חילונים מתחריידים
ערב טוב,
האם לדעתו של הרב ישנו יתרון בחילוני מתחרייד (בכוונה איני מכנהו בשם "בעל תשובה") על פני רעהו החילוני, הרי תפיסתו את האלהים, התורה והמצוות מוטעית על פי האסכולה ה"מיכאל – אברהמית" ?
מעודי לא הסכמתי עם משל הפיל של הרמב"ם. לא כל טעות בזיהוי של רעיון או מושג הופכת את הרעיון או המושג לאחרים.
היא גופא השאלה, מה הופך אותם לאחרים, היכן עובר הגבול ?
זה קשור לפרדוקס הערימה. אני לא יודע היכן עובר הגבול ובוודאי לא יכול לקבוע קריטריון אפריורי כללי. יש תחושה מתי מישהו כבר לא איתנו. כאמור, זה לא אומר עליו מאומה ]פרט לכך שלדעתי הוא טועה. הוא כמובן צריך להמשיך ולהחזיק בעמדתו, כי זה מה שהוא באמת חושב.
מבחינת היהדות, אני נוטה לחשוב שהעיקר הוא הנאמנות להלכה, ושאלות ההשקפה שמסביב פחות חשובות. אמנם גם זה לא קריטריון חד, שהרי גם תמונת ההלכה שלי שונה מזו החרדית. אבל לדעתי אין ספק רציני שיש ערך ליהדות שלהם ולכן יש ערך במי שחוזר בתשובה לחרדיות גם אם לדעתי הוא טועה בדברים רבים. אני לא חושב שיש מישהו אחד בעולם שחושב לגמרי כמוני (ואולי טוב שכך). האם זה אומר שכולם כופרים ואין ערך ליהדותם בעיניי? זו גישה בעייתית.
הרב, מדוע "אולי טוב שכך"?
חצי צחקתי. חצי ברצינות כי השקפתי על אך שהיא האמת יכולה להוביל אנשים לנטישה (ואחרים היא מובילה לחיזוק באמונה).
ממ"נ. אם השקפתם שטות ומחמת זה הם נשארים, מה שווי יש בשטות זו?
איך זה קשור לפרדוקס הערימה, הרי הערך היחיד שיש ל N הוא קיום המצוות, זהו ה N היחיד בסיפור ולעולם לא יתקיים N+1 ?
מה פירוש השקפתם שטות? יש בה ממדים בעייתיים גם בעיניי, אבל יש גם דברים נכונים. החרדי הוא דתי + חרדיות. הדתיות שלו היא בעךר כמו שלי. לגבי התוספות יש פרטים כאלה וכאלה.
יש בהשקפה הדתית והחרדית הרבה פרמטרים. אני לא יודע כמה צריך כדי שהדבר יהיה בעל ערך וייחשב דתיות יהודית.
"החריידי הוא דתי + חריידיות" ???
הרב בעצם טוען שהיהדות סובלת קומות נוספות בלי סוף ותכלית, דהיינו, כל תוכן שיתווסף על היהדות תמיד יבוא לידי ביטוי כתוספת לגיטימית, מדוע לא "כל המוסיף גורע", או כהגדרתו של אלחנן ווסרמן את הציונות הדתית "עבודה זרה בשיתוף" ?
בנימין היקר. כפי שכתבתי לא כל המוסיף גורע אלא רק בתוספות מסוימות. מעבר לזה, גם אם הוא גורע זה לא אומר שהגריעה מבטלת לגמרי את כל הערך של אמונתו ועבודתו. האם לדעתך על מי שמוסיף מנהג כלשהו (ואפילו מנהג שטות) בטל הערך של היהדות שלו?
הדברים מאד פשוטים ואני לא מבין את הפלפולים שלנו כאן.
לגבי מש"כ הרב “אולי טוב שכך” על האנשים שאינם חולקים את השקפתו, בגלל שחלקם נוטשים. עדיין, למה לרב אכפת שישנם נוטשים מכח השקפת הרב? הרי מאידך הרב אוחז שאדם צריך לנהות אחר שכלו והוא אנוס לכך. הרב מעדיף שלא ייאנסו לנטישה אלא שייאנסו לקיום הדת?
אתה מזכיר לי את המימרא של הויז'ניצר: מוטב להיכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם. אני תמיד מוסיף שהכי טוב לא להיכשל בכלל.
וכעת אוסיף לך: אם כבר בכל זאת נכשלים, אכן עדיף להיכשל באהבת חינם.
ודוק היטב.
תשובה נהדרת! אהבתי
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer