מה זה בחירה חופשית
שלום הרב,
אני מניח שחפרו לך על זה כבר המון, אז סליחה, אבל יש לי שאלה שמציקה לי כבר הרבה זמן בנוגע לבחירה חופשית, ולמרות שקראתי הרבה מאמרים שלך, לא הצלחתי למצוא לה תשובה ברורה (אולי לא חיפשתי עמוק מספיק).
מה זה בדיוק בחירה חופשית? אם הבנתי נכון, רצון חופשי מוגדר כדבר שמופיע בלי סיבה מוקדמת. השאלה היא איפה הוא מופיע, ובעיקר מי גורם לו להופיע (לכאורה התשובה היא אף אחד). אם יש מי שגורם לו להופיע, הרי זו סיבתיות, ואם אין מי שגורם לה להופיע, למה זה נחשב שהאדם הוא זה שבחר, אם הרצון הופיע בליבו יש מאין? אם זה לא אקראיות, אני לא מבין מה זה כן, ואיך אפשר אחר כך להעניש את האדם על בחירה שלא הוא עשה.
אם הבנתי נכון, הרב לא טוען שככה בחירה חופשית עובדת, אלא על ידי "שיקול דעת", שזה מושג מעורפל שאני לא מבין מה הוא באמת אומר. אם מדובר בחישוב מסוים של הערכים והיתרונות והחסרונות בכל אחת מהאפשרויות, אז אני לא מבין מה לא סיבתי פה. ואם לא, אז שוב, מה זה כן?
אם התשובה היא שבחירה חופשית היא משהו שאנחנו לא לגמרי מבינים איך הוא עובד, אני לא מבין למה אי אפשר לטעון שהקב"ה יודע את העתיד למרות שיש לנו יכולת בחירה. הרי בכל מקרה אנחנו לא מבינים מה זה בחירה חופשית, אז אנחנו יכולים גם לא להבין איך הוא יודע את העתיד.
תודה מראש.
אם קראת את דבריי אין לי מה להוסיף. בחירה חופשית אכן היא תוצר של שיקול דעת, אבל שיקול הדעת מערב ערכים שבהם אני בוחר. אין לזה סיבה, אחרת זה היה דטרמיניסטי. כשאתה מבקש תיאור יותר קונקרטי (איך זה עובד) אתה נכשל בהנחת המבוקש. אתה מצפה להסבר סיבתי (מה מחולל את הסיבה), אבל הטענה שהבחירה היא חופשית מניחה שאין שום דבר שמחולל אותה.
את שאלתך על ידיעת ה' לא הבנתי. אם הבחירה היא חופשית זה אומר שאי אפשר לדעת אותה מראש. אתה יכול לקבל זאת או לא, אבל זו משמעותה של בחירה חופשית.
אז מה זה שיקול דעת? סתם מילים?
מה שמפריע לי זה בעיקר הטענה שבחירה חופשית גוררת אחריות מוסרית. הטענה שלי היא שגם אם הבחירות של האדם לא דטרמיניסטיות, הם לא סיבה להעניש אותו כיוון שהן נוצרו בלי סיבה. אז למה לטעון שאדם שעושה מעשים רעים בלי סיבה ראוי לגינוי? למה מי שעושה מעשים טובים בלי סיבה ראוי להערכה? אני מבין שהאחריות היא על הערכים שבהם הוא בחר, אבל כיוון שהוא בחר אותם בלי סיבה, על מה מעריכים אותו?
על זה שהוא בחר ערכים טובים. לא בגלל סיבה אלא כי הם טובים. אדם מחליט להקדיש את חייו לגמילות חסדים. אין סיבה שגרמה לו לזה, אלא הוא בחר בזה מפני שרצונו להיות טוב וזו הדרך להיות טוב. למה רצונו להיות טוב? כי זה טוב. זה לא שרירותי, אבל זה ללא סיבה. רק במצב כזה יש עליו אחריות מוסרית. לא במצב שזה שרירותי-אקראי, ולא במצב שזה דטרמיניסטי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer