האם לפי ההלכה מותר להומואים לגור יחד?

לכבוד הרב מיכאל שלום רב,
כפי שאולי שמת לב הבעיה ההומוסקסואלית מטרידה אותי (כמו גם רבים) מאוד מבחינת תורה ומוסר, ולפעמים דברים לא ברורים לי לפי ידע הלכתי שלי, ומה שאני מוצא בתשובות שניתנות להומואים (אני אינני הומו). תהיתי אם הרב יוכל להשיב על השאלה, האם להומואים מותר לגור יחד לשם קשר רומנטי או גם גידול ילדים, כי לפי עיוני שאציג כאן, ולפי קריאה בתשובות שנותנים רבנים, נראה לדעתי הדלה שהדבר מותר.

ראיתי שהרב אראלה הראל כתב כאן https://www.kamoha.org.il/?p=20377, שאין היתר לזוגיות בין גברים בשום אופן, ושמי שחושב שיש היתר צריך להביא ראיות, זאת למרות הציטוטים שהובאו שם, מרבנים שהורו אפשרות לזוגיות בתנאים מצומצמים. רציתי לשאול את הרב, האם הדברים שלהלן אינם מלמדים שמותר להומואים לגור יחד (והייתי אומר שצריכים לכתחילה לישון בחדרים נפרדים או במיטות נפרדות) לשם קשר רומנטי או כזה עם גידול ילדים תוך ניסיון להימנע ממשכב זכר ממש, דהיינו, מ"הכנסת מכחול בשפופרת" בביאה מאחורה ומקסימום יעברו על שז"ל. (אני חושב שדברים מסוג זה גם עשויים לחזק את ההבנה, שלאף שומר תורה לא צריך להיות עניין במה כל אחד עושה בביתו, אבל זה כבר פוליטיקה.)
נאמר במשנה: "רבי יהודה אומר: לא ירעה רווק בהמה, ולא יישנו שני רווקים בטלית אחת. וחכמים מתירים." ובגמרא "תניא: אמרו לו לרבי יהודה: לא נחשדו ישראל על משכב זכור ולא על הבהמה."
ויש לשאול-

1. האם חכמים לא הכירו יצר בין זכרים אצל יהודים? זה נשמע מופרך עובדתית. גם דעת הרמב"ם ש"לא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה, לפי שהעם הזה הטהור לא תתקפהו תאותו לשני מעשים אלו שהם מחוץ לדרך הטבעי." (פירוש המשנה סנהדרין פרק ז'), ככל הנראה התכוון שם שישראל ישמרו על האיסור בכל תוקף, כי הנטייה לא טבעית ולכן יחששו מלעבור על התועבה, ועוד שהרי הרמב"ם כותב הלכות משכב זכר ליהודים. ומה שאמר השו"ע אבן העזר כ"ד א' "לא נחשדו ישראל על משכב זכר ועל הבהמה, לפיכך אין איסור להתייחד עמהן… ובדורות הללו שרבו הפריצים, יש להתרחק מלהתייחד עם הזכר." והגר"א (שם סק"ג) שאפילו הגויים "אין חשודים האידנא." רק מראה שזה תלוי בחברה ובזמן. והיום שיש דתיים ויש חילונים, אפשר שדתיים שמצהירים על שמירת ההלכה לא חשודים על משכב זכר וחילונים חשודים. אבל ברור שזה רק לצורך סבירות מספקת כדי לפסוק הלכה על שינה יחד, וברור שיש הרבה שעוברים על העבירה בכל חברה וזמן.
2. יש עדיין לתמוה מדוע מותר הייחוד שהרי ודאי שישראל חשודים על "ונשמרת מכל דבר רע" של איסור הרהור ושז"ל. והרי כבר שללנו בסעיף א' שחז"ל לא אסרו לשכב יחד באותה טלית משום משכב זכר בגלל שאין נטייה הומוסקסואלית ליהודים, אלא בגלל שיהודים שומרים על ההלכה בקפידה. אבל זה לא מסביר עדיין איך מתירים לעורר את התאווה בכלל.

אלא שנראה לי לתרץ שההיגיון הוא כמו ההיגיון בסוגיית "דרכא אחירתא" שבבא בתרא נ"ז ע"ב – "'ועוצם עיניו מראות ברע' א"ר חייא: בר אבא זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. היכי דמי? אי דאיכא דרכא אחריתא, רשע הוא, אי דליכא דרכא אחריתא, אנוס הוא. לעולם דליכא דרכא אחריתא, ואפילו הכי מיבעי ליה למינס נפשיה." דהיינו שמדובר על מקום צורך, ובמקום צורך אין חוששים להרהור.
ובעניין שז"ל, עיקר שז"ל – הוא משום הרהור מ"ונשמרת מכל דבר רע", שהרי התירו היתר לבוא לידי הרהור הוא ממילא היתר לבוא לידי שז"ל כאמרם "שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה" ואין הפרש בין היתר להסתכן בהרהור לבין להסתכן בשז"ל, וכבר היו יכולים חכמינו למנוע יציאת השכבה הפיזית בשביל להקטין את האיסור של מיש בא לידי הרהור בעל כרחו על ידי כל מיני טכניקות כמו לבטל את השכבה בחומרים שונים עוד לפני שהיא ממש תצא, ובכל זאת לא הורו לנהוג כן כי זה לא העיקר אלא ההרהור (ובגמרא הורו לבדוק אם הוא כרות שופכה לתוך לחם חם, וכן היה אפשר להשתמש בשק כמו קונדום שיבטל את השכבה, ואף התיר הרוגוצ'ובר בימינו לעשות כך בתוך גוף האישה שהזרע שנפגש בקונדום ישר מתבטל, רק שעיקר האיסור הוא ההרהור, ובאשתו אין הרהור).
אם כן, נראה שמותר להומואים לגור יחד גם שיש סיכון שתתעורר התאווה, וחכמים אמרו שהסבירות שמתוך ההקפדה על ההלכה לא יחטאו במשכב זכר מספיק גדולה, וזאת למרות שיהרהרו ויוציאו שז"ל.
יש להוסיף, עוד שאם נראה שהניגוד הזה לא סביר "שלא נחשדו על משכב זכר" אבל נחשדו על שז"ל, שהרי גם שז"ל וגם משכב זכר אסורים, וכי ידע אדם להוציא שז"ל ולא לחטוא במשכב זכר בביאה מאחורה כמכניס מכחול בשפופרת? יש לתרץ, שאין זה "למרות שיוציאו שז"ל", אלא שדווקא ההלכה בזמנם היתה ברורה שאסור להוציא שכבת זרע אלא לבטלה בלבד כלשון הגמרא "וכל כך למה מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה" (נידה י"ג, א'), ואילו צריך להוציא שכבת זרע כדי לא לעבור עבירה כמו לדוגמא במשכב זכר. וכפי שכותב ספר חסידים ומביאים אותו נושאי הכלים על השולחן ערוך לפסוק כמוהו, שאם אדם חושש לבוא על העריות יש לו (כלומר הוא צריך) להוציא שכבת זרע – "מעשה באחד ששאל מי שיצרו מתגבר עליו וירא פן יחטא לשכב עם אשת איש או עם אשתו נדה או שאר עריות האסורות לו אם יכול להוציא זרעו כדי שלא יחטא והשיב לו באותה שעה יש לו להוציא שאם אי אפשר מוטב שיוציא שכבת זרע ואל יחטא באשה. אבל צריך כפרה ישב בקרח בימי החורף או יתענה ארבעים יום בימי החמה." – כי אז זה לצורך מצווה, להמנע מעבירה (כהסבר המפורט של החכמת שלמה ברחל ביתך הקטנה – "ויש להסביר הדבר יותר, כיון דשכבת זרע הותר להעמיד תולדות, והרי תולדתיהן של צדיקים הוי מעשים טובים, והרי ישב אדם ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה, ואם כן בבא לידו דבר עבירה, כגון: אשת איש או נדה, ולא עשה, הרי נחשב לו כעושי מצוה, ועשה מצוה – הוי תולדות, והרי להעמיד תולדות הותר להוציא שכבת זרע, לכך מותר לו להוציא שכבת זרע עבור כך.") (ודאי שתיקוני כפרה אינם מדינא). כאן כדי לא לעבור על משכב זכר אין מדובר בהוצאה לבטלה אלא ממש לצורך. וכן כתבו רבים לצרכים שונים כמו מצוות עונה, ולבדוק אם הוא כרות שפכה, שיש להוציא או שמותר להוציא זרע (תלוי בהקשר).
ועל פי כל אלו נראה שמותר להומוסקסואלים לגור יחד לצורך כלשהו (לפי היגיון סוגיית דרכא אחריתא), צורך כמו מתוך רצון להיות ביחד כי "לא טוב היות האדם לבדו" או גם לגדל ילדים יחד כמשפחה, ואם רואים שיצרם מתגבר עליהם, הם צריכים להוציא זרע בלי לבוא זה על זה מאחורה, כלומר, שלא יהיו כמכניסי מכחול בשפופרת, וכך יירגע היצר ולא יחטאו במשכב זכר.
ויש לומר שאם חטאו במשכב זכר ממש, צריכים לעשות תשובה, אך אין זה משנה את העובדה שאם הם דתיים הם לא חשודים על משכב זכר. "ישראל שחטא ישראל הוא", ו"אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה", וגם בני זוג שחטאו בנידה לא צריכים להתגרש ולא צריכים להיפרד. וראיתי שהרב דוד סתיו והרב אברהם סתיו הביאו במאמרם בצוהר (גיליון מ', עמ' 81-100 שאפשר לראות כאן: https://www.kamoha.org.il/?p=445674) "דיני ייחוד לבעלי נטייה חד-מינית" את דברי הרב חיים מפלאג'י מרוח חיים, אבן העזר סימן כ"ד, סעיף א, "והנראה לומר בזה דכל שנכשל גם כי עשה תשובה שלימה הרי הוא באיסור יחוד עם הזכרים ויקבל עליו בשבועה חמורה ובנקיטת חפץ כי מעולם לא יתיחד עם הזכרים.", ואמרו לפיו שאם עבר על משכב זכר אז נחשב חשוד אפילו אם עשה תשובה שלמה, אך הדבר רחוק מלהבין כך את הרב חיים מפלאג'י, שלא רק שהצורך בשבועה מראה שאין זה איסור מהדין (כי אין נשבעים לא לעבור על איסור), אלא שאף הרוח חיים דיבר בכלל על מלמדי תינוקות ובעלי אומנות ציבורית וזהו משום תיקון חברתי, ואלו דבריו במלואם "ובדורות הללו שרבו הפריצים יש להתרחק מלהתייחד עם הזכור והרב"ח כתב דאין להתרחק מדינא כי אם ממידת חסידות ונראה בודאי דהיכא שמצינו שנכשל איזה אדם באומנותו במשכב זכור יהיה מלמד או איזה בעלי אומניות שאין מניחים כלל להתיחד עוד עם זכר וכבר כתבתי בעניותי בסה"ק תוכחת חיין ס' ויצא פ"ז דכ"ן ע"א דהגם שהרב ב"ח כתב דאין להתרחק כ"א ממידת חסידות היכא דאיכא פרוץ בעריות יש להתרחק מדינא ובכל שכן שנכשל באומנותו אין מתייחדין וכמ"ש הרדב"ז בתשובתו ח"ה סי' כ' [?]פיס ע"ח ובתשובתי בסה"ק חקקי לב חיו"ד סי' מ"ו הארכתי בזה אי מהני תשובה בכה"ג להחזירו לאומנותו והבאתי מחלוקת הפוסקים בזה והנראה לומר בזה דכל שנכשל גם כי עשה תשובה שלימה הרי הוא באיסור יחוד עם הזכרים ויקבל עליו בש"ח ונק"ח כי מעולם לא יתיחד עם הזכרים לא ביום וכ"ש בלילה ובזה תהני לן מתשובה שעשה והכל לפי ראות עיני הדיינים שבעיר עליהם מוטל החיוב.". דהיינו, ש"הרי הוא באיסור יחוד" נאמר על הציבור שלא יתייחד עמו וזה עניין ציבורי של בית דין ושבועה שלא מדין הלכות ייחוד אלא לפי סדר החברה שלא יאנוס אנשים, ולא מדובר על אדם שנכשל עם בן זוגו ולא פגע בסדר הציבורי. ואכן מה שכותב בספר חקקי לב יו"ד סי' מ"ו (שמפנה אליו) הוא שאין לקבל את תשובת החוטא משום כבוד הציבור (ואולי גם הרבנים סתיו חשבו על מקום ציבורי כמו פנימייה ולא העלו על דעתם זוגיות).
ואם נתמה איך יתכן שדבר שהוא בסקילה בעדים יהיה מותר שיהיה מזומן כל כך כפי שסביר שיקרה בדיעבד בדרך שאני מציע, יש לענות: (1) בכל מקרה הרבה אנשים עוברים הרבה על עבירות שחייבים עליהן סקילה בחברה היהודית הכללית, ולכן זה העיצוב הסביר שבה מעצבת התורה את החברה. (2) הרי הדבר דומה למה שאינו פסיק רישא בשבת, שאפשר שיחזור על אותה פעולה הרבה גם אם בטוח שבאחת הפעמים תגרם מלאכה בשבת מתוך הפעולה, אבל לא באופן ודאי בכל אחת מהפעמים, כך כנראה שיעברו על משכב זכר אבל מדובר על סבירות, וכל פעם מחדש לא נחשדו ישראל על משכב זכר. (3) הסקילה היא דווקא בעדים, דהיינו בפרהסיה או במקום לא מוצנע – שמשכב שני זכרים איננו מין הטבע של הציבור, מי שנמצא בפרהסיה, והוא גורם להרהור וגם לכאלו שלא בטוחים בנטייתם, אבל אם זה בחדר נעול אין דין סקילה כלל.
ועוד יש לומר שאם כבר גרים יחד, אפשר שבכל מקרה בדרך אקראי יהיה מותר להוציא זרע ללא ביאה מאחורה, כלומר לא כמכניס מכחול בשפופרת, כדעת העזר מקודש שמשליך מדין "הבא מין השדה והוא עייף" שאין הבדל בין הוצאת זרע ביד לבד לבין ביאה מאחורה על אישה – "גם להמתירים שלא כדרכה פעם אחת רחוק לחלק בין שלא כדרכה לביד גם שכתבתי במקום אחר איזה אמתלא בבחינת לא טוב היות האדם לבדו אין זה סגנון הפוסקים ז"ל כלל ועל ידי זה יש ספק ספיקא אולי כהמתירים פעם אחת אולי אינו רק אסמכתא והוה ליה ספק ספיקא בדאוריית' ובדרבנן ספק אחד מהני וספק ספיקא זה טוב יותר מספק ספיקא דגבי שמנונית דגים ודגבי בנים כי שם יש מקום לומר שיש ספק ספיקא להחמיר גם כן מה שאין כן בזה והבא לומר שזה גדר ספק ספיקא ספק מדאורייתא ספק מדרבנן יש לומר נגדו שאין זה ספק ספיקא המתהפך להחמיר וכיון שספק ספיקא להחמיר נלמד רק מספק ספיקא להקל אין להחמיר בספק ספיקא כזה. אך בלאו הכי הרי מוכרע כנ"ל שהוא רק אסמכתא ויש על כל פנים ספק שבפעם אחת מותר. אך מכל מקום אין להתיר לכתחילה ובהנ"ל יש (עפ"י הנ"ל בצירוף עם מ"ש במק"א) כתריס בפני הפורעניות ועל כל פנים אחר תשובה בחרטה ועזיבה ווידוי אין עוד פתחון פה לעשות שום רושם חטא על כל פנים לגבי שוגג:" ונראה שעל כך כתב הרב קוק בפסקת "תהפוכות הנטיות הטבעיות" (אורות הקודש, חלק ג', שער שני: דרך הקודש, סדר שלישי, סימן ל"ה, עמ' רצ"ז) "ומקצת הטינא באופן שאולי תמצא אצל יחיד באופן שאי אפשר לעוקרה, זה ראו חכמים מראש ואמרו על זה, כל מה שאדם רוצה כו', משל הדג הבא מבית הציד, רצה לאכלו צלי שלוק מבושל אוכלו. ובזה העמיקו בטבע האדם עד לחמלה על המקולקלים בראשית יצירתם."
ולבסוף, אם נתהה מדוע התורה וחז"ל יאפשרו סיכון לקשר גופני עם הוצאת שכבת זרע, ולא יאפשרו משכב זכר, הרי שמשכב זכר הוא בכלל איסור שטעמו לא לגמרי ברור, ומה ההתעוררות לשאלה כאן? ובכל זאת יש לענות, שביאה מאחורה היא ביאה שמסמלת ניצול ללא קשר אישי שמסומל ב"פנים אל פנים", לעומת כל צורה של קשר אישי של אהבה אמיתית וקל וחומר אם עוסקים יחד ביישוב העולם על ידי גידול ילדים.