ההוכחה האונטולוגית המודאלית
לאחרונה נתקלתי בהוכחה האונטולוגית המודאלית. אני מניח שהרב מכיר אותה אבל לא הצלחתי למצוא התייחסות באתר ולכן אני שואל.
ממש בקצרה ההוכחה הולכת ככה:
1. אפשרי שקיים יש מושלם הכרחי.
1.1 כלומר יש עולם אפשרי בו קיים יש מושלם הכרחי.
2. אם יש עולם אפשרי בו משהו מתקיים בהכרח אז בכל עולם אפשרי הוא יתקיים גם כן, כלומר הוא הכרחי (זוהי הנחה של הלוגיקה המודאלית).
3. לכן יש מושלם קיים בהכרח.
ההנחה של הלוגיקה המודאלית לפיה מגיעים למסקנה היא מאוד סבירה ואינטואיטיבית ככה שקשה לאתגר אותה. מצד שני להסכים להנחה הראשונה שיש עולם אפשרי בו קיים יש מושלם הכרחי (אלוהים) נראה כמעט טריוויאלי.
האם באמת ובתמים הצליח האנליטי לחמוק מריקנותו ולהוכיח על קיומו של אלוהים באופן אנליטי? את ההוכחה הזאת פיתח הפילוסוף פלנטינגה בתור שידרוג להוכחה האונטולוגית הרגילה (והכושלת) ונראה שהוא עשה עבודה לא רעה בכלל.
יש לי כבר כמה מחשבות לגבי בעיות בטיעון הזה אבל מאחר שאצלי הדברים לא בהירים ואני יודע שהרב עוסק הרבה באנליטי והסינתטי אשמח לשמוע את דעתו על ההוכחה הזאת.
מצרף כאן קישור מפורט יותר על ההוכחה:
https://plato.stanford.edu/entries/ontological-arguments/#PlaOntArg
לא רואה במה זה טוב יותר מהראיה האונטולוגית הרגילה, שלגביה הארכתי במחברות ובמצוי הראשון.
ההנחה שאפשרי עולם שבו קיים יש מושלם הכרחי היא לא מוכרחת בכלל. האתאיסט יחלוק עליה וזהו. כל הרעיון של ראיה אונטולוגית הוא שהיא מבוססת על ניתוח מושגי בלבד בלי הנחות. ההוכחה הזאת אינה אונטולוגית בכלל, יען כי היא מניחה הנחה. ממילא היא חשופה לבעיה של כל ראיה לא אונטולוגית, שאפשר לא לקבל את ההנחה שלה.
ועוד לא נכנסנו לשאלה האם הנחה הזאת בכלל סבירה, גם לתפיסתי. אפשרותו של עולם עם יש הכרחי הוא מושג שטעון ניתוח, כי האפשרות וההכרח משחקים כאן בצורה לא פשוטה בכלל. ייתכן שההנחה הזאת היא סתם שטות, ולא רק שניתן לחלוק עליה. אבל אין כאן המקום להיכנס לניתוח הזה. אולי אכתוב על כך בעתיד.
תודה על התשובה! אשמח ממש אם תכתוב על כך בעתיד.
לגבי מה שכתבת "ההנחה שאפשרי עולם שבו קיים יש מושלם הכרחי היא לא מוכרחת בכלל. האתאיסט יחלוק עליה וזהו."
זה לא מכריח את האתיאסט בעצם להגיד שהסבירות לקיום האל היא אפס מוחלט? זו טענה הרבה יותר חזקה וקשה בשביל האתיאסט לביסוס מאשר לטעון "יש סבירות קטנה שהאל קיים". הרי אם הוא טוען שיש אפילו סבירות קטנה לכאורה ההוכחה יכולה בכל זאת לעבוד עליו.
ראשית, הוא יכול לומר גם את זה (שבעיניו זה לא אפשרי או סתם נונסנס שלא אומר כלום).
מעבר לזה, בה במידה אתה יכול להוכיח את קיומו של 'הסוכר המלוח בהכרח'. ייתכן עולם שבו יהיה סוכר בעל טעם חמוץ בהכרח. ומכאן שבכל העולמות קיים סוכר מלוח (שמליחותו אינה הכרחית בכל עולם כזה). מש"ל. זו טענת "האי הקיים" או "האי המושלם" של גאונילו במלוא חריפותה, אבל כאן אין דרך לדחות אותה (אצל אנסלם אני חושב שיש).
אלא שזו רק הוכחה מדוע הטיעון הזה לא יכול להיות נכון. עדיין לא הצבעתי היכן בדיוק נמצא בו הפגם. דומני שאפשר להצביע על הפגם בדרכים הבאות:
1. בפשר המודאלי מתרגמים 'קיים בהכרח' (שבד"כ מתפרש אינטרינזית/פנימית, ללא קשר לעולמות אחרים) ל'קיים (לא בהכרח) בכל עולם אפשרי'. הטיעון של פלנטינגה מערבב בין שני הפשרים הללו ולכן רוכב אתרי רכשי. הוא מניח שבעולם אפשרי מסוים אחד קיים X בהכרח. אבל כשאתה מדבר במסגרת הפשר המודאלי כבר אינך יכול לדבר על קיום בהכרח במשמעות המקובלת (האינטרינזית. הלא מודאלית). זה מסביר מדוע ההנחה הזאת היא נונסנס חסר משמעות. האתאיסט לא צריך לדחות אותה אלא רק לבקש הסבר למה שאתה אומר.
2. ניסוח אחר. בוא נתרגם הכל לפשר המודאלי: אתה בעצם אומר שבעולם אפשרי אחד קיים משהו שקיים בכל עולם אפשרי. מי אמר שזה נכון? כעת תוכל להבין שזו הנחה לא סבירה שיכולה להוכיח כל דבר שתרצה. אין פלא שהאתאיסט ידחה אותה.
3. ניסוח שלישי: אתה בעצם אומר שבהכרח קיים עולם (אפשרי) שבו קיים יש הכרחי. הנחת כאן הכרח ולכן אין פלא שאתה מקבל הכרח. כשאתה מדבר על משהו אפשרי, אינך יכול לומר שבהכרח קיים עולם אפשרי שבו הוא קיים, למרות שלכאורה זהו בדיוק הפשר המודאלי של אפשרות. ושוב, לדעתי הסיבה היא שאתה משתמש במונח 'הכרח' בשתי משמעויות שונות. ואם אין הכרח שקיים עולם אפשרי כזה, אז ההוכחה נופלת.
שוב תודה על התגובה! לא מובן מאליו בכלל הזמן והמשאבים שאתה משקיע באתר ובמענה על שאלות
בשמחה.
כעת עלה הטור (580): https://mikyab.net/posts/81684
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer