האם שבת קשור למוסר

לרחם על חלשים ולתת להם זכויות כמו שלך זה לא מוסר?
וכי שינו את הגדרת המוסר?!
הרי גם נתינת צדקה אינה חובה מוסרית, ובכל זאת נחשבת למעשה מוסרי, מאחר והיא עוזרת לחלש. כך גם "והדרת פני זקן" וכדומה. לרחם על חלשים, ולתת להם זכויות, על אף שזה לא מיטיב עם הרווחים שלך, האין זה פשוט שזה שייך לתחום המוסר?!

או לחילופין הפסוקים הבאים:
"שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מַעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַחֲמֹרֶ֔ךָ וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־אֲמָתְךָ֖ וְהַגֵּֽר",
ולגבי שמיטה:
(ד) וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַה֑' שָֽׂדְךָ֙ לֹ֣א תִזְרָ֔ע וְכַרְמְךָ֖ לֹ֥א תִזְמֹֽר:
(ה) אֵ֣ת סְפִ֤יחַ קְצִֽירְךָ֙ לֹ֣א תִקְצ֔וֹר וְאֶת־עִנְּבֵ֥י נְזִירֶ֖ךָ לֹ֣א תִבְצֹ֑ר שְׁנַ֥ת שַׁבָּת֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָאָֽרֶץ:
(ו) וְ֠הָיְתָה שַׁבַּ֨ת הָאָ֤רֶץ לָכֶם֙ לְאָכְלָ֔ה לְךָ֖ וּלְעַבְדְּךָ֣ וְלַאֲמָתֶ֑ךָ וְלִשְׂכִֽירְךָ֙ וּלְתוֹשָׁ֣בְךָ֔ הַגָּרִ֖ים עִמָּֽךְ:
נראה די ברור שהמטרה כאן היא מוסרית, שגם החלשים בחברה יקבלו את פריווילגית המנוחה והתבואה, שלא היו מקבלים אם המעסיקים לא היו מרחמים עליהם.

יש לך בעיה קשה בלוגיקה. גם רצח הוא איסור מוסרי. וגם גניבה. האם זה אומר שלא תרצח ולא תגנוב הם צווים מוסריים? אם כן, אז למה הלכת להנמקות של שבת ולא לאיסורים הללו?

חשבתי שזה פשוט מדי. רציתי לומר את זה על המצוות שלא ברור לנו שהן קשורות במוסר,
שגם להרבה מהן יש מימד מוסרי. ולא הבנתי למה אתה דוחה את זה.
ראית כמה דוגמאות למצוות שלא עוסקות במוסר, או למצוות שמתנגשות עם המוסר, והסקת שההלכה לא עוסקת במוסר?
לא הצלחתי להבין את הטענה כלפי…
ניסיתי להראות שגם מצוות שלא בהכרח נראות כמוסריות, יש להן מימד מוסרי (כמובן שלא כל המצוות)..

אסביר שוב את מבנה הדיון, כי לדעתי איבדת אותו. ההסבר של עמדתי מוצג בטור 541. אתה הקשית עליי, והסברתי מדוע זו אינה קושיה. לא דחיתי כלום, ואם לדעתך ההלכה כן כוללת מוסר אז בסדר גמור. לדעתי לא.

הסיבה הנוספת היא שבמקום שבו קראתי את דבריך, ייחסת את "לא תרצח" ו"לא תגנוב" למישור המוסרי, בעוד שלגבי השבת אמרת שאין לה שום קשר למוסר:
"הלכות מוסריות הן הלכות שתואמות לעקרונות המוסר, כמו "לא תרצח", "כבד את אביך ואת אימך", צדקה וכדומה. הלכות א-מוסריות הן הלכות שאין להן שום קשר למוסר, כמו רוב איסורי האכילה (חזיר, ערלה, חמץ וכדומה), טומאה וטהרה, שבת, כל ענייני הקדשים, מצוות התלויות בארץ (אולי למעט מתנות עניים) וכדומה." – וכאן לא הבנתי למה אתה מוציא משם את השבת. הדיון הנוסף לגבי השאלה האם ההלכה עוסקת במוסר גם הוא דיון חשוב, אבל השאלה שלי באה בעקבות האמירה שלך כאן, שטוענת שיש לכאורה הלכות שעוסקות במוסר.

כלומר הערת על ההו"א שלי? לדעתי אתה לא צודק גם לגביה, אבל שוין.

גם על זה, אבל אני גם לא מצליח להבין את הקפיצה שלך מהעובדה שיש הלכות אנטי מוסריות, או א-מוסריות, לכך שכל ההלכה לא עוסקת במוסר. הרי גם אם האינטואיציה שלנו מספקת לנו אמיתות מוסריות בסיסיות, היא נשארת יחסית ברמה הבסיסית, וזה בהנחה שאנחנו חיים היום. בעולם הפגאני לא היה מוסר מחייב, ותפיסות מוסריות ראויות, ולכן היה צריך לספק לעם ישראל גם את האמיתות המוסריות הבסיסיות יותר. אבל יש מצוות רבות שיש בהן מימד מוסרי, למרות שאינן בהכרח חובה מוסרית, שלא היינו מקיימים אם לא הייתה ניתנת התורה: השבת אבידה, שמיטה, שבת, לקט שכחה ופאה, צדקה, כל פרשת משפטים בערך, וגם חלק משמעותי מפרשת קדושים, ועוד…
גם האמירה שאדם נברא בצלם אלהים, וזה מקנה לו זכויות יתר וכבוד מולד ולא נרכש, אלו חידושים מהתורה, ולכן לשפוט את ערכי התורה ואת משמעותן וכוונתן הראשונית לפי התפיסה המוסרית (המתוקנת יותר), נראה כמו שגיאה קשה. גם פסוקים רבים על דרך ה' צדקה ומשפט, דברי הנביאים, "חוקים ומשפטים צדיקים" וכדומה, מראים לנו את כוונת המשורר…
אז למה הרב מתעקש שאין קשר בין הלכה למוסר?

הסברתי זאת שם, ואחזור בקצרה.
אם ההלכה שואפת לערכים אחרים, והם כמובן יכולים להתנגש בערכי מוסר, אין סיבה להניח שהיא עצמה מאפלת גם בערכי המוסר. יש לכך כמה וכמה אינדיקציות. למשל הצורך בלא תרצח למרות שזו סברה פשוטה ושנדרש מאיתנו לא לרצוח גם לפני כן (כמו אצל קין). וכך גם רואים שגדרי האיסורים המוסריים לא זהים לגדרי האיסורים המוסריים (רציחה בגמרא ובמצמצם וכדומה). כל האינדיקציות מראות שההלכה אינה מתעניינת במוסר. יש עוד ראיות רבות לזה (למשל "ועשית הישר והטוב לא נמנה במניין המצוות לפי אף אחד מהראשונים.. למשל רש"י הראשון שמקשה מדוע התורה לא החלה ב"החדש הזה לכם", וספר בראשית כולו עוסק ביושר אנושי ומוסרי ועוד ועוד).
זה לא אומר שתוכן הציוויים אינו דומה לציוויי המוסר. לדוגמה, לא תרצח יש לו כמובן תוכן דומה, אבל הצו מיועד לומר שיש ברצח גם בעיה דתית ולא רק מוסרית. ההלכה עוסקת רק ברובד הזה ולא ברובד המוסרי. וכך לגבי שאר המצוות המוסריות.
האם לתורה יש השפעה מוסרית על העולם? בוודאי. אבל זה לא דווקא להלכה אלא לחלקיה האחרים של התורה. בכל אופן, לדעתי ההלכה אינה עוסקת בזה. ולדעתי לפחות כיום גם אין מה ללמוד מוסרית מהתורה.

בהחלט יש סיבה שהיא מאפלת בערכי מוסר, משום שלפעמים יש התנגשות של ערכים, ולפעמים הערך הדתי גובר על הערך המוסרי, או הערך הלאומי גובר על הערך המוסרי (התבוללות למשל).
האמירה שלך לגבי רצח שזו סברה פשוטה היא אולי נכונה היום, אבל גם אם פעם זה הייתה תחושה טבעית שאסור לרצוח, זה לא היה איסור מוחלט כמו שזה הפך להיות בעשרת הדברות.
הערך של האדם לא היה כל כך גבוה, והתורה הפכה את זה לעקרון מחייב.
מה גם שאולי לגבי רצח זה נכון, אבל זה בגלל שזה הערך המוסרי הבסיסי ביותר.
במזרח הקדום היו עיוותים מוסריים רבים, שדרשו אמירה ברורה גם בתחומים שהיום (בתרבות המערבית שבו אנחנו נמצאים) נראים לנו טריוויאליים.
אמנם אצל קין יש עונש, אבל זה לא עונש מוות כמו שאנחנו רואים שהתורה מצווה מאוחר יותר שאמור להיות על רצח, ומאוד יכול להיות שזה בגלל שהאיסור עדיין לא היה מוחלט.

אמנם גדרי ההלכה לא תמיד זהים למוסר, אבל גם זה הרבה פעמים נובע מקריאה אנכרוניסטית של התורה. צריך לראות מה היו החוקים אז, ולהתבונן במגמה הערכית והמוסרית של התורה (שבכתב) ביחס לתרבויות אז. וודאי שיש כאן ניסיון לתיקון מוסרי ברמה גבוהה מאוד, מה גם שכפי שאמרתי, קיימות מצוות רבות שלא מבטאות חובה מוסרית, אבל מגלמות בתוכן ערכים מוסריים, ורמה מוסרית גבוהה יותר מהדרישות הבסיסיות של "לא תרצח" וכדומה.

"ועשית הישר והטוב" לא צריך להיכלל במצוות, משום שהוא בגדר אמירה כללית כמו:
"(ה) וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י הֽ':
(ח) וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֥י ה֖' מְקַדִּשְׁכֶֽם:
(לא) וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֹתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י הֽ':" – וכדומה. מה גם שאינני בטוח כלל שהציווי "ועשית הישר והטוב" הוא ציווי על מוסר דווקא, שהרי כתוב "(יח) וְעָשִׂ֛יתָ הַיָּשָׁ֥ר וְהַטּ֖וֹב בְּעֵינֵ֣י ה֑'" – משמע שכנראה מדובר על המצוות שטובות בעיני ה', ולא לפי האינטואיציה האנושית.

אמנם ספר בראשית עוסק במוסר ובאנושיות פשוטה, אבל הוא נשאר שם ולא מתקדם. התורה מאששת את האינטואיציות הקיימות , הופכת אותן למחייבות, ומפתחת אותן לרמה מוסרית גבוהה הרבה יותר. אינני אומר שזה הדבר היחיד שהתורה עושה, אבל די ברור שזו אחת המגמות המרכזיות שלה.
אני לא מדבר דווקא על פרטי ההלכה, אלא על כוונת התורה וכוונת המחבר שלה. מקריאה פשוטה וישרה בתורה, די ברור שקיימות שם כוונות מאוד רציניות לגבי תיקון מוסרי וחברתי כללי. יש המון מצוות, אמירות, פסוקים, שמדגישים את הדבר הזה, ואני לא רואה סיבה טובה להתכחש לזה, רק בגלל שברמת הפרטים אנחנו לא תמיד יודעים את טעם המצווה.
המהפכה המוסרית של התורה היא אדירה, ואני חושב שלהגיד שזה רק מקרי זה לעשות צחוק מהתורה.
אמנם אתה צודק שיש אינטואיציה מוסרית פשוטה, אבל אם מספיק חינוך דתי – גם האינטואיציה הזאת נעלמת. בעולם פגאני שמתנהל על פי יצרים של אלילים שונים, כשאנחנו רואים גם מהתורה וגם מהמחקר, שתפיסת האדם בתרבויות הללו הייתה נמוכה כל כך, אכזריות אין קץ, ותפיסה מוסרית מעוותת, צריך לצוות גם על הכללים המוסרים שנראים לנו טריוויאלים. על אחת כמה וכמה אחרי 400 שנה שעם ישראל נמצא עמוק בתוך התרבות הזאת.
כמה דוגמאות:
(ל) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ פֶּן־תִּנָּקֵשׁ֙ אַחֲרֵיהֶ֔ם אַחֲרֵ֖י הִשָּׁמְדָ֣ם מִפָּנֶ֑יךָ וּפֶן־תִּדְרֹ֨שׁ לֵֽאלֹהֵיהֶ֜ם לֵאמֹ֨ר אֵיכָ֨ה יַעַבְד֜וּ הַגּוֹיִ֤ם הָאֵ֙לֶּה֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְאֶעֱשֶׂה־כֵּ֖ן גַּם־אָֽנִי:
(לא) לֹא־תַעֲשֶׂ֣ה כֵ֔ן לַה֖' אֱלֹהֶ֑יךָ כִּי֩ כָל־תּוֹעֲבַ֨ת ה֜' אֲשֶׁ֣ר שָׂנֵ֗א עָשׂוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּ֣י גַ֤ם אֶת־בְּנֵיהֶם֙ וְאֶת־בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם יִשְׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ לֵֽאלֹהֵיהֶֽם:
(ט) כִּ֤י אַתָּה֙ בָּ֣א אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹֽא־תִלְמַ֣ד לַעֲשׂ֔וֹת כְּתוֹעֲבֹ֖ת הַגּוֹיִ֥ם הָהֵֽם:
(י) לֹֽא־יִמָּצֵ֣א בְךָ֔ מַעֲבִ֥יר בְּנֽוֹ־וּבִתּ֖וֹ בָּאֵ֑שׁ קֹסֵ֣ם קְסָמִ֔ים מְעוֹנֵ֥ן וּמְנַחֵ֖שׁ וּמְכַשֵּֽׁף:
(יא) וְחֹבֵ֖ר חָ֑בֶר וְשֹׁאֵ֥ל אוֹב֙ וְיִדְּעֹנִ֔י וְדֹרֵ֖שׁ אֶל־הַמֵּתִֽים:
(יב) כִּֽי־תוֹעֲבַ֥ת ה֖' כָּל־עֹ֣שֵׂה אֵ֑לֶּה וּבִגְלַל֙ הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔לֶּה ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ מוֹרִ֥ישׁ אוֹתָ֖ם מִפָּנֶֽיךָ:
(יג) תָּמִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה עִ֖ם ה֥' אֱלֹהֶֽיךָ:
מובן לגמרי שבמצב כזה, העם נדרש לאמירות ברורות גם בתחום המוסר. הרי לא סביר שכל ההתנהגות הזאת נובעת אך ורק מיצר, אלא מתפיסת עולם מעוותת שדורשת שינוי מן הקצה אל הקצה.

(ו) וּשְׁמַרְתֶּם֘ וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה:
(ז) כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּה֣' אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכָל־קָרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו:
(ח) וּמִי֙ גּ֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֛וֹ חֻקִּ֥ים וּמִשְׁפָּטִ֖ים צַדִּיקִ֑ם כְּכֹל֙ הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם: