עדים זוממים- סברת המב"ן והטור
שלום הרב,
במאמר שלך על גזרת הכתוב הבאת את דין עדים זוממים ואת הטעם שהראשונים נתנו בייחודיות של עדים זוממים ע"פ הכחשה רגילה- בעדים זוממים הכת השנייה מעידה על העדים עצמם (הכת הראשונה) ולכן הם הופכים בעצם לנאשמים ע"י הכת השנייה (לשון הרמב"ן: ). והטעם, מפני שהעדות הזו היא על גופם של עדים, והם אינם נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כך, שהרי יכולים הללו לומר עליהם שהרגו את הנפש או שחללו את השבת")
השאלה היא- מה יקרה במצב שבו הכת השנייה טוענת שהכת הראשונה היו באמת באותו מקום ובאותו זמן כמו שהם טוענים אבל- הם מעידים שהכת הראשונה לא יכלו לראות את הרצח. לדוגמה, הם יטענו שהם (הכת השנייה) (או מישהו אחר) הסתירו לכת הראשונה, או שעינייהם היו מכוסות. לפי הסברא גם כאן יש עדות על גופם של העדים ולכאורה יהיו זוממים אבל להבנתי, רק בטענת "עמנו הייתם" הם הופכים להיות זוממים.