דרך הכרעה ראויה בהלכה
שלום הרב,
בעבר, כתבת שאם אדם אינו בר הכי, רצוי שיילך לרב כשיש לו שאלה הלכתית. שאלתי היא לגבי אדם שאמנם אינו בר הכי, אבל כן "דובר את השפה" ויודע לקרוא את המקורות. אם אותו אדם למד את הסוגיה והגיע למסקנה, ומסקנה זו אינה מחודשת אלא נתמכת בדעתם של פוסקים (אחרונים) מוכרים, האם הוא רשאי לנהוג כך למעשה לעצמו?
הרי בסופו של יום צריך לנהוג למעשה כאחת הדעות, ואם הדעה נפסקה ע"י ת"ח רציניים סביר להניח שאינה מופרכת. אמנם זה לא בטוח, אבל גם אם ישאל רב – זה יישאר לא בטוח. האם דרך זו לא עדיפה משימוש בדיני ספקות, שגם הם לא תמיד טריוויאליים?
אני נוטה להסכים. במקום שבו יש דעות חלוקות ויש לך על מי לסמוך אתה יכול לנהוג כהבנתך גם לי שתהיה בר הכי.
ומה לגבי סמיכה על דברי ראשונים ? נניח ויש דעת ראשון אחד, האם גם כן ניתן לסמוך עליו ?
קשה לקבוע כאן מסמרות. במקום שבו יש הכרעה מאד ברורה ויש דעה אזוטרית, אני חושב שרק מי שבר הכי מותר לו לסמוך עליה. אבל כשהוא בר הכי הוא לא צריך לסמוך עליה שהרי אם זו דעתו הוא יכול ללכת לפי דעתו שלו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer