הכופר בתושבע"פ ושומר שבת להבנתו , מוגדר כמחלל שבת?

ערב טוב הרב מיכי,
מועדים לשמחה
לאחרונה נתקלתי במה שכתב הרמב"ם בהלכות עירובין פ"ב הלכה ט"ז:
"ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיא או שהוא עובד עבודת כוכבים ומזלות הרי הוא כעובד כוכבים ומזלות לכל דבריו.. אבל אם היה מן האפיקורוסין שאין עובדין עבודת כוכבים ומזלות ואין מחללין שבת כגון צדוקין וביתוסין וכל הכופרים בתורה שבעל פה, כללו של דבר כל מי שאינו מודה במצות עירוב.."
מלשון הרמב"ם נראה בהשקפה ראשונה שהכופר בתושבע"פ ומקיים את השבת לפי הבנתו את פסוקי התורה, הרי שבהגדרה אינו נחשב למחלל שבת.
ראיתי בשו"ע ומפרשיו (סי' שפ"ה) שפירשו את החשבת הצדוקים ל"לא מחללי שבת" כיון שהם למעשה מחללים שבת באונס, כיון ש"מנהג אבותיהם בידיהם". ז"א באנשים שהם חלק ממערכת ממוסדת של כפירה בתושבע"פ.
אך מלשון הרמב"ם לכאורה נראה שלא מכוון לזה, כך נראה מלשונו באופן כללי, וכן מהפירוט של "צדוקין, ביתוסין, וכל הכופרים בתושבע"פ". ב"כל הכופרים" ומההמשך "כל מי שאינו מודה במצות עירוב" לכאורה משמע שמדובר גם על מי שכופר כאדם ולא כפרט במערכת ממוסדת של כפירה בתושבע"פ.
עם זאת, לכאורה גם ברמב"ם ניתן להסביר שמדובר ב"אונס", אלא שלא באונס של "מנהג אבותיהם" אלא באונס בדעת, (וכדברי הרדב"ז בשו"ת הרדב"ז ד, קפ"ז "..שאין כפירתו אלא מפני שחושב שמה שעלה בעיונו אמת, ואם כן אנוס הוא ופטור"),
אך בלשון הרמב"ם לא משמע לכאורה שמדבר על אונס, אלא על הגדרה אמתית.
האמת שזה נשמע לי קצת (או הרבה) "מופרע".
לדעתך, יש אמת בפרשנות כזו של דברי הרמב"ם?
וככל שלדעתך התשובה חיובית, יש לדעתך להלכה זו השלכה להלכות או תחומים נוספים בהלכה?
למשל, צדוקי שעובר על "בורר" בעדים והתראה לא ייסקל?
בתחום אחר: מי שמפרש "והיו לטוטפות בין עיניך" לעניין זכרון, כמו "על לוח לבך" וכו' לא ייחשב מבחינה הלכתית כמבטל מצות עשה (ולא רק כאנוס ע"י דעתו וכדו')?
וכו' וכו' כיד ה' הטובה על כל אחד.
אם כבר התייחסת להלכה זו בעבר, אשמח שתפנה אותי.
בברכת שנה טובה ומתוקה