עקרון הא

תודה על התשובה.

בשתי עגלות אתה אכן רק מבחין בין הדבר לתכונותיו. אלא שנקודה זו היא היא המחלוקת. לייבניץ טוען שהדבר שלעצמו הוא אוסף כל תכונותיו. הנחה זו לא הופרכה כלל.

שאלתי: האם יש לך פריכה לוגית או עכ"פ סברתית משכנעת להנחתו של לייבניץ?
האמנם, כל יסודך בעניין זה נטוע באינטואיציה בלבד (ואני כלל לא מזלזל בכוח האינטואיציה, אלא שמה לעשות, לי אין בעניין זה אינטואיציה כה חזקה)?

כפי שהסברתי שם, לעולם שורשי המחלוקת נעוצים בהנחות היסוד, כלומר באינטואיציות הראשוניות. אלא אם יש למישהו טעות לוגית פשוטה (מה שבד"כ לא קורה).
קשה לי להאמין שהאינטואיציה הזאת לא מובנת לך מאליה. יש לך שתי טיפות מים. כעת השווה אחת לאחת את כל תכונותיהן. האם הן הפכו לאחת? לחלופין, האם לדעתך אין שום דבר בכיסא מעבר למכלול תכונותיו? הרי יש משהו שנושא את כל התכונות הללו (כלומר שאלו התכונות שלו), לא?
אם זה לא מובן לך מאליו, אין לי טיעונים טובים יותר. אמנם ראה גם את הקטע שהבאתי שם מהבדיונות של בורחס, שמראה את הגיחוך שנוצר מההנחה הקונוונציונליסטית. אולי זה ישכנע אותך. בורחס מראה שלפי הקונוונציונליזם ניתן גם לאחד למושג אחד אוסף תכונות שאין שום קשר ביניהן (גוון הקול של הציפור שצורחת במרחק עם צבע הענן באוסטרליה ועוצמת הרוח בסקנדינביה). אם אין עצם שנושא את כל התכונות הללו אין שום מניעה להגדיר את שלוש התכונות הללו כעצם. ראה שם תיאור גאוני של השלכות הקונוונציונליזם.

תודה רבה לך, אבדוק זאת.