חנות אינטרנטית
דרופשיפינג הוא מודל עסקי שבו מוכרים מוצרים ללקוחות בלי להחזיק מלאי. במקום זאת, כשהלקוח מבצע הזמנה, המוכר מעביר את ההזמנה לספק צד שלישי, שאחראי לארוז ולשלוח את המוצר ישירות ללקוח. המוכר מרוויח מהפער בין מחיר המכירה ללקוח לבין העלות שהוא משלם לספק.
דרופשיפינג מעורר שאלה: מצד אחד, האם הוא לגיטימי מוסרית, שכן הוא מאפשר ליזמים קטנים להיכנס לעולם העסקים בלי סיכון כלכלי משמעותי ומנגיש ללקוחות מוצרים מגוונים במחירים תחרותיים? או שמא הוא בעייתי מוסרית, משום שהוא עלול להטעות לקוחות לחשוב שהמוכר אחראי ישירות על איכות המוצר והשירות, בעוד שבפועל אין לו שליטה אמיתית על כך?
מה דעת הרב על כך? האם יש כאן בעיה מוסרית או שמא זה בסדר ממש כמו כל עסק אחר?
לא מבין. הקונה יודע שהמוצר הוא תוצרת פלוני ולא של המוכר שמשמש רק מתווך. אז מה הבעיה? המתווך מציג עצמו כיצרן?
המתווך לא מציג את העובדה המוצר אינו שלו, והרושם המתקבל הוא שהמוצר אכן שלו, אבל הדבר לא כתוב מפורש בשום מקום ולכן אין כאן שקר לכאורה.
(המתווך קונה מספק אשר מספק את המוצרים גם לAliexpress ובודק שהמוצר איכותי לפני)
ומה הנפ"מ? הקונה לא מכיר את המוכר ולא את הספק.
לא הבנתי. אז יש בזה בעיה לדעתך או שזה בסדר?
אני לא רואה בעיה.
ירמיהו יש אתרים שבהם המוכר אולי לא בעל שליטה על טיב המוצרים, אבל בסופו של דבר באים אליו בטענות ולא משנה התירוצים שלו. העמלות שיגבו על השקרים שלו בפייפאל יקח זמן להחזיר
מדובר על מקרה שבו המוכר מכיר את הספק, ויודע את איכות המוצרים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer