הרב קוק
לגבי השאלה הקודמת על הענוה שמשלימה את הרצון.
הרב זצ"ל כותב במידות הראי"ה-ענווה כך:
א. "הנני" הוא לשון ענווה וזריזות כי העניו הוא זריז.
ב. הענווה משלימה את הרצון, ובזה היא הכלי היותר טוב לקבל כל ברכה,
ג. הענווה מחזקת את הזיכרון.
מהאמירות הנ"ל עלו לי עוד כמה שאלות ואי הבנות.
ראשית ב-ב', מה הקשר בין החצי הראשון של המשפט לחצי השני?
מה הקשר בין ענווה לבין זיכרון??
תודה רבה!
השאל המקורית עסקה דווקא בא'. את זה כבר הבנת? אם אני מבין נכון – כוונתו היא שעניו מזדרז לעשות את מה שצריך כי הוא וצרכיו אינם במרכז. ממילא הדברים גם מתבצעים טוב ומהר יותר, וזה הפירוש של ב'. הסיפא אומרת שאם אתה מתנהל לפי רצונך ולפי ערכיך תגיע טוב יותר לברכה.
ולגבי זיכרון אני לא בטוח אבל אולי כוונתו לומר שלזכור דברים פירושו להיזקק לדברים שהם לא אתה ולא ממך. אם אתה עניו תזכור יותר כי אתה קשוב לדברים שמחוצה לך. אולי זיכרון כאן זה במובן שהקב"ה זוכר אותנו (זכרונות בר"ה), כלומר נזקק לנו ולצרכינו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer