אפוד וחושן משפט

לא התכונתי שכל אחד צריך לפעול לפי טבעו שלו, שכן זה לא ההקשר בו מדובר, אבל בהחלט הדברים לא היו מחודדים גם עבורי. הכונה היא שלכל אבן יש דבר אלהים אחר לדבר (והלא הוא נקרא חושן *משפט*), ועל כל שבט להשמיע במשפט האלהי על כל נידון את דבר האלהים שהוטל עליו להשמיע (תסכים איתי לפחות שלכל אבן יש משמעות שונה, וזה בהקשר הזה, של משפט). הניסיון להיחקק תחת אותה אבן – קרי לבטל את הקונספט של אלה ואלה דברי אלהים חיים, ובכך להשיג איזושהי אחדות תחת דבר אלהים אחד, הוא שמוביל לכך שלעולם העם יפוצל לשתים, ולעול חטאים שעל הכהן לשאת בסופו של דבר. אני חושב שהרב ממהר לא להשתכנע אפריורית מניסיונות למצוא טעם או משמעות במצוות.
כמו כן וסלח לי על החוצפה אבל לעניות דעתי לא אתה ולא אחר באמת מסוגלים לחשוב על משל או מסר הפוך (שלא לדבר על אלף), לפחות לא משהו שאתה עצמך היית משתכנע ממנו, אבל אתה מוזמן לנסות ולבדוק את התזה שלך לגבי תנך = רורשאך. זה שהאבנים כשהם שונות נמצאות כאחד וכשהם דומות נמצאות בנפרד, ואלה בלב ואלה על הכתפיים, כל כך צועק את המסר הנ"ל, שעל אף שאני לא מסיק אותו דדוקטיבית, רחוק מלהיות הגיגי לבי.

אני אוסיף שכשכתבתי עושה וחי לפי אופיו היחודי שלו התכונתי במישור עבודת השם, בלי קשר לטבע (הנחתי שיש שנים עשר אופנים שונים לעבוד את השם), כלומר ההבדל ביניהם הוא רעיוני עקרוני ולא טבעי אישיותי. והדברים שכתבתי לעיל חלים הן במישור הדיון והכרעת הדין והן בישומו.