתה נצמד לקונוונציות במקום לאמת. ככל שאנחנו הולכים אחרי נטיות או קונוונציות אנחנו מתרחקים מהשכל ומהאמת. מי שעוסק בלמצוא חן בעיני אנשים כמו בצבירת הנאות מתרחק מהאמת.

הרמב"ם במו"נ חלק ב' פרק לג' כותב:
"אלא שיש להם גם אמרה שנאמרה במדרשות במקומות מספר, והיא גם בתלמוד, והיא אמרם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום. כוונתם שהם הגיעו אליהם כמו שהגיעו [רמב] למשה רבנו ולא היה משה רבנו המביאם להם, והוא ששני היסודות הללו כלומר: מציאות ה' והיותו אחד, אינו נישג אלא בעיון האנושי וכל דבר הנודע בהוכחה הרי דין הנביא בו כדין כל מי שידעו ללא הבדל, ולא נודעו שני היסודות הללו מצד הנבואה בלבד, אמרה תורה אתה הראת לדעת וגו' ..
אבל שאר הדברות הם מסוג המפורסמות והמקובלות לא מסוג המושכלות".

מהשורה האחרונה משמע שכיבוד הורים ולא תרצח הם מפורסמות ולא מושכלות כפי שהרב כתב בטור?

דבר נוסף רציתי להבין איפה הבחירה החופשית נמצאת ביחס לחטא? האם לפי שהאדם חטא היתה לו בחירה חופשית? ואם כן קשה לי מהרמב"ם בהלכות תשובה שם הוא מתאר את ייחודו של האדם ביכולתו לבחור בין טוב לרע ולא בין אמת ושקר כפי שתיאר במו"נ על צלמו ומהותו של האדם..

"רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה: הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין, שיהא הוא מעצמו, בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע"

ייתכן. אבל המושגים 'מפורסמות' ו'מושכלות' ברמב"ם מופיעים בכמה משמעויות (היה על כך טור, והעירו בטוקבקים שם).
האדם בוחר איך להתנהג ושוקל בדעתו את האמת והשקר. הבחירה איך להתנהג מניחה ידיעה של הטוב והרע, שגם היא מתקבלת בשכל.
לפי הרמב"ם, האדם מיוחד גם בשכלו וגם ביכולתו לבחור.