יורה דעה סימן צא סעיף א

הב"י על הטור שם מביא את הגמרא הזאת בניחותא. כלומר הוא לא רואה בזה קושיא. ומשמע שכוונתו לומר שמותר לצרור אותם במטפחת אחת, אבל אם נגעו ודאי צריך להדיחן. ובגמרא הוא כנראה הבין שאין איסור לצרור אם הם נוגעים אלא שאם נגעו יש איסור לאוכלם ויש להדיחם לפני האכילה. לשיטתו נראה שאת הגמרא יש לקרוא כך: מותר לצרור אותם במטפחת אחת ואין מניעה מלאכול אותם (שהרי על עצם ההנחה במטפחת אחת אם אינו אוכלם אין מה לדבר. למה שיהיה איסור?! לכן האיסור וההיתר שבהם מדובר הם על האכילה ולא על הצרירה במטפחת). אלא אם נגעו זה בזה שאז יש להדיחן לפני האכילה. אבל עדיין מותר להניחן. מה שהוא כותב שלא חיישינן שיגעו, אין כוונתו שאין חשש שיגעו. להיפך, אם הם במטפחת אחת ברור שהם יגעו. אלא לא חיישינן לזה כדי לאסור את עצם ההנחה במטפחת (הצרירה). מותר להניח, ואם נגעו מדיחן לפני האכילה.
שו"ר שלזה כנראה התכוון הפרישה שם.