למה רשעים כבר לא רשעים?

טענת בסדרת ההרצאות שלך על אפלטוניזם שחמאס אינם רשעים כיוון שהם בדיוק כמונו מאמינים שהם עושים את מה שטוב.
ראשית, האם ראית את הראיון של המחבל שמספר ש"השטן נכנס בו" כאשר הוא אנס? הרי נראה שהוא מבין לגמרי שמה שהוא עשה מרושע!
שנית, לא ברור לי למה כך הגדרת טוב ורשע. אישית נראה לי שרשע זה אדם שהתגבר על נטייתו הטבעית (בין אם תתייחס לזה כאל התפתחות ביולוגית ובין אם זה הנשמה ממעל) בשביל לממש את רצונו האנוכי, במילים אחרות, עשה מעשה "חסד" (לפי פירוש הרמבם של המילה).
יש  אנשים אחרים שיגידו שרשע זה מי שפועל ממידות מסוימות (נניח שנאה, כעס) ונותן להם ביטוי בפעולות שלו.
שני ההגדרות הללו אינן רלטיווסטיות, מתאימות למה שרוב בני האדם יגדירו כ"רשע" וחשוב מכך, נמנעות מהסיבוך של בעיית הבחירה.
כלומר, ההימנעות מלקרוא לטרוריסט רשע היא (למיטב הבנתי) בגלל שהוא עושה את אותה הבחירה כמוני. הוא בוחר במה שהוא מאמין ואני בוחר במה שאני מאמין. הגישה הזו היא בעייתית כיוון שהיא מניחה שאני והוא מאמינים באותה צורה, אך אני יכול לטעון שהטרוריסט בוחר להאמין במה שנוח לו כי זה מה שהוא רוצה (והוא כמובן יכול לטעון את זה עליי). לסיכום, הגישה שגורסת טוב ורע לפי האמונה של האדם היא תמוהה בעיני, היא מנסה לתת הגדרה למשהו שהיא לא יודעת להגיד איך הוא עובד (האמונה והרצון). 
לעומת זאת הגישה שהצגתי נמנעת מהבעיה הזו, לא כך?
השיטות שהצגתי גם מתאימות (לדעתי) לשימוש של התורה במילה רשע (לדוגמא אברהם על סדום), מה לשיטתך התורה מתכוונת כאשר היא משתמשת במילה הזו?