עוד שאלה על מדעי החופש

אם אתה עצמך מבין שמדובר באשלייה  שאין לה שום משמעות, ואתה מקבל מיליון דולר בשביל לעשות את התרגיל הזה, למה לסרב? ברור שאתה פשוט לא מאמין שזה תהיה אתה שתחזור לחיים. מה לא ברור כאן?
כמובן שתמיד אפשר להסביר כל תחושה כמשהו מובנה ולא כהכרעה. סתם אני אידיוט שמוותר על מיליון דולר בגלל איזה טיק שמובנה בי (ואני כמובן יודע זאת אבל לא רוהצ הלתגבר על השטות הזאת). השאלה האם אתה אכן חושב שזהו המצב או לא. אם זה מה שאתה חושב (נכון יותר: לא חושב) – אז הטיעון לא מופנה אליך. זו בדיוק הגדרה של ניסויי מחשבה דיאגנוסטיים (או מה שכיניתי במחברת הרביעית כאן טיעון "תיאולוגי").
כך גם אפשר להסביר את המוסר כנטיה טבעית שמובנית בנו ולא כהכרעה. השאלה האם זה באמת מה שאתה חושב (שאין מוסר) או לא.
ראה על סוג הטיעונים הזה בהרחבה גם במחברת הרביעית כאן באתר.