על השכל לבדו יחיה האדם

שלום רבינו.
הנני קורה נלהב של מאמריך ואני בהחלט "מתחבר" לצורת ההסברה השכלית, הבהירה, ללא דיעות קדומות וכד'. אולם כשאני רואה את העולם שסביבי, אשר אינו מורכב מאנשי מחשבה כזאת, אני מרגיש ש"זה לא עובד", כמו לעבוד עם חשיבת "תורת המשחקים" עם הדיוטות (וממילא איבדתי את האפקט, שכן הם לא פועלים לפי שיכולי היגיון תועלתני קר וכו'). כשמסתכלים בעולם רואים שהוא מונע מכוחות אחרים, רגש, רצון ועוד. מפליא אותי כל פעם מחדש לראות אנשים שמוסרים נפשם על דברים שאינם הגיוניים (לדעתי), או שואבים כוחות עצומים מדברים כאלה, ואני תוהה לעצמי האם אני מפספס משהו, מפספס מימדים רוחניים/נפשיים/אחרים ואני משקיע עצמי ב"שכל האנושי" אשר אין בו השראה כזאת, עוצמות כאלה.
מה כבודו חושב?