הצעה לרוב בבי"ד כרובא דליתא קמן

שלום הרב,
בהמשך לשיעור האחרון על ספק וסטטיסטיקה – רציתי לשאול לגבי דעת החינוך וההסבר שהרב שלל לגבי תפיסת הרוב כ"ליתא קמן".
האם אפשר להציע שהאמת שאליה בי"ד מגיע לפי החינוך אינה האמת במציאות אלא אמת משפטית? אם נגדיר אמת משפטית כתהליך דרישה וחקירה, הפעלת מתודות הלכתיות וכללי פסיקה – נוכל לבחון את תפקוד הבי"ד בניסויים (אפילו בניסוי מחשבתי). 
ברור שיש כאן הרבה טעם לפגם (גם בפסיקה יש הרבה שיקול דעת שאי אפשר למדוד אותו, ולכן ההצעה שלי מנטרלת את רוב הערך שיש בהליך הפסיקה ומשאירה רק "פרוצדורה" או אלגוריתם יבש של חקירות בבי"ד, ועדיין – גם בו אפשר לטעות, לענ"ד. הרב מזכיר הרבה פעמים בהקשר היחסים בין הלכה ומשפט שגם בהלכה יש דברים שהם "מקובלים" ויש דברים שברור ש"אי אפשר לעשות"), אבל האם יש מניעה להגדיר כך את הרוב בבי"ד שאנחנו מחפשים?