לפסוק כהרמב"ם

השאלה היא האם אני יכול ללכת לפי הפסיקה של השו"ע ובמקרים מסוימים כמו הרמב"ם. למשל להתיר לעצמי להתגלח בספירת העומר כי הרמב"ם לא אוסר ומאידך לא לעשות חליטה בהכשרת בשר כפי השו"ע. או שאני צריך להיות עקבי ?

בס"ד ח"י באב תשא"ף

לנועם – שלום רב,

הרמב"ם פוסק שגם בשני בתי דינים בעיר אחת יש 'לא תתגודדו', ונראה שלפי דעתו יש ללכת על פי רוב חכמי העיר. לכאורה ביישוב שרוב תושביו אשכנזים יש ללכת לפי הרמב"ם כרמ"א, וביישוב שרוב תושביו ספרדים – יורה הרמב"ם שיש לנהוג כשו"ע. הרוצה לנהוג כרמב"ם – ראוי שיעבור לגור ביישוב של תימנים 🙂

בברכה, עזריאל צמח הלוי קאלישר

לגבי תגלחת – דומני שהרמב"ם אוסר כל השנה…

אתה לא צריך להיות עקבי. אתה צריך לעשות את מה שנכון לדעתך. אם אין לך עמדה משלך אתה יכול ללכת אחרי פוסק כלשהו, אבל במקרה כזה יש דיני מנהגים (אשכנזי כרמ"א וספרדי כמחבר).

הרב מיכי שלום, ראשית תודה על תשובתך.
מעוניין לחדד את הנקודה, עד כמה אדם יכול לפסוק לעצמו?
לדוג', אני תימני, יש מנהג לומר סליחות 40 ימים, אינני מתחבר כלל למנהג זה. לפי הרמב"ם אין מנהג לומר סליחות אלא רק 10 ימים. האם נכון שאפסוק לעצמי לא לומר סליחות?
אלך צעד אחד קדימה. חז"ל תקנו להתפלל 3 פעמים ביום, על מנת לשמור על הזהות הלאומית של עם ישראל ערב צאתם לגלות. סוג זה של עבודת ה' אינו מתאים למבנה הנפשי והרליגיוזי שלי כלל . {איני יכול לומר את אותו טקסט 3 פעמים ביום} האם אוכל לפסוק לעצמי להתפלל רק פעם אחת ביום? הרי פסיקתם של חז"ל הייתה לקולקטיב ולא לפרט.

אמירת סליחות אינה הלכה אלא מנהג. לכן אין כאן עניין של פסיקה. אתה שואל האם אפשר לסטות ממנהג? לפעמים כן, למרות שעקרונית מנהגים מחייבים.
חז"ל והתלמוד הם בעלי סמכות פורמלית, כמו סנהדרין ולכן אין לסטות מהוראותיהם. מעבר לזה, אתה החלטת שתקנת התפילה היא כדי לשמור על הזהות הלאומית שלנו. מניין לך? ושלישית, גם אם זה טעם התקנה, מדוע החיבור שלך אליה הוא רלוונטי? לכל היותר יכולת לטעון שאצלך המטרה לא מושגת כך (אבל כאמור זה לא משנה כי יש להם סמכות פורמלית).
פירטתי בעניין השינויים בהלכה והאוטונומיה בפסיקה בספר השלישי בטרילוגיה שלי.