על דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל

א. אין לי הסבר. ראיתי פעם מאמר של אומן שמציע הסבר, אבל לא נשמע לי סביר.
ב. זה פשוט. לדעת רוב הראשונים זוהי גזירה דרבנן עד שאתה אוכלו באיסור (בהסתמכות על ביטול ברוב) אוכלהו בהיתר (כשיעבור הזמן והוא יהפוך להיתר ולא יצטרכו ביטול). שיטת הר"ן כידוע היא אחרת (הוא מסביר שזה מין במינו שאינו בטל, ומשמע שזה מן התורה. אך זוהי שיטה יחידאית, והיא גם קשה בגמרא עצמה, שהרי בגמרא דבר שיש לו מתירין מחמיר גם את דיני ספיקות ושם אין את סברת הר"ן).
נכון שיש כאן הנחה שאכילת דבר שבטל ברוב היא אכילת איסור. ומכאן שהחמרה לא לאכול איסור שבטל ברוב היא החמרה שיש לה מקום (בניגוד למה שכתבו כמה אחרונים). ואולי אפשר להסביר שמדובר בדין חינוכי ולא מהותי.