דעתך על מגזרים עם הקורונה
בס"ד
שלום רב,
רציתי לשאול את דעתך לגבי השתייכות לאי אלו מגזרים בעקבות התנהגותם עם הקורונה, אף שאולי יש בשאלה הזאת חילול ה' מצד שיש כאלה שיקראו אותה, עדיין אני מקווה שלא יגרם בכך חילול ה' או משהו בסגנון.
ההודעה קצת מייגעת ככה שאני מבין אם לא תענה. אז פשוט תמחוק, לי חשוב לשמוע את דעתך בנושא.
נלענ"ד פשוט שוירוס הקורונה איננה מסוכנת לצעירים ועל כן, נראה לי שקיימים אי אלו מגזרים שהחליטו שלקדש את הקהילתיות והחשש מפני שמירה על הצביון הדתי "האדוק" של כלל חברי הקהילה חמור יותר מפיקוח נפש לשאר הציבור שנמצא במדינה וגם כלפי פגיעה כללית כלפי שאר המדינה/אזרחים. כך שנראה לי שמבחינתם זה נראה שכל מי שאיננו תחת אותו קהילה יכולים בגדול ללכת לעזאזל, ובכלל סביר להניח שהבתי חולים ,שבהם כמובן כמעט ולא עובדים אותם חברי קהילה, יוכלו לטפל בבודדים שיחלו בתוך הקהילה אז הפיקוח נפש הפנים קהילתי נראה פעוט.
נ.ב ברמה האישית אני לא ממש מבין גדול, אבל אני חושב שלשיטתם ניתן להגדיל את השאלה אפילו יותר כי אני חושב שאפילו יכול להיות שאותם מגזרים יכולים אולי לפתח חסינות עדר ללא פגיעות רבות אצל המבוגרים כי היחס של הצעירים לזקנים בקהילה הוא גדול למדיי בעקבות משפחות ברוכות ילדים וכו' ואם ככה ניתן להגדיל את הטענה ולטעון שמבחינתם המשך בשגרת חייהם לא תגרום כמעט לאיזשהיא השפעה פנימית.
ז"א שבמילים אחרות נראה לי שהם מוכנים להקריב אינטרסים של כלל הציבור (הן במישור הרפואי והן במישור הכלכלי) לטובת אינטרסים צרים יותר. הרי סוף סוף להגיע לאלף~ חולים קשה בכל הארץ זה ממש קל ללא שמירה כך שנראה לי שאם ציבור כה גדול לא מקפיד על ההנחיות ברמה הפומבית כללית זה כנראה יכול לגרום לכך בצורה עקיפה או אפילו ישירה.
לשיטתם אני מניח שהם יטענו בשלושה כיוונים שונים –
- פיקוח נפש רוחני עדיף, וכל בחור שיתקלקל בעקבות רביצה על הכורסא בבית עם אינטרחטא או שיצא לעבוד ח"ו, ואם יש חשש שציבור שלם של אלפי בחורי ישיבות ונערים יתקלקלו רוחנית זה גרוע בהרבה יותר מכמה שאולי ימותו בעקיפין. את הבעת החשש הזה שמעתי מכלי שני מפי ר"י חשוב שמפחד מאוד שזה מה שיקרה לתלמידים שלו ולכן פתח את הישיבה, אפילו לא לפי המתווה הקפסולות העיקר לשמור על מאות התלמידים מהעולם בחוץ.
- שלמות הקהילה חשובה בהרבה מן הפגיעות האחרות של הכלכלה ואולי אפילו מדברים נוספים… כמו כן, בחלק מן הקהילות ההווי הקהילתי הוא כמעט כמו בלון חמצן לחברי הקהילה, כך שניתוק שלו עלול לגרום לקשיים רציניים לחלק מן חבריה.
- החילונים גם לא שומרים (ע"ע ההפגנות בבלפור) אז אם להם מותר לבלף גם לנו מותר. [אומנם פה זה מרגיש לי קצת שונה, כי אצל החילונים אין כל כך ייצוג ממשי של קבוצה שמאלנית שגוררת את ההפגנות אלא זה יותר מעשה של יחידים ובפרט שזה ציבור די זניח לעומת כלל הציבור החילוני ובכלל אם קצת מהם לא שומרים אז לנו מותר לזלזל לגמרי?].
בנוסף לכך, נראה לי ברור שחלק לא קטן מן הנציגים למגזר לא תמיד אומרים את הדברים שימקסמו את הרווח הכלל ציבורי (אפילו במחירים לא גבוהים בכלל לציבור אנ"ש), אלא מרגיש לי שהם אומרים אמירות פופוליסטיות שישמעו טוב אצל הבוחרים. אפילו לגבי דברים אווילים לגמרי.
א. אז ראשית אשמח לשמוע האם אכן אתה סבור שפיקוח נפש רוחני ציבורי (ואשמח לדעת באיזה דרגות מדובר, האם שציבור ניכר יפסיק להיות אברכים? חלק יתקלקלו ויקלו בדיני דרבנן? חלק יבצעו עברות דאוי'? יורידו את הכיפה? יהיו כופרים וכו') מפני נגיף (לא ברור לי שזה מדבר על שעת השמד של גויים כופרים, או שמא המדינע החילונית הופכת זאת לשעת השמד) חשוב יותר מפני שיקולים של חשש פיקוח נפש על פלחים נרחבים מן האוכלוסייה הכללית, כמו כן, אשמח לשמוע מה היחס בין זה לבין פגיעות קשות בכלכלה למשל מבחינת מובטלים רבים וכד' שיגרור הגדלה רצינית של הגירעון של המדינה שבעקיפין ידרוש משאר הציבור לממן את הנזקים שנוצרו על ידם וכו'.
ב. אפילו אם זה יותר חשוב, במידה וחלקים נרחבים למדיי מהציבור בישראל מוכן לשלם את המחיר הכלכלי-חברתי בגלל הפיקו"נ, האם אותו ציבור יכול על דעת עצמו לקלקל לכלל האנשים את ההחלטה שלהם? וכאן חשוב לזכור שהמחיר של אותו ציבור עלול להיות לשיטתו הרס עמוק של אותו ציבור. כך שכן יש צד להגיד שהוא יכול לסרב.
ג. שנית אשמח לשמוע האם אתה חושב ששיקול של חילול ה' מפני החילונים יכול להוות פקטור מסוים להימנע ממעשים אלו.
ד. כמו כן, אשמח לשמוע האם אתה חושב שבעקבות האירועים הללו זה סביר לשקול את ההמשך של הגדרה של מישהו כחלק מהשתייכות לאותם מגזרים, בעקיפין זה אומר כמובן "לעבור" למגזר אחר שהוא פחות בטוח מבחינה דתית אבל נראה שהוא לפחות שומר בסה"כ על ערכים רבים יותר וכו' (חרדל"י/דתי וכו').
תודה רבה!
אני מסכים למדי לניתוח, אבל כדאי להוסיף לזה חוסר אמון שיש להם בעצם הנזק ובהוראות. הציות לחוק אינו ערך שם, והאמון במוסדות מוגבל מאד. זאת מעבר להאדרה לא פרופורציונית של ערכי הקהילה והחרדיות. כל זה נדון בטורים 305, 290, 292.
א. אני בהחלט חושב שזו החלטה שערורייתית של ציבור פרימיטיבי שסגור בד' אמות שלו ולא מבין את העולם בו הוא חי. כתבתי זאת בטוריי על הנושא. למנהיגיו יש לא מעט דם על הידיים בתקופת הקורונה.
ב. ראה בטוריי הנ"ל.
ג. בהחלט כן. אם כי לא מכריע, כי לא מחללים שבת בגלל חילול השם. לכן אי אפשר לנתק את השאלה הזאת מקודמותיה.
ד. אני לגמרי בעד לעזוב את המגזר החרדי מהרבה סיבות. אני חושב שהוא מתנהל בצורה מטופשת על ידי מנהיגות מנותקת, והדתיות שלו עקומה. זאת מעבר לעוד כמה וכמה בעיות קשות. הקורונה היא רק סימפטום לכל זה. שוב עיין בטוריי הנ"ל ובטוקבקים שבעקבותיהם.
לעזוב את המגזר החריידי ולעבור למגזר ה… ?
לעזוב את המגזר החרדי ולעבור למגזר הפרטי.
מה שירצה. למה בכלל אדם צריך להשתייך למגזר? הייתי עוזב את כל המגזרים.
כך אני עשיתי, אבל מסיבה כלשהי נשמעת בקרב רבים הטענה המשונה שבימינו חייבים להשתייך למגזר…
מי שמסוגל מוחית ונפשית להשקיע מאמץ גדול ולהגיע ליעדים בגיבוש תפיסת עולם ודעה על כל נושא ונושא יכול להימנע ממגזר. כמו שמי שלומד תזונה וכל חייו עוסק בחקר ההשפעות של מאכלים מסוימים על הגוף שלו יכול להרכיב לעצמו תפריט אופטימלי ושגרת חיים במינונים מדויקים ולהיות בריא וערני וכו'. לרוב האנשים עדיף מבחינת מיקסום תחושות הנאה להשקיע בתחום המומחיות שלהם ובשאר הדברים לזרום עם הזרם (ובהקבלה – לאכול לפי ידיעות כלליות, או לסקור כמה הנחיות לתפריטים מהאינטרנט ולעקוב פחות או יותר, או למנות לעצמם דיאטה דאתרא כלשהי). יש כל כך הרבה אנשים עם כל כך הרבה תחומי מומחיות ורק יחידי סגולה יכולים להימנע ממכתשים בהשכלה בתחומים רבים שונים ומגוונים כולל כאלה שלאחרים נראים מרכזיים. יש גם משהו פרקטלי בתחושה של הבורות בהשכלה (כשנכנסים לתחום פלוני אז חוסר היכרות עם תת תחום מסוים מורגש גם הוא כמכתש רציני, וזה פשוט לא נגמר) ואדם צריך לבחור את החזית שבה הוא מתקדם.
אמירה בעלמא, אתה באמת חושב שיש צורך למסוגלות מוחית ונפשית להשקיע מאמץ גדול ולהגיע ליעדים בגיבוש תפיסת עולם ודעה על כל נושא ונושא על מנת להימנע מהשתייכות למגזר, הרי רוב בני האדם אינם מגבשים תפיסות עולם ודעות על כל נושא ונושא, יתרה מכך, ישנם כאלה שאינם מעוניינים בגיבוש תפיסת עולם ודעה. מה החיסרון בלהיות יהודי "פשוט", בדיוק כפי שהיה מצוי בעבר הלא כל כך רחוק, משם והלאה כל אחד ואחד יתן דרוד למחשבותיו, תפיסותיו ודעותיו ?
אהרן, יפה. אהבתי.
אמירה, דבריך כל כך מזעזעים אותי, עד שהם בעיניי הביטוי המזוקק ביותר לצורך לא להשתייך למגזר. אתה מגדיר מגזר כממסד שמקבל עבורי סל שלם של החלטות באופן גורף שעליי לאמץ אוטומטית. מחריד ממש.
הרב תודה על ההפניות, אבל לא לגמרי הצלחתי להבין את הטענה בא',
האם אכן חשש פיקוח נפש דרבים (ובאיזה דרגה של נשירה) דוחה פיקוח גוף דרבים?
אני מניח שהחשש הזה הוא חלק לא מועט שעומד מאחורי הגישה… פרט לחשש של חורבן הקהילה, או שמא הם במהותם אותו חשש אף שלענ"ד יש מקום קצת לחלק.
למשל ידועים דברי חז"ל: מנין שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו? שההורג הורג בעולם הזה ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיא הורגו בעולם הזה ובעולם הבא.
אני לא אומר להשתייך דווקא למגזר שאליו השתייכו ההורים, אלא לבחור מגזר כרצונך אבל לא לטרוח לגבש תפיסה עצמאית מנומקת בכל נושא ולעשות גלים, זה פשוט לא מספיק חשוב ולא משתלם ויש דברים הרבה יותר חשובים לעשות (כמו ללמוד ולדעת תחומי ידע של ממש ולגדל משפחה שמחה ולהנות ולהרוויח כסף ולהתקדם). סוף סוף יש איזה משהו משותף לכל התכונות שמאפיינות באופן כללי מגזר מסוים ויש היגיון מארגן, גם אם אפשר כירורגית להתעמק ולפצל וליצור מנה מותאמת אישית. הזעזוע והחרדה שציינת הם לדעתי אופייניים לכל אומן בתחום אומנותו שחושב שהתחום שהוא בחר הוא מאד חשוב, ולוקים בדרמטיזציה מופלגת. בספרטה היית מחנך את כולם מגיל 3 לדעת להטיל כידונים.
אמירה
מה שאתה בעצם מעודד הוא חוסר התבגרות ( חוסר בגרות) . לתת לאחרים לחשוב במקומך. אבל כל הדברים שאמרת נבעו מתוך מחשבה עצמאית ( עדיף להתמקד בתחום אחד וכו'…). אז מציע לך שאולי גם את המחשבה בנוושאים אלו תפקיד בידי אחרים מכיון שהשכל שלך מנוון באופן כללי ( חלק מהקטע של שכל ( חשיבה ) הוא שהוא כללי. גם נתינת אמון בבעלי מקצוע אחרים דורשת טיפה הבנה בתחום המקצועי הנידון ולו רק בשביל לדעת במי לתת אמון ולא ליפול בידי שרלטנים). במילים אחרות גם חשיבה היא מקצוע ( פילוסופיה). אני מציע לך שתשאיר את החשיבה בענייני חשיבה גם לבעלי מקצוע
עמנואל בוא תספר לי למשל לאילו מסקנות ייחודיות הגעת בעצמך (להבדיל מהשתייכות סטנדרטית למגזר ונוכחות על נקודה מוכרת בתוכו). הרב מיכי הוא כמובן דוגמה ייחודית לאחד שחרש וטחן בכל דבר וגם ייצר לעצמו מסקנות. אם הוא שייקספיר אז כל אחד צריך לכתוב לעצמו סונטות? אם כבר באנו להצעות אז אני מציע לך, אחרי הפארסה הנלעגת שהעלית כאן בערב ראש השנה, לרדת קצת מענן המופרכות היומרני שאתה משייט עליו בחוסר מודעות עצמית קיצוני.
כתחליף או כתוספת למגזר הפרטי אני מציע לעבור למגזר של עם ישראל
אמירה
אתה פשוט יצור. אין לי מה לומר יותר
או בקיצור לא קיימתי את מאמר הכתוב : "באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מיליך"
י' הפניתי אותך לטורים.
ככלל, אין רשות לאף אחד לסכן אחרים בגלל חולשות שלו ורצונו להתגונן מפניהן. חוצמזה, שבהסתכלות הזאת אין צעד עלי אדמות שאינו פיקוח נפש. לא ראיתי שמקפידים שם על הימנעות מעישון סיגריות. אמנם באותה חשיבה פרימיטיבית שהזכרתי, חושבים שגם טלפון סלולרי וסמסים זה פיקו"נ. על כך בדיוק דיברתי.
בס"ד ד' בתשרי תש"פ
בזה נתייחד פרופ' רוני גמזו שאינו מחסידי ה'סגרים', שכן לעצירת שגרת החיים, הכלכליים והקהילתיים, יש מחיר נפשי כבד, משבר ודיכאון תורמים להחלשת החסינות הטבעית של הגוף, וכשהנפש שבורה – גם הגוף נשבר.
החכמה היא להמשיך את החיים, אך בזהירות: לעטות מסיכות, לשמור על מרחק בין איש לרעהו ועל ניקיון הידיים, ולהגביל את ההתקהלויות וכיו"ב. בכל מיגזר יש הנוטים לזלזל בהנחיות משרד הבריאות, מפני שחושבים שכך אי אפשר לתפקד., ולאידך גיסא, יש רבים וטובים הקוראים לנהוג בזהירות הראויה.
ככל שרבים בכל מיגזר מראים שאפשר ללמוד ולהתפלל, לעבוד ולקיים אירועי שמחה בקבוצות מצומצמות, תוך נקיטת אמצעי הזהירות המתבקשים – הדוגמה האישית 'מדבקת', כשהסביבה רואה אדם הממשיך לתפקד תוך הקפדה על אמצעי הזהירות – מבינים הסובבים שהדבר אפשרי, ואף הם נזהרים.
,כך הוא גם בשמירת המצוות, מי שחושב שאי אפשר לחיות חיים נורמליים תוך הקפדה על כל תג ותג – עלול לפרוק מעליו את עול המצוות בחושבו ש'כך אי אפשר לחיות'. אך כשרואים אנשים החיים ומתפקדים בצורה נורמלית בלי לזלזל באף דקדוק הלכתי – מבינים שחיים וזהירות אינם סותרים זה את זה.
בברכה, ש"צ
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer