לימוד גמרא

הגמרא היא באמת המקור להלכה המעשית, אבל לא לומדים אותה בצורה כזאת.(ואפילו לא בצורה שאפשר להסיק את ההלכה הלא מעשית). הייתי מאוד שמח אם היינו לומדים את ההלכה מתוך הגמרא.
כמו כן, ברור שיש ענין בלימוד עצמו, השאלה היא מדוע זה דווקא גמרא. הרי גמרא זה לא התורה עצמה (החומש) אלא הלכה ,רק שכשלומדים אותה בפני עצמה היא פחות מעשית.
בנוסף אני לא מבין מדוע להתפלפל ולהתדיין בדברים שאין להם שום נפק"מ נחשב לימוד תורה שיש בו ענין מיוחד.(אם היינו עושים זאת בתורה עצמה הייתי מבין, אבל אני לא מבין מה הענין לעשות זאת בהלכה).

לעשות זאת בתורה עצמה זה חסר כל משמעות וערך בעיניי. לתורה אין משמעות חד ערכית וכולם אומרים וורטים כאלה או אחרים. לא לומדים משם כלום. וכבר הארכתי בזה טובא.
הגמרא היא האופן שבו אנחנו מבינים את החלק ההלכתי שבתורה. ההלכה היא תוצר של הלמדנות בגמרא אחרי שמגיעים למסקנות. דברים שאין להם נפ"מ שווים בדיוק כמו דברים שיש להם נפ"מ כי הלימוד אינו מיועד לדעת מה לעשות אלא לדעת את רצון ה' ולהידבק בו.