על מצוות עשה א׳ : איך לצוות להאמין בעצמו
שלום רב.
רק רציתי לברר מה שכתבתי במייל.
זה מה שאמרת לי :
יש כאן שתי הצעות שונות.
1. להפוך את הידע למוצק, פירושו לבחון ולהעמיק, שזה בערך מה שאמרתי בשיעור. אבל עדיין אם המסקנה שלי היא שאין אלוקים אי אפשר לומר שביטלתי עשה. לפי זה, כפי שעניתי על שאלה שנשאלתי בשיעור, רבנים שאומרים לא לבדוק שכלית את האמונה מסיתים לביטול מצוות עשה.
2. אתה מציע שזו רק הגדרה ולא מצווה. אבל על כך אמרתי בשיעור שזה מה שאני גם חשבתי (שזו מצווה הגדרתית, כמו עשין צה-ו ברמב"ם), ופיקסלר העמיד אותי על טעותי, כי הרמב"ם מונה את זה במסגרת שישים המצוות התמידיות שאדם מקיים אותן תמיד. אי אפשר לקיים מצווה הגדרתית.
והבירור :
1) לא יודע אם זה בדיוק אותו דבר. לפיך קיימת הבעייה : איך מצווה יכול לצוות לבדוק אם הוא אכן קיים.
מה שרציתי לומר זה שיש הבדל בין לדעת שהיה מעמד הר סיני ושיש מצווה לגיטימי ובין (לחקור כדי) לדעת שהמצווה הזה הוא, כדברי הרמב״ם, עלה וסבה והוא פועל לכל הנמצאים.
2) הצעתי זה לגבי הי״ג עיקרים. לדוגמה מי שאינו מאמין בביאת המשיח הוא בגדר אפיקורוס. העיקרים אינם ציווים.
- לא הבנתי את הצעתך ואת ההבדל.
- זה נאמר בלי קשר לדיון הראשון שלך? הבעיה היא שהיחס לאפיקורוס מחייב סנקציות לא פשוטות. ספק בעיניי עד כמה מגיעות לאדם כזה סנקציות.
תודה על תשובתך.
1) אנסה להסביר.
לפי שיטתך.
– מי ציווה העשה הראשון ? אלוקים.
– למי פונה העשה הראשון ? לכל יהודי, כולל מי שאינו מאמין באלוקים.
– מה דורש העשה הראשון ? לבחון אם אלוקים אכן קיים.
– איך ייתכן שמי שאינו מאמין באלוקים יהיה חייב לציית לדרישת עשה הראשון ? אין תשובה.
לפי שיטתי.
– מי ציווה העשה הראשון ? אלוקים.
– למי פונה העשה הראשון ? ליהודים ש: (i) מאמינים באלוקים באיך שהיא צורה שגורמת שצריך לציית לו (ii) ומאמינים שהוא אכן ציווה העשה הראשון. וזה כולל מי שאינו מאמין באלוקים כעלה וסבה ושהוא פועל לכל הנמצאים.
– מה דורש העשה הראשון ? לבחון אם אכן יש לאלוקים במי שאני מאמין את כל התכונות האלה : ״ כעלה וסבה ושהוא פועל לכל הנמצאים״.
– איך ייתכן שמי שאינו מאמין באלוקים יהיה חייב לציית לדרישת עשה הראשון ? השאלה לא קיימת לפי שיטתי.
2) בשיעור שאלת : איך ייתכן שרמב״ם ציווה להאמין בעובדות בי״ג עיקרים ?
רק אמרתי שבי״ג עיקרים הרמב״ם אינו מצווה הוא רק מגדיר.
לא הבנתי איך זה קשור לסנקציות שמוטלות על אפיקורסים ? אם מישהוא היגיע למסקנה שמצווה להרוג כל בן אדם מזהם, והרג בן אדם כזה. אז ההורג חייב מיתה למרות שהרג אחר שיקול דעת קר שהשתכנע אותו.
אפיקורוס באונס נשאר אפיקורוס…
1. הבנתי. אלא שלשיטתך יוצא שיש מצווה שלא פונה לכל היהודים. זה מאד לא סביר. ניתן לדבר על מי שאינו מאמין כאנוס, אבל לא כמי שפטור מהותית ממצווה כלשהי. זה לא דומה למצוות שפונות רק לכוהנים או רק לגברים, שהרי שם זה מוגדר בגוף המצווה. מעבר לזה, אין למגבלה הזאת רמז גם בדברי הרמב"ם עצמו.
2. אולי אני טועה, אבל לא זכור לי ששאלתי זאת כך, שהרי איני מכיר מצווה להאמין בי"ג העיקרים. זה לא מופיע במניין המצוות. זה לא כמו מצווה להאמין שהיא מצוות עשה. לכן ביחס לעיקרים דבריך יותר מתקבלים על הדעת עקרונית, למעט עניין הסנקציות. ולגוף דבריך, אם אדם הגיע למסקנה שצריך להרוג הוא באמת לא רשע. ואכן הוא גם לא חייב מיתה שהרי הוא אנוס בדעתו (אומר מותר). אמנם סביר שיטפלו בו כדי להגן עלינו מפניו אבל אין מקום לסנקציות כלפיו. מה עוד שלגבי המוסר ההנחה היא שכל אדם מבין שהוא מחייב ולכן החזקה היא שהוא אכן רשע עד שיוכח שלא, ולכן זה דיון היפותטי בלבד. לעומת זאת, לגבי אפיקורסים יש הנחיות שהן סנקציות מובהקות (כגון מורידים ולא מעלים), ושם לדעתי אין מקום להנחה דומה (שכל אדם הוא מאמין ומבין שיש אלוקים ושהעיקרים נכונים).
1) אז אני צריך לברר דבריי עוד יותר.
אתה צודק שאינו סביר שעשה אחד רק יפנה לסוג מסויים של יהודים בלי להזכיר זאות.
זה מה שכוונתי :
– שאלה 1 : למי פונה ספר המצוות? או, בנוסח אחר : מה הדרישות המינימליות כדי שהמצוות תתיחסנה אליי?
– ת1 : נראה לי ששני התנאים אלו הם הכרחיים ומספיקים : (a) להאמין באלוקים באיך שהיא צורה שגורמת שצריך לציית לו (b) להאמין שהוא אכן ציווה המצוות. וזה כולל מי שאינו מאמין באלוקים כעלה וסבה ושהוא פועל לכל הנמצאים.
לכן כדי שהעשה הראשון יתייחס אליי גם הוא דורש את התנאיים (a) ו-(b), בהיותו אחד מן המצוות. וזה לא משהוא ספציפי לעשה הזה.
– נכנה ״עשה מספר אפס״ את מכלול התנאיים (a) ו-(b). הערה טריווילית : העשה הזה אינו יכול להימצה בספר המצוות אבל הוא מאפשר את הספר.
– ש2 : אז, מה עם כל זה והעשה הראשון?
– ת2 : עכשיו שתי נקודות. (i) העשה הראשון דורש ממני לחקור כדי למצוא התכונות האמיתיות של אלוקים, שהוא המצווה במי שאני מאמין (בהכרח, conferatur ת1). (ii) סביר שהרמב״ם מתחילאת ספרו אם העשה הזה. ״העשה מספר אפס״ אפשר את הספר והעשה הראשון ממשיך אותו באופן טבעי (העשה 0).
– ש3 : אז מה אם אדם שאינו מאמין באלקים? אין לנו טענה כלפיו?
– ת3 : לא בדיוק. אני חושב שאין לנו טענה הלכתית. אבל אפשר שיש טענות מסוג אחר (סבירות, חברתיות, וכו׳). אבל זה סטייה מהנושא.
2) אני שומע. סביר שלא הבנתי אותך נכון בשיעור.
אני מקווה שזה די ברור.
1. אז העמקת עוד יותר את הקושי. לפי דבריך כל המצוות לא מחייבות את מי שלא מאמין (בלי הנחות A ו-B). זה ממש אבסורד. הן מחייבות כל יהודי, אלא שאם לא עשה אותן הוא אנוס (ולדעתי גם אינו יכול לעשותן בלי אמונה).
אתה צודק. התבלבלתי בין המושגים.
תני הכי :
שאלת שתי שאלות על העשה הראשון של הרמב״ם.
ש1) מפני שאי אפשר לחייב להאמין במשהוא, איך להבין העשה הראשון (שמחייב להאמין באלקים)?
ש2) ממה נפשך העשה הראשון הוא לא רלוונטי.
– אם אני מאמין באלקים אין תועלת לחיוב זה.
– אם אני לא מאמין בו אז החיוה הזה לא ישנה כלום.
אני רק מציע שהעשה הראשון דורש שנחקור כדי להבין שאלקים הוא ״עלה וסבה ושהוא פועל לכל הנמצאים״. לכן פתרנו את הבעיה ש1) : החיוב הוא לחקור. וגם פתרנו את הבעיה ש2) : אני יכול להאמין באלקים באיך שהיא צורה שגורמת שצריך לציית לו, אבל לאו דוקא בצורת הרמב״ם (שאלקים הוא ״עלה וסבה ושהוא פועל לכל הנמצאים״). וזאת דרישת עשה הראשון.
וסביר שזה ההסבר. למי פנה העשה הזה (אני ה״ אלוקכים) בפעם הראשונה? לדור יציאת מצרים. מסתבר שהאמינו באלקים באיך שהיא צורה שגורמת שצריך לציית לו אבל לא היה להם מושג מה זה ״עלה וסבה ושהוא פועל לכל הנמצאים״. כנראה, לפי הרמב״ם, זה מה שהיה נדרש ממהם כאשר ה״ אמר ״אני ה״ אלוקיכם״ (למרות שזה לא פשטא דקרא…).
העשה הזה פונה לכל יהודי בכל דור ולא רק ליוצאי מצרים. כפי שכתבתי, לא סביר שהעשה הזה פונה לקבוצה אחרת משאר העשין. אבל הדברים התבררו כבר, והמרחק בינינו כעת הוא קטן מאד.
לא אמרתי שהוא פונה רק ליוצאי מצרים. הוא פנה להם בפעם הראשונה.
אכן המרחק בינינו קטן.
תודה רבה שהקדשת לי מזמנך.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer