העדפות אינטואיטיביות

ובכן, אמנם אין ראיה לעקרון הסיבתיות, אך אתה כמדומני דוגל בקבלה של רעיונות גם ע"י אינטואיציה טובה. ולכן אפשר לדבר על "עקרון" כשמדברים על סיבתיות, כל עוד לא נמצאו חריגים לעקרון זה. (לפי השקפתו של יום, אי אפשר להוכיח שום עקרון לכאורה.(לפחות פיזיקלי))
השאלה נסובה דווקא על רמת האינטואיציה ולא על הוכחות, (שלא שייכות כאן, הן בסיבתיות והן בחופש רצון).
ברצוני לטעון שקיימת אינטואיציה חזקה יותר לוותר על חופש הרצון ולסווגו כעוד אשלייה מוחית, שכמוה יש לנו כבר הרבה. מאשר לקבל רצון חופשי כסוג של חריגה בסיבתיות.
וזו מכיון שכמו בפטה מורגנה כשיש הסבר שמניח את הדעת איך ליישב את הראייה עם הפיזיקה, אזי ההסבר עצמו מקבל העדפה אינטואיטיבית והופך להיות ההבנה השלטת, גם כאן בסתירה בין חופש רצון וסיבתיות, לא צריך לשקול רק את שני הצדדים, סיבתיות, לעומת בחירה, אלא צריך לשקול גם את ההסברים המוצעים כדי ליישב את הסתירה. וההסבר של אשלייה מוחית, למרות שהוא שולל את הבחירה, הוא (לעניות דעתי) נשמע יותר מתקבל על הדעת ואינטואיטיבי, מאשר חריגה בסיבתיות.

כבר עניתי ואענה שוב. דוגמת הפטה מורגנה היא ראיה לטענתי. אתה מסייג רק את מה שאתה חייב ולא יותר.
גם ברמת האינטואיציה זה הפתרון המתבקש. אם האינטואיציה שלך שונה -אז כנראה אתה דטרמיניסט. בעיניי זה ממש מופרך, אבל אני לא רואה על מה יש כאן להתווכח. רק זכור שכעת עליך לזרוק את כל האינטואיציות שלך, כולל המוסר והערכים, והסיבתיות עצמה כמובן (שהרי אתה החלטת שיש סיבתיות, ואם אתה מכונה דטרמיניסטית אין משמעות רבה להחלטות שלך). כל הדיון מאבד את משמעותו כאן.

ברור שאתה מסייג רק את מה שאתה חייב. השאלה היא איך לבחור מה לסייג. ואם הכלי המשמש לצורך זה הוא אינטואיציה, אזי צריך לבחור במה שיותר מתקבל על הדעת אינטואיטיבית, ולעניות דעתי אשלייה בתפיסה החושית של בחירה קלה יותר לעיכול כיון שכבר נמצאו מצבים דומים של אשלייה תפיסתית, ואילו לעקרון הסיבתיות לא נמצאו שום חריגות, מה שמקשה אינטואיטיבית לקבל חריגה.
ואם כל זה מכתיב את היותי מכונה דטרמניסטית, אין לי שום בעיה עם זה, כל עוד זו האמת.
אמנם השקפה זו מערערת את אמות הסיפים של כל התפיסה החברתית, הדתית, המשפטית, וכו' אך זה לא אמור להשפיע על הצורך להבין את המציאות כפי שהיא.
ומדוע החלטת שאם אני מכונה דטרמניסטית הדיון לא רלוונטי? האם מכונה שפועלת ע"י תהליכים דטרמניסטיים יכולה להבין את המציאות פחות טוב מיצור ליברטריאן?

מכונה דטרמיניסטית לא יכולה להבין את המציאות בכלל. לא יותר טוב ולא פחות טוב. הבנה כרוכה בשיקול דעת והחלטה מה נכון ומה לא. כשזה כפוי עליך אין לך שיקול דעת ולכן מסקנותיך בשום תחום לא שוות מאומה.
לא דיברתי על המחיר מוסרי של איבוד הערכים ועל מאוויים שלי. אני מדבר על האינטואיציה שלנו שאומרת שיש ערכים ושהם תקפים ומחייבים. גם היא עומדת מול האינטואיציה של הסיבתיות.
אבל מכיון שאנחנו חוזרים על עצמנו, אעצור כאן.

ובכן, אם אינך מוכן לקבל מסקנות של מכונה דטרמניסטית, אז אתה גם לא מכיר בכל תוצאה ומסקנה שהושגה באמצעות מחשב.
המסקנות שלי הם שיקלול של נתונים והסקת מסקנות, ובזה מכונה דטרמניסטית טובה לפחות כמו ליברטריאן.
ולגבי טענתך שאינטואיציה לגבי תקיפותם של ערכים מוסריים בחיינו, עומדת גם היא נגד הרעיון שבחירה היא אשלייה, אינני מבין מדוע, הרי ההרגשה שמוסר תקף ומחייב כמוהו כמו הבחירה עצמה, והוא אף נובע מכך שיש יכולת לבחור.
לכן אם באמת הבחירה היא אשלייה, אז המוסר הוא פשוט המשך שלה (אם יש בחירה עליה להיות מוסרית), וגם הוא אשלייה. לכן אינך יכול להשתמש בו כערך נפרד מהאינטואיציה של בחירה כדי לתקוף את רעיון האשלייה והאינטואיציה שעומדת מאחוריו.
אני מתנצל אם אני חוזר על עצמי, מדובר בקוצר המשיג ועומק המושג, והרב הוא הכתובת היחידה שאני מכיר לשאלות עמוקות ומורכבות. יישר כוחך.

חיים, אתה בטוח שאתה איתנו? לפעמים נראה לי שלא.
מה עניין שמיטה לחביתה? המחשב אכן לא חושב. כשהמחשב עושה חישוב ומגיע לתוצאה אני כבעל המחשב מבין ומקבל אותה. המחשב כשלעצמו לא חושב ולא יכול להגיע לשום מסקנות. הוא גם לא יכול לדעת בשום צורה שמי שתכנת אותו עשה זאת באופן שמסקנותיו נכונות או שהוא סתם מקשקש בקומקום.
לגבי השאר אין לי מה להוסיף. הדברים פשוטים כביעתא, ואין טעם לחזור שוב ושוב.