סיבתיות – הבעיה של יום

מה גרם לקאנט לחשוב שרק בעולם התופעות אפשר להכיר בסיבתיות?
הרי נקודת המוצא של מי שמחפש את ההוכחה לעקרון הסיבתיות היא ההבנה שהעקביות של התופעות צריכה להיות מוסברת עפ"י חוקיות מסוימת, וזה אמור להתברר ע"י השכל (שהרי קאנט לא היה אמפיריציסט כמו יום שלא הפריע לו – לפחות לפי איך שטען בעצמו – להסתפק בידע שהוא מקבל מהחושים).
אם זו נקודת המוצא, אז מה חסר אם נבין שהשכל מצא את החוקיות בעולם האמיתי? וכי ההסבר הזה פחות משכנע מאשר לומר שהשכל מצא את החוקיות במבנה שלו עצמו?

איך השכל מצא? איך קולטים שקיימת סיבתיות כתהליך גרימתי? קאנט הפך את הקערה והציג את התפיסה הסיבתית כסיבת הסיבתיות. אם כוונתך שהשכל "פשוט יודע" שיש סיבתיות, ושזו לא הנחה שהוא הביא איתו מהגולגולת אלא שהוא למד את זה מתוך העולם, אז הגעת לרעיון שאפשר "להכיר" גם דברים שהם לא חושיים אלא לכאורה יצירים מחשבתיים מופשטים לגמרי (כמו עיקרון הסיבתיות) אבל אז באגטים אתה מכניס לבולנז'רי לחפר משפחת החפרי וכבר קדמוך רבנן לחרוש בעגל ועגל יחדיו איש איש על עבודתו ועל משאו ופקודיו.

הסיבתיות במדע נובעת מהחוקים שהמדע מגלה. החוקים מתארים את היחסים הזמניים בין התופעות הנצפות, במובן הזה הסיבתיות במדע היא אמיתית ועומדת בבסיסה.

בתפיסה היום יומית (יומית) הסיבתיות לא מבוססת על חוקים מתימטיים אלא ע"י קורלציות, שהופכת לסיבתיות בגלל סדר זמנים והיגיון יום יומי.

אם יום היה מבין באבולוציה הוא היה מבין שהאבולוציה נסתה הרבה דברים, ורק אותם מוחות שלמדו לנבא את העתיד (הקרוב בעיקר) על בסיס אותם דברים שאנו רואים כסיבתיים שרדו. וזה שאותם מוחות שרדו מהווה ראיה לכך שהדברים מבוססים על המציאות.
כלומר ההוכחה אינה מבוססת על חשיבה אלא על המציאות. אלו שטעו לא שרדו. מי שנותר כנראה שצדק.

ההוכחה הזאת מתאימה רק כלפי עיקרון האינדוקציה, וגם כלפיו יש לומר שהמוחות למדו לנבא את העתיד שהיה בעבר, אבל אין שום הצדקה לחשוב שזה רלוונטי כלפי העתיד. הניסיון להוכיח את האינדוקציה באינדוקציה ימיו כימי יום עצמו.

מה זה "הצדקה"?
אין הצדקה. יש סבירות.
מצד אחד הרי תאונות דרכים נגרמות בגלל הכשלון של החשיבה הסיבתית היומיומית הרגילה.
מצד שני הרי הרוב לא עושים תאונות דרכים בכל רגע נתון. על זה מבוססת ה"הצדקה".
ועל סמך זה אפשר לנבא שגם בשנה הקרוב יהיו בערך אותם מספר מתים מתאונות דרכים. (אם ימישכו לנהוג כרגיל). לא פי 10 ולא חלקי 10.

שולי, לא הבנתי את דבריך.
אני לא התכוונתי שהשכל יודע אפריורית שיש סיבתיות או אינדוקציה. אלא שהשכל מנסה למצוא את החוקיות שמאחורי התופעה המרתקת שהסיבתיות (או האינדו') פשוט עובדת: כל פעם שנכניס גזיר עץ לאש הוא יישרף. האם זה לא סיבה מספקת להניח שיש כאן חוקיות מטפיזית אמיתית שאומרת שכל עם שגזיר עץ ייכנס לאש הוא יישרף? כלומר, שהשכל מגלה כאן משהו אמיתי על העולם, שלא ניתן לצפיה חושית וגם לא אמור להיות כזה.

אם אתה מציע ללמוד את האינדוקציה באינדוקציה אז הכשל המעגלי ברור (כלומר ההסבר מתבקש והדחייה היא חלק מהטיעון הבסיסי). או שלא הבנתי.

לא. אני טוען שהאינדוקציה לא נלמדת מהוכחה אמפירית (שבשבילה ברור שהיה צריך להגיע לכשל המעגלי ע"י השימוש בעקרון האינדוקציה עצמו), אלא מנסיון להתאים את העולם להנחות היסוד של התבונה שלנו. התבונה מחייבת חוקיות מאחורי כל תופעה. לכן צריך להמציא שיש אינדוקציה.
כנ"ל לגבי הסיבתיות.
וזה לא סתם נסיון להשליט את השכל על העולם. זה לגמרי מתבקש אם לא נרצה להתעלם מהעובדה שגם את הדיון הזה עצמו ניהלנו באמצעות הנחות היסוד של התבונה ולא רק באמצעות הוכחות אמפיריות.