חלישות הדעת ות"ת – עצות מכת"ר

שלום וברכה הרב שליט"א ומועדים לשמחה,
זמן מסוים לאחר הכניסה לישיבה לא מעט בחורים נכנסים ל'משבר' קטן (אני הק' נמנה עליהם בשלב זה, ומחמת זה באתי לכאן), ואפרט.
(אילולא הסיפור היה פוגע בלימוד בצורה דרמטית לא הייתי עושה מזה עניין, אבל לא זה המצב ואני משער שאני לא היחיד. וכיוון שרבנו כבר שנים עסוק בהגדלת תורה, ובפרט בהפצת מעיינות התלמוד והלמדנות, אולי הרב יראה בזה עניין ויוכל לסייע. אם נראה לרב שאין לו מה לומר על התלבטויות כאלה, אין בעיה מצדי שהשאלה תימחק)
בקיצור, אדם מגיע לישיבה עם רצונות כבירים ועם תכניות מדוקדקות. תוך כמה שנים הוא יהפוך לסטייפלער, אם לא לרעק"א… 
כמה ימים, או כמה חודשים במקרים אחרים, מספיקים כדי לגלות לו את האמת הדוקרת: לעולם לא תהיה רעק"א, וגם לא הרבה פחות מזה (גם לא מגיד שיעור או משיב בישיבה אלמונית, לצורך העניין).
יש בצומת הזה כיווני מחשבה שונים ותסכולים לרוב. אציין אחד־שניים מהם, ואשמח מאוד אם לרב יש משהו לומר, גם כדי לעודד וגם כדי להועיל ללימודי, ע"מ שלא תמוש התורה מפי בכל זאת.
בשלב הזה, מה עושים כדי לא להתרפות מהלימוד ולהצליח ללמוד ולגדול ולצבור ידע ומיומנות וכל מה שצריך?
[וזה לא שאין אהבת־תורה. יש גם אהבה טבעית ופשוטה וגם אהבה שנובעת מהתבוננות ערכית על התורה ועל לימודה – מכתב אלוקים בעולמנו הריק (צמצום כפשוטו). דהיינו, ברור לי שיש ערך בכל לימוד, וגם מצווה כמובן, אבל זה לא מנוע חזק מספיק כדי להחזיק מישהו בלימוד רציני בישיבה, שלא מסתפק בנוכחות עייפה בסדרים ובלימוד סביר פלוס שמגמתו מסתכמת בהיכרות בסיסית עם העולם הלמדני לפני ה'יציאה לחיים']
מה שווה לימוד תורה אינטנסיבי לאורך שנים בישיבה אם בסוף לא תהיה תלמיד חכם, אם לא תהיה מהגדולים? יש סיכוי שתחדש משהו שהם לא גילו? 
ומחשבה נוספת – אולי בכל זאת? אם באמת תשקיע לאורך זמן, יש סיכוי שייצא ממך משהו? שתהיה תלמיד חכם שיביא משהו לעולם? שיחדש משהו בתורה? 
ובאופן פרטי יותר, אם נולדת עם אינטלקט סביר, אבל ממש לא בעל מהירות תפיסה נדירה, ואין בך גאונות יוצאת דופן, יכול להיות שעדיין יכול לצאת ממך משהו? המשחק הזה לא מכור מראש?
אשמח אם הרב יוכל לתת עצה או שתיים.
תודה רבה הרב. שיהיה לרב ולב"ב חג מלא שמחה וברכת ה'.
בחדוותא דאורייתא,
תלמידו הק'