חבלה שנעשתה בדרך מטאפיזית

יש ברייתא שמספרת  (חגיגה ג) שתלמיד של ר אליעזר פגש אותו ורבי אליעזר שאל אותו מה חיגוש היה בבית המדרש. התלמיד ענה 'נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית'. ר' אליעזר הגיב בצורה מוזרה, הוא אמר לו פשוט עיניך וקבל עיניך, והתלמיד אכן פשט את עיניו וקיבלן  (בקיצור, התעוור). 
 
אני מתקשה להבין את ההתנהגות של ר' אליעזר. האם אין כאן בעיה של חובל בחבירו והוא עובר בלאו? הגמרא גם לא מעלה את הקןשי הזה. בנוסף  (הרפרנס לליטוואק של יונתן בן עוזיאל צף מיד), האם הוא יהיה חייב בתשלומין על חבלה בצורה כזו? 
 
הגמרא מביאה ברייתא שאומרת שלאחר שהתיישבה דעתו, התפלל על עיניו וחזרו למקומן. בהנחה שהוא היה צריך לשלם על החבלה, לכאורה עדיין הוא צריך לשלם על הצער, לא? 
 
תודה רבה
 
נ. ב. יש הבדל בולט בין המקאה של יונתן למקרה דנן שאצלנו החבלה הייתה בכוונה.