יצר קלפטומניה

שלום ולרב היקר,
אני פונה לרב בשאלה שמעסיקה אותי שנים רבות,
אשמח לדעת תורה בעניין,
אני כבר נער "מבוגר" כרגע סיימתי ישיבה ואני לומד לתואר ומחפש את זיווגי, אנני מבוגר כלל, בן 23 אני.
כשהייתי ילד "נער מתבגר", היה לי ייצה"ר של דחית סיפוקים, עוד בתור ילד קטן אני זוכר עצמי כך, לוקח שטר של מאתיים בגיל 9,  זה מתבטא בהרבה צורות, בין היתר "בשליחות יד"  – יצא לי לחקור את המחלה הנפשית "קלפטומניה" – ולא הייתי קרוב לשם הייתי נוטל אחת לכמה זמן דבר שהייתי ממש משתמש בו, בטענות משונות – חלקם הייתי מתעלם מהאיסור עצמו והשני הייתי אומר "אחזיר" ,
עכשיו עברו שנים מאז קרוב לחמש שנים, אני שולח יד, כלל, אך הפחד, והתסכול מזה שעוד לא החזרתי הכל , {וגם שאין באפשרותי להחזיר הכל, כי אין אני יודע וגם שאני יודע לא מכיר הבעלים, והגם שמכיר  את הבעלים אין אני יודע היכן הם}, גורמים לי ל"אי התקדמות" ביום יום,
מצד אחד אין אני יכול להתייאש מצד שני זה כמעט בלתי אפשרי, אנשים מבחוץ לא יודעים שיש לי את היצה"ר הזה, שהוא היה חזק ממני, פעמיים חושב אני לעצמי, שאולי יש בי מן הרשעות, שאין הדעת סובלת אותי שהרי מעשה מתועב הוא מאוד לשלוח יד בממון שאינו שלי, אולי אני יוצא דופן בזה אע"ג שרובם בגזל, אצלי מרגיש אני ששונה הדבר וזה מתסכל אותי.
אשמח לדעת תורה בעניין, א. לגבי כל המטלטלים שעלי להחזיר ושיש ברשותי עוד ושאין לי את האומץ לפעמים האפשרות להחזיר, ב. לגבי אותו היצה"ר מהו? למה הוא כזה מתועב? למה הוא גורם לי להרגיש רע יום יום, ג. אולי זה מה הגורם המרכזי לזה שאני לא מוצא את הזיווג כמו שאומרים העולם "גזל מעכב שידוך", ד. אני באמת רוצה לחזור אחורה ולומר לעצמי מההתחלה לא לעשות את המעשים האלה אך מה לעשות שאין לי את האפשרות, ה. אשמח שכבוד הרב התייחס למה שכתבתי לפני כן אם יש לו ניתוח בעניין כי דבר זה "אוכל" אותי יום יום.
בברכה